שירה, שאלה - הריון ולידה

כרית פיסוק. פרייקה. זה בדיוק מה שהיה לנו.

ענתי תקשיבי
אני יכולה להבטיח לך שזה לא כמו שזה נשמע.
מבינה את הלחץ שלך כרגע, אשתף אותך ברגעים שעברנו
הדר' קרא לי ביום השלישי שהייתי באשפוז יולדות כמעט לפני שהשתחררתי
חשבתי שאני מתעלפת. הוא זרק כמה מילים על התופעה ולא הבנתי כלום.
חזרתי לחדר סגרתי וילון ופצחתי בבכי היסטרי כל השעתיים
חשבתי שהעולם חרב עליי. זה היה נורא.
מחיפוש בגוגל תמונות ומידע בכלל רציתי להתאבד (אל תעשי את זה)
לבסוף הגיע הזמן להשתחרר, מתן הגיע עם הפרייקה שנראתה לי נוראית.
קשרו לי את הילדה, היא בוכה ואני יותר חזק ממנה.
הכל היה נראה לי חלום רע... באמת.
בהתחלה זה נראה אכזרי, נוראי, אנשים מביטים ושואלים המון
אבל שורה תחתונה איך חברה שלי פה מהפורום ניערה אותי אז?
זה עניין של חודשים תמימים!!! זה לא סוף העולם!!! הילדה שלך בריאה ושלמה
יצאתם בידיים מלאות, מה זה רצועות? זה יעבור בשניה.

אז ככה, לימדו אותי איך לקשור, כבר עשיתי זאת בע"פ.
נתתי לה בהמלצת הרופא שעה ביום למתיחות ותרגילי הרמת ראש.
בסלקל היה מאד לא נוח והפחתתי ביציאות אבל בעגלה זה בסדר גמור...
בהתחלה המון ידיים ונדנודים, זה לא נוח, לא אסטתי ולא נעים
גם לא מעיניים של אנשים ורחמים אינסוף,
אבל למי אכפת? תוך 3 חודשים הורדנו בלילות
ותוך חודשיים מאז לגמרי. קיבלתי ילדה חדשה מכל הבחינות.

תהל תוך חודש עמדה בעצמה, בגיל 7 חודשים.
היא לא הפסיקה לבעוט בחופשיות, לזחול ולהשתולל.
הרגישה שנתנו לה חופש תנועה והדביקה פערים בחודשים תמימים!
ללכת סביב רהיטים היא התחילה בגיל 9 חודשים, התרוצצה בכל הבית
וללכת בגיל שנה וחודש. (נהוראי שהיה טורבו התחיל רק בשנה ושלוש)

כן אפשר להביט על העניין כמעכב התפתחות
כעוול לילדה, לרחם ולבכות. אבל תהיי חכמה יפתי, כמוני
אל תתני לזה לרסק אותך. באמת שזה שטויות!
אני מאמינה שתוך מספר שבועות עם ביקורות חיוביות תשכחו מעניין
לא עלינו קראתי על לא מעט מקרים, שלא גילו לתינוקות את התופעה
ובגיל מאד מאוחר שהם לא הלכו ולא הבינו למה, זה נגמר בניתוחים.
אז כל עוד גיליתם את זה מוקדם... זו ברכה.
טיפול מוקדם הוא הקליל והנעים ביותר שיש גם אם לנו, ההורים, זה נראה סוף העולם.

מחבקת אותך חזק מאד.
אני פה לכל שאלה או כתף תומכת, בשמחה ואהבה

ענת אני בין סירים וגיהוצים, אז אכתוב רק בקצרה- גם לי היתה הבעיה הזו, והייתי עם רצועות עד גיל מאוחר יחסית (כי התחילו את הטיפול בגיל מאוחר, אחרי שהות ממושכת בפגיה) וגם אמא שלי בכתה המון. והנה, אני עומדת על שתי רגליים אין לי שום מגבלה כיום, ושום השפעה מלבד העובדה שהתחלתי ללכת קצת יותר מאוחר.. יהיה בסדר נשמה...

תמרה, תודה על העידוד... אני מאמינה בסוף טוב. רק עכשיו לעבור את התקופה הזאת...

