גם לכן קרה אחרי הלידה? - הריון ולידה

זה מאד טבעי עם בואו של הנסיך...
נורמלי שהזוגיות עוברת טלטלה משמעותית.
בכל זאת, הייתם זוג עד היום בלי אחריות או אובר מחוייבות
ועכשיו יש בייבי קטן שמושך את תשומת הלב.
בנוסף גברים נוטים לקנא, כמה שזה נשמע מוזר.

לדעתי הזוגיות, היחסים, זמן האיכות וכו' - מאד חשוב דווקא עכשיו.
הרבה מהריחוק מתחיל שם... וזה כמו כדור שלג שהולך וגדל וחבל.
כמה שיותר מוקדם לנסות ולהשיב את הקסם
לה**** זמן לשיחת שיתוף בבית קפה או סרט פעם בשבוע
להתחדש באפרודיטה וליזום
כן, זה נראה רחוק שנות אור אני יודעת, אבל זה חשוב.
אח"כ הכל נראה טוב יותר, קל ונעים יותר לכולם, גם לבייבי

הנושא כאוב
רציתי לפתוח שירשור בנושא כי אני אובדת עצות
אצלנו אין מגע מיני
כבר הייתי שאישר שניתן לקיים יחסים
נתן מרשם לגלולות שממש לא בא לי לקחת
בן זוגי לא רוצה עכשיו עוד ילד וכמובן שניתן להשתמש גם בקונדומים
הבעיה האמיתית נעוצה בזה שאין משיכה
לא קיימנו עדיין יחסי מין
כבר המון זמן
מחודש שישי של ההריון
לא מבינה איך הוא לא יוזם בכלל
ואני מפחדת מהפעם הראשונה שלאחר הלידה
איני יודעת מה לעשות
אציין שיש חיבוקים ונשיקות אבל גם לא כמו קודם
אני מרגישה בלתי נחשקת
למרות שאני חוזרת לגזרה ומרגישה יותר טוב עם עצמי אהל בן הזוג לא נוגע בי אז אני לחלוטין מבינה אותך בטטוש

הריון ראשון וילד ראשון זה מבחן לזוגיות ,להורות , לסמכות,לכוחות בתוך התא המשפחתי .מאוד קשה להפריד בין מה שקורה ביום יום לרגשות בזוגיות ,אם יש טענות במשך היום יהיו טענות גם בלילה , תינוק זה לא פיקניק זו חתיכת טלטלה לזוגיות ,אם שרדתם את השנה הראשונה תשרדו הכל .

שנה ראשונה בחיי איתמר הייתה מאווווד קשה לזוגיות שלי ,המון בכי ותסכול ,סירוס של בעלי בתור אב מצידי , ומצד שני ציפיות שיעשה הכל כפי שאני רוצה , הרגשה שלו שהוא כבר לא מרכז החיים שמישהו אחר תפס את המקום , הוא פשוט נדחק הצידה ,מה זה הצידה ,כבר ממש מחוץ לדלת של הבית . ועוד אני אימפולסיבית ,למרות שנרגעת מאוד מהר . סקס ,המממ זו מילה אני חושבת שלא הייתה עולה חודשים על שפתיי ,גם כשהייתה עולה הכרחתי את עצמי כדי לשמר איכשהו את הזוגיות ,עם עבודה קשה על עצמי שרדתי את זה ,זה הכל עניין של כוח רצון ,יש משפט שהולך איתי המון Fake it till you make it to אם כל הזמן תלכי עם תוחשה שאת נגעלת ממנו זה מה שיקרה , תתחילי לשכנע את עצמך שאת אוהבת אותו כמו שאהבת פעם ,אחרת זו כניסה ללא מוצא .

ישראלית , אני חשתי שאני כבר לא אישה ,אני אמא , אולי יש בזה משהו אבוליציוני ,כשיש תינוק טרי והטבע יודע שהריון נוסף יפגע בסיכויי של התינוק לשרוד הוא מכבה את החשק גם לך וגם לבן הזוג , זו התאוריה שלי , אחרת אין לי הסבר לתחושה של כל כך הרבה נשים שהן פתאום הופכות להיות רק אמא ,זו תחושה שאי אפשר להסביר אותה , כאילו המוח עושה שינוי פאזה וכל מה שמעניין אותנו זה התינוק , בעל זה ממש משני , לבעל כנראה גם יש איזה כפתור כזה ...חודשים הסתובבתי עם תחושה שמה שהייתי אף פעם לא יחזור , לאט לאט זה חזר ,אל דאגה , אבל שוב עם הרבה שכנוע עצמי ועבודה עצמית , להיות פחות טוטאלית ,רק צריך לשמור עד אז איכשהו על הזוגיות ,אחרת לא יהיה למה לחזור

