הגירה מישראל... - הריון ולידה

מי אמר שבמקומות אחרים תקבלו חיים טובים יותר???נכון החיים כאן לא קלים בכלל בכלל בכלל....מניסיון אבל למי שמביא משכורות טובות הביתה לדעתי אפשר להסתדר ושכמעט בשום מקום לא קל היום מניסיון כי הוריי היו גרים המון שנים לא בארץ....אגב אם בכול מקרה אתם כן מחליטים לעבור.אז לא נראה לי שקנדה תספק לכם איכות חיים במחיר יותר נוח.....קנדה די יקרה.......תבררו טוב טוב טוב לפני המעבר כי הרבה עשו את הצעד הזה ודי התחרטו כשהגיעו לחול וראו שסתם זו היתה אשליה......

אני לא עברתי תהליך כזה אבל...
אני מסכימה עם כל מילה ומילה שכתבת!!!
יש כל כך הרבה פעמים שאני מוצאת את עצמי בערב יושבת ובוכה ואומרת לבעלי בוא רק נעזוב את הארץ!!!
מאחלת לך המון בהצלחה

גרתי בחו"ל לפני הרבה שנים עם אמי ואחותי יש לנו אזרחות אנגלית.
מבחינה סוציאלית אמי קבלה המוןןן סיוע
דירה ללא תשלום קצבת ילדים טיפולי שיניים בחינם עבודה טובה עם משכורת שבועית
משקפיים גם לא עולות כסף זה מטעם הקופ"ח
ככה לפחות זה היה חפני 15 שנה.....(היתי ילדה ממש)
לא יודעת מה היום אבל מבחינת עזרה סוציאלית בטוח יותר קל....
אבל הגעגועים האינטשמיות המזג אויר זה לא אותו דבר בכללל זה שובר אותך!!!!

אין כמו בארץ עם כל הקושי....ויש קושי עצוםםםםםםםםם
תבדקי טוב לפני המעבר

בנוסף למצב הכלכלי וליוקר המחיה כאן אני גם תושבת הדרום...ולא נעים כל פעם לשמוע בחדשות על חיסול ועל הנקמה מהצד השני שתבוא...להכין את הילדים,את הממ"ד ואת הימים להעביר בחוסר ידיעה...זה מתסכל מאוד...
הילדה רק שומעת סירנות היא קופאת...

כמה שאני אהבתי ואוהבת את המדינה אני מבינה שכאן קשה...

אני לא פונקציה כי אני ציונית ואוהבת את המדינה לטוב ולרע, מה גם שאני מאמינה שבכל מקום יש אנטישמיות ובשום מקום לא מרגישים בבית כמו בארץ.
אבל!!!! אם ככה אתם מרגישים, אז אפשר תמיד לנסות ושיהיה בהצלחה!!! רק אל תשכחי לעדכן אותנו ולהיות בקשר גם משם

שלום לך,
אני כבר לא פעילה בפורום כ"כ בתקופה האחרונה,
אבל אשמח לענות לך על כל שאלה.

אני עברתי עם בעלי ושתי בנותיי לארה"ב, קליפורניה, לפני כ-8 חודשים.
עברנו בגלל שאני לומדת פה לתואר שני.
בעלי ואני, למרות היותנו ציוניים ארצישראליים (שנינו עושים מילואים, משלמים מיסים, ועושים את המקסימום למען המדינה),
החלטנו שאנחנו חייבים לנסות משהו אחר - משהו שונה, ולתת הזדמנות אמיתית למקום אחר.
אמנם לנו יש תירוץ שזה הלימודים שלי,
ואני בהחלט לומדת מאוד מאוד קשה כל יום,
אבל המציאות שבה אנחנו חיים כיום אינה משקפת את המשך החיים שלנו,
כיוון שאני עדיין לא עובדת, וגם בעלי לא עובד, ואנחנו מתקיימים מהחסכונות שלנו.
המבחן האמיתי יהיה אחרי שאמצא עבודה בסיום התואר, וקבלת אישור עבודה לבעלי - רק אז נדע אם אנחנו נשארים פה או לא.

מבחינת התהליך עצמו -
לקח לי שנה להגיש בקשות לאוניברסיטאות שונות ולהתקבל.
התהליך לא העלה המון - בעיקר דמי הרישום, תרגום מסמכים והמבחנים באנגלית (בסביבות 2000 ₪).
תהליך ההכנות מהארץ היה מסורבל - עשיתי רשימת משימות שזה "סגירת קצוות" שכללה: החזרי מס, ביטוח לאומי, מרפאות, ביטוחים, ויזות, דרכונים...

אני חושבת, שאם אתם נחושים שזה מה שאתם רוצים לעשות,
קודם צריך לחפש יעד אטרקטיבי (מזג אוויר טוב, תנאי מחייה נוחים),
ואז לחפש אפשרות של עבודה, לפחות עבור אחד מבני הזוג.

אפשר לשלוח את הבעל כ"כוח חלוץ" למספר אזורים נבחרים,
לבחון את המקום, אפשרויות עבודה, קהילה יהודית... ואז להחליט.
כיוון שכבר יש לכם ילדים,
אתם חייבים לשקול היטב איפה אתם רוצים לגור.