you're the best mom ever/wish you were dead - הריון ולידה

.... ואפתח בנאום:
בתור אחת שידועה בתכונה האולטימטיבית של "האשם תמיד", מיד לקחתי על עצמי את המשפטים שבכותרת. קראתי בחטף, עוד לפני שנכנסתי להודעה, ומיד תכננתי איך אני יוצאת למסע חובק עולם עד לסיאטל הרחוקה, כדי לברר אתך בארבע עיניים למה ומדוע את מאחלת לי כאלו ברכות חמות ומצד שני מייחלת בכזו השתוקקות למותי...

נטלי תמיד הייתה אצלך ה"פלפלית" יותר, לא?... תמיד דברה יותר באומץ ובישירות, היא שונה מאחותה הגדולה למיטב זכרוני, באופן מהותי. נכון?...
זה סתם, עוד משהו לחשוב עליו.
התגובות המוקצנות הן בהחלט חלק מהאופי, וגם מהגיל. לילדים קטנים קשה לווסת רגשות, ובעקבותיהם תגובות. לא הייתי מאד מתרגשת.
מה שכן, לאחל למישהו "הלוואי שתמות/י" נשמע לי מאד מעליב. אני הייתי נעלבת.
ואני חושבת שאת לא צריכה לחסוך ממנה את העלבון שלך. זו גם למידה - שלמילים שלה יש כח לפגוע.
הייתי אומרת לה משהו בסגנון: "את יודעת, נטלי, זה מאד מעליב לשמוע אותך מאחלת לי למות. אני מבינה שאת כועסת, ומותר לך לומר שאת כועסת ולא מסכימה איתי. אבל לא הייתי רוצה לשמוע אותך מאחלת לי למות. זה דבר קשה, מעליב ואפילו מכעיס."
אגב, אני לגמרי לא בטוחה שהיא מבינה ויודעת באמת מה המשמעות של "למות". אצל ילדים בגילה של נטלי מושג המוות רק מתחיל להתהוות ובוודאי לא קיימת עדיין מלוא ההבנה של "מה זה אומר למות". יכול להיות שזו מעין הזדמנות בשבילך להסביר לה ש"למות" זה משהו מאד סופי. כלומר, שאם היא מאחלת לך למות, וזה יקרה (חלילה וחס!), היא אמנם לא תאלץ להתמודד יותר עם איסורייך, אבל גם לא תזכה יותר ליהנות מאישורייך ואהבתך העצומה אליה.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T