אוף בטטה זה נשמע כאילו אני כתבתי את ההודעה הזאת:(((
ויכוחים, ריבים, המצב כל פעם עולה מדרגה (בכיוון השלילי כמובן ) ואני שואלת את עצמי איפה עובר הגבול הדק הזה שממנו כבר אין דרך חזרה.
גם אני שפוט סבלתי רוב החג ולמרות שמבחינה תפעולית היה לי יותר קל כי הוא עזר, מבחינה נפשית חיכיתי שיחזור לעבודה כבר כי הוא רק הוציא אותי משיווי משקל שגם ככה לא יציב מי יודע מה...
מאז ההריון התחלנו לישון עם שמיכות נפרדות, ואני קולטת שזה ממש מעולה. כשהוא בא לחבק אותי בלילה אני רק מתעצבנת מזה. בא לי שרק ייתן לי לישון בשקט ולא יגע בי.
סקס... לא רוצה לחשוב כמה זמן לא היה, אי שם מתחילת ההריון. החשק חזר לאחרונה באופן תיאורתי, דברנו על זה שיאללה סוף סוף, אבל בפועל לא קורה כלום. וגם אני פתאום רואה את בעלי בעיניים אחרות, הוא נראה לי הרבה פחות מושך:(
אני יודעת ששנה ראשונה זה אתגר גדול לזוגיות, מקווה רק שלא גדול מדי....:(

~~ענת~~

בלי קשר להריון ותינוק, בחיים יש תקופות של עליות וירידות בקשר
לפעמים צריך "לבלוע את הגלולה" ולעשות דברים שלא בהכרח רוצים לעשות באותו הרגע
פעם מישהו אמר לי - עם האוכל יבוא התיאבון.
תקיימו יחסים למרות שלא בהכרח מעוניינים ולאט לאט יחזור החשק
תעבדו על עצמכן בראש. ממש דימיון מודרך

ובקשר לכך שחלקכן ציינתן שהבעל לא יוזם
תזמו אתן
אני מאוד מבינה את החששות מהפעם הראשונה לאחר הלידה
אז מדברים עם הבעל ומשתפים אותו בחששות.
מתנהגים כאילו זו הפעם הראשונה, כאילו בתולה.
הבעל אוהב אתכן, הוא יבין.
להתרחק רק ימשיך ויגדיל את הריחוק.
כל כך חשוב שהקטנים שלנו יראו זוגיות טובה בין ההורים

שיהיה לכן בהצלחה

רוצה להגיד לכן שאני כמעט 7 חודשים אחרי הלידה, הפחד מהפעם הראשונה היה נוראי, מה גם שזכיתי ל-10 תפרים (או יותר..) והרגשתי את הצלקת..
שתפתי את בעלי אמרתי לו שאני נוראאאאאא מפחדת שיכאב לי והכנתי אותו שאני לא הולכת להנות מזה, לפחות לא כמה פעמים עד שאתרגל...הוא הביא את השמן שהשתמשתי לעיסוי הפינראום, וזה מאוד עזר לנו. 1,5,10 פעמים ראשונות זה מאוד כאב לי, לא הייתי מסוגלת לחשוב על להנות ורק חשבתי נו יאללה כבר, תגמור! ועם הזמן זה עבר, חזרתי לזה לאט לאט...
בקשר ליחסים עם הבעל, נפשית אני מרגישה די מרוחקת ממנו, אני בסוג של דכאון מה גם שאני גם עם עודף עצבני של משקל אז לא מרגישה מושכת והוא גם לא טורח להחמיא אז....אני חושבת שזו תקופה וזה יעבור, אנחנו מאוד אוהבים אבל קשה לנו נפשית עם כל השינוי הזה, המזל זה שאנחנו מדברים על זה...מציעה לכן לשתף אותו שלא יחשוב שככה זה יהיה מעכשיו והלאה.

שירני אני ממש מבינה אותך.
אני גם חמישה חודשים אחרי הלידה עם שאריות הריון אם זה עודף משקל ואם זה כאבים ברחם...
אני עדיין מרגישה את התפרים יום יום כשאני בשירות אז על אחת כמה וכמה בזמן קיום יחסים ולכן משתדלת להמנע.. בעלי מבין והוא בעצמו ניהיה חסר חשק...
אין ספק ששזה מדכא אנחנו ממש מרגישים הורים ולא זוג כמו לפני הקסם קצת נעלם

בנות יקרות
תודה רבה על השיתוף והמידע הרב
חשבתי שהבעיה רק אצלי ושמשהו בי לא בסדר
אביב הוא כל עולמי עכשיו
אני אוהבת מאוד את בן זוגי והוא אבא נפלא
אבל לא רואה איך חוזרים לתשוקה שהייתה כשעשינו את אביב......
אנסה ליזום ולזרום ובאמת להתאמץ
חיי הנישואים חשובים לשנינו מאוד ואנחנו מדברים הרבה על המצב
ואכן משהו כבה אצל שנינו אבל נדלקה אהבה מטורפת לבייבי שמחבר בינינו

בטטה וישראלית היקרות,
אני בדיוק הייתי כמוכן לפני שנה!
גם אני פתחתי פה הודעה של למה אנחנו כל הזמן רבים ולמה אין יותר משיכה???
הקשבתי לכל העצות המדהימות שנתנו לי כאן
ובאמת דברים השתנו!
שתדעו שזה עובר על כולן או לפחות על 95% מהנשים אחרי לידה ראשונה (עדיין לא יודעת מה אחרי הלידות הבאות)....
תדברו על הבעל, תנסו כמה שיותר להשקיע בקשר
ותיצאו לבד אפילו לשעה, לקפה או סתם ללכת ולדבר על הכל!
בהצלחה