פוקה אין עלייךךךךךך
Oror, אני בהתחלה לא הצלחתי לדמיין אפילו את הזריקה!!!
ישבתי אצל האחות שעה. המזרק מוכן להזרקה והיד שלי פשוט לא מצליחה להתקרב לבטן!!
בסוף... אחרי הרבה בכי ולחץ עשיתי את זה. בבת אחת. עצמתי עיניים ודמיינתי בייבי!!!
ואז אמרתי לאחות: "מה, זהו"?
מרוב שהיה לי קשה עם זה נפשית לא העלתי על דעתי בכלל שאולי זה לא כזה נורא.
וזה לא היה נורא.
ועד היום זה לא נורא!
לפעמים קצת כחול. לפעמים מעט מגרד. לפעמים משארת נקודה אדומה איזה יומיים ועוברת.
אבל כואב - זה לא.
ושיגרה - זה כבר כן.
ואין לנו הרב ברירה. מה לא נעשה בשביל הבייבי המיוחל????
תנשמי עמוק ותאגרי כוחות ואת תראי שזה לא נורא כמו שזה נישמע.
ושההההההכל יהיה בסדר!!!!

ליטלילי