אני מכירה היטב את הדילמה, אך מהצד השני.
המשפחה של בעלי היא מסורתית, המשפחה שלי היא ההפך הגמור.
אני ובעלי שומרים בבית שלנו, אבל מהיום הראשון של הזוגיות שלנו הבהרתי לו שאני מוכנה לעשות את השינוי הזה בשבילו על כל המשתמע- לא להדליק אש בשבת, לא לאכול חמץ בפסח וכו'... אבל הוא חייב להבין שהמשפחה שלי תישאר כפי שהיא, תמיד. והיה לי מאוד חשוב שהוא יבין שאני לא אסכים בשום פנים ואופן שהוא יעקם עליהם פרצוף או יבקר אותם על אורח החיים שלהם. בטח עכשיו, כשאנחנו מצפים לילד הראשון שלנו, הנושא הזה מאוד חשוב לי כי חלילה אני לא רוצה שהילד שלי יגדל במחשבה שהסבא והסבתא שלו מצד אחד הם אנשים פחות טובים או משהו כזה.
אני רוצה שהילדים שלי יגדלו בתפיסה שיש כל מיני סגנונות חיים וכולם בסדר, כל עוד אתה בוחר בזה בלב שלם.
אז מה עושים עם על זה בתכלס??
אנחנו עושים את ליל הסדר באופן קבוע אצל המשפחה של בעלי, ואת ראש השנה באופן קבוע אצל ההורים שלי, כדי שיהיה הוגן.
במהלך פסח אנחנו כמובן מתארחים אצל ההורים שלי, אבל לא לארוחה אלא סתם קופצים, מקשקשים, מבלים ביחד. לא חייב להיות אוכל- והם מבינים את זה ומכבדים את זה. זו גם נקודה חשובה- המשפחה "הלא שומרת" חייבת להבין את הסיטואציה ולאפשר לנו להרגיש בנוח כמה שאפשר, אבל מבלי לוותר על מה שחשוב להם.
וספציפית היום, אנחנו בסיטואציה עוד יותר מורכבת- הדירה שלנו מתעכבת כבר חודשים ארוכים, ואנחנו נאלצים לגור אצל ההורים שלי כי כבר הסתיים החוזה שהיה לנו. וכך יצא שכל פסח נגור כאן. אז סיכמנו שאני אוכלת כאן רק מוצרים שהם כשרים לפסח, כי בכל זאת אני לא יכולה להישאר רעבה בימים אלו חחחח... ובעלי לא אוכל כאן בכלל, אלא רק אצל ההורים שלו (שגרים בהמשך הרחוב). סופר לא נוח, באמת סיטואציה לא פשוטה, אבל אני חושבת שהמפתח הוא ההבנה של שני הצדדים.
ונראה לי שפשוט צריך פעם אחת לדבר על זה כמו שצריך, לפתוח את הנושא, ולא כל פעם להגיע לרגע האמת ולחוש לא בנוח...
בהצלחה וחג שמח (וכשר למי שרוצה

)