היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות),
להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
אז ככה באיחור אופנתי של שלושה וקצת חודשים סיפור הלידה