קודם כל - את בהחלט נורמאלית
קשה לנו הנשים לשחרר,
קשה לנו באופן טבעי להאציל סמכות,
בעיקר כשמדובר בקטנטנים, האהובים שלנו...
אני חושבת שדווקא בגלל שאת עושה הכל לבד,
הלידה הקרובה היא ברכה עבורך!
הילד החדש הוא בדיוק מה שאת צריכה,
כדי ללמוד בעצמך לשחרר,
להתחיל לסמוך על אחרים,
ולהיעזר במי שרק אפשר, וגם...
להתפשר!
אי אפשר לעשות ה-כ-ל לבד! זה תמיד בא על חשבון משהו אחר.
ממה שאני קוראת ומכירה עלייך,
המחיר שאת משלמת על ה״שלמות״ הוא את!
את סחוטה בסוף כל יום,
את תמיד בעדיפות אחרונה,
את מוצאת כוחות אחרונים לבשל,
ובסוף בעצמך אוכלת פרוסת לחם קפואה מהמקפיא...
סליחה שאני כ״כ ישירה,
אבל עכשיו זה הזמן להתחיל ללמוד לפזר סמכויות, וגם קצת... להתפשר.
מי שיהיה עם הילדים בזמן הלידה שלך זו סבתא/ מתן
ואם נהוראי לא יאכל מעדן פעם אחד ב-16:00 זה לא אסון!
תהל תבכה קצת, תתבכיין... אבל גם היא תתחיל להתרגל,
כי עוד מעט יהיה עוד תינוק בבית שישאב את הזמן של ההורים שלו.
אני יכולה להעיד על עצמי,
שכשבעלי לקח חופשת לידה בלידה של מיכלי,
כל הזמן הייתי מציקה לו! על כל דבר, שיהיה בסטנדרט שלי!
רק שעברנו לפה, ויצאתי ללמוד כל יום מהבוקר עד הערב,
הבנתי שאני חייבת לשחרר!!! כי זה לא שווה את הבריאות הנפשית שלי,
ובטוח לא שווה לסכן את מערכת היחסים שלי עם בעלי.
אז הבית לא ״מתוקתק״, לפעמים אוכלים שניצל תעשייתי מהשקית...
אבל הוא משתפר - רק בזכות זה ששחררתי,
והעברתי אליו את המושכות, את הסמכות ואת האמון.
תני אמון לאנשים שלך,
תני להם לעזור לך - זו ברכה שיש לך אנשים קרובים,
שמוכנים לסייע לך.
אוהבת אותך שירוששששששש,
וסומכת עלייך שתקחי את הדברים שלי למקום טוב.