שירוש... תודה יקירתי.
לא רוצה לדמיין מה עבר עליך, עם כל ההורמונים וסערת הרגשות שאחרי לידה...
מאוד משמח לשמוע שבדיעבד זה לא כזה סיוט.
אבל עכשיו זה עדיין מרגיש לי די זוועה:(
היום שמנו לה את הדבר הזה. אוףףףףףף... שוב נשפכו הרבה דמעות...
רק אמרתי לעצמי שהנה המחצית היותר כייפית של חופשת לידה מתחילה ואופס...
יש לי מליון שאלות בראש, לא יודעת ממה להתחיל...
איזו עגלה הייתה לך עם תהל? לי יש ברייטקס בי אגיל והאמבטיה שלה מעט צרה מדי... אולי נשכיר משהו אחר, השאלה מה.
סלקל נראה לי אין מצב... שמתם אותה בכסא בטיחות, או שלגמרי ויתרתם על נסיעות בתקופה ההיא?(לא רוצה ריתוק לבית!!... לא טוב לא לה ולא לי)
הנקה... זה מה זה לא נוח! היא עכשיו עליי ואני לא יודעת על מי אני מרחמת יותר, עליה או על עצמי...
ועוד מעט יהיה כל כך חם, והיא עם הכרית הזאת. אווווווווף!....
קבעתי תור לאורטופד נוסף, רוצה לשמוע עוד חוות דעת. אולי אפשר לפחות 23 שעות ביממה?... אולי סתם תהיה רופאה קצת יותר אנושית מהבול עץ הזה שהיינו אצלו אתמול...
חשבתי בגיל חצי שנה להכניס אותה לגן או משפחתון, בדיוק תכננתי להתחיל לחפש. ומה עכשיו, זה עדיין נשמע רלוונטי, או שאולי להתכוונן למטפלת? אולי אוכל להאריך קצת את חופשת הלידה, אבל לא בהרבה...
מנסה לדמיין ישיבה בבית קפה ואיך כולם מסתכלים... :( והנקה עם סינר בחוץ -איך??....
אחר כך יש פיזיותרפיות וכאלה?
~~ענת~~

ועוד שאלה (סורי על המבול...)
היית שמה את תתהל במנשא? אם כן - איזה ובאיזו תנוחה?

נ.ב. - עכשיו קראתי את התגובה הקודמת שלי ואני נשמעת די היסטרית....
אבל ברגע של צלילות אני באמת יכולה להגיד תודה לאל שגילו את זה עכשיו, ונעשה כל מה שצריך כדי שהכל יעבור ושהקטנה תהיה בריאה.
מותר לי להתבאס, מותק לי לבכות, אבל אני מחליטה שמותר לי לעשות את עוד יום יומיים גג , ואז משנים פזה... אמן:)

~~ענת~~

שבוע טוב ענתילה.
לגבי עגלה, לנו יש את המוצי. היא די ארוכה אבל צרה
כך שלתהל לא היה מי יודע מה נוח בתוכה... נתתי לה יותר על טרמפולינות
רק שיצאנו מהבית היא שהתה בפנים וזה לא היה נורא בכלל.
אני יותר התבאסתי על הקטע של השינה על הבטן שהיה לי די קשה ככה בפיסוק.
אבל תאמיני לי היא פשוט לימדה אותי שהכל חרטה, הסתדרה בכל מצב.

לגבי הסלקל - הושבתי גם הושבתי.
בהתחלה ניסיתי וחיכיתי לתגובה שלה, שהיא הייתה מחייכת ומשחקת עם הבובות
פשוט הבנתי שוב, שזה לא נורא לה.
ברגע שהייתה מתחילה לזוז באי נוחות או לבכות מיד הייתי מוציאה
מתן או אני, היינו עוצרים בצד ומשחררים מעט.
היא גם הייתה נרדמת יופי בסלקל, זה רק הוכיח לי שזה בסדר.
אגב האורטופד המומחה שלנו עבר מרחובות לבני ברק, תארי לך איזו נסיעה
היינו עומדים שעה בפקקים כדי להגיע אליו + דרך של 40 דקות ואלו למשל היו נסיעות זוועתיות.

בנוגע להנקה - היה מאד לא קל וכואב הלב.
אני זוכרת כמה ציפיתי לאישור שנוכל להוריד לה ולהניק אותה קרוב אליי.
אבל עם הזמן התרגלנו וזה היה החלק הכי פחות בעייתי... הייתי מניחה אותה על כרית שהייתה על הברכיים שלי.
(אני אנחם אותך בכך שהיה לה ריפלוקס והייתי צריכה להניק כל שעה וחצי).

בנוגע למזג האויר אל תדאגי, מאחלת לכם שעד הלחות של אוגוסט תורידו את זה!
אצלנו תארי לך מה זה עם כל השכבות של ינואר פברואר, לשים גם את זה.
והיא תמיד הייתה מזיעה עד שהפרייקה הייתה רטובה ממש... כך שלא ידעתי גם איך להלביש.

הרופא המליץ על 24 שעות?
אני ממליצה לך כן לשמוע חוות דעת נוספת אבל לא להקל ראש בעניין
גם האורטופד שלנו היה אטום ולא אנושי אבל עשיתי 1/1 מה שהוא המליץ כי ידעתי שהוא מאד מקצועי.
אם הייתי שומעת חוות דעת נוספת שהייתה מקלה למשל 20 שעות
לא יודעת אם הייתי מתפשרת... אח"כ זה גם נמשך יותר מדי. עדיף לסיים עם זה כמו שצריך.

בנוגע למסגרת יקירה שלי, זאת בחירה שלך כמובן.
אני לא יכולתי לחשוב לחזור או לחפש עבודה... גם שבמקרה שלי סבתא שמרה
לא סמכתי עליה (סליחה סבתא) שתקשור היטב כפי שראיתי בעיניים.
כן יצאתי ליום לימודים ארוך פעם בשבוע, כי כבר לא הקלו לי בהגשות, וחששתי מאד מרבית הזמן.

בנוגע ליציאות, לבת של חברתי גם שמו פרייקה והיא הייתה חכמה והלבישה לה שמלות מעל
בהתחלה מודה שגם אני לא ראיתי... אולי זה רעיון?
בכל אופן אני מזהירה אותך בובה פשוט אל תתני למבטים להרוס אותך!
סביר להניח שיהיו לא מעט וגם שאלות.
אבל את יודעת שאת עושה את המירב (!!!) עבור ילדתך כרגע וההקרבה משתלמת.
שאני חזרתי הביתה מבית החולים, משפחתי לא ידעה על מה שעברתי למעט ההורים.
אז אחים שלי ודודים שלי וחברים, כולם היו בשוק.
ואני כמובן האשמתי את עצמי בכל ההאשמות בעולם שהכל קרה בגללי...
(קראתי בגוגל הנחמד שזה יכול להגרם במהלך הלידה אז שיחזרתי מה עשיתי לא נכון
או מיעוט מי שפיר ואכלתי סרטים שהיה לי חלילה מיעוט, ולמה לא השכלתי להבדק ועוד רבים וטובים....)
בקיצור ואחי הקטן, היה בן 6, חסר טאקט כמו כל הילדים ולא הפסיק לשאול ולהעיר
"מה קרה לתהל ברגליים? היא לא תלך? זה כואב? היא בוכה כי לא נעים לה"
פשוט כל היום. ואני כמה שניסיתי, הייתי בוכה בכל פעם ואוכלת את עצמי.

אז פשוט תתכונני מעכשיו... תלמדי איך להכניס ולהוציא מהצד השני
ותעני שהכל בסדר. הכל מושלם. באמת עכשיו שיש טיפול אין טוב מזה עבורה

תקשיבו בנות השיחה שלכן כל כך עניינה אותי והייתי חייבת לחפש בגוגל מה זו הכרית הזו
אז רשמתי בגוגל כרית פיסוק פרייקה וחיפשתי תמונות ולא תאמינו מה מצאתי
את החתימה של שירה!
הזוי אני יודעת...

וענת
אני מתארת לעצמי שאת מרגישה עכשיו שחרב עלייך עולמך
אני לא יכולה להתחיל לתאר לעצמי מה אני הייתי מרגישה אם אגמי שלי הייתה סובלת מפריקת ירך
אבל תנסי להיות חיובית
כמו ששירה אמרה - טיפול נכון וזה עובר
זו רק תקופה
זו חלילה לא מחלה...

המון בריאות ושיעבור מהר!

חחחחח סתם ככה משיחית, כבר גיליתי מזמן
עוד שלמדתי בסמסטר האינטרנט
מה גוגל הזה עושה עם החתימות והתמונות
והזהרתי פה בזמנו את הבנות, שכל מילה או תמונה מפורסמת שם.

אז מי שלא יודעת... נקודה להארה.

שירוש יקירה, כבר יומיים רוצה לענות לך ולא מצליחה להגיע לזה....

תודה ענקית על כל מה שכתבת, זה הצליח לעודד אותי מאוד מאוד

בשמחה באהבה ובכיף, באמת

ענת שיהיה בשורות טובות ויחלוף מהר ותהיה בריאות איתנה במהרה תהיי חזקה המון חיבוקים יהיה בסדר בע"ה

תודה, דובונית!

שירוש, אכן העולם קטן....

זינגר גם מעולה! הוא קיבל אתכם ברחובות?
תארי לך מה זה, היה האורטופד של אחותי
שהיום בת 15.

הי מותק,
בשוב - איזה עולם קטן!:)
זינגר קיבל אותנו בכפר סבא שזה די קרוב אלינו. יש לו מרפאה נוספת בבת ים בימים אלה, לא נראה לי שיש ברחובות.
אחרי שעשיתי כמעט דטקטורט בנושא, כולל קריאת ספרי אורתופדית ילדים באנגלית באינטרנט, נראה לי שנלך לזינגר. לכל אחת מהשיטות יש יתרונות וחסרונות, אבל דווקא רצועות יותר מקובלות בעולם כיום.
מקווה ומתפללת שיהיה טוב ומהר.
חיבוק גדול ויום קסים!
~~ענת~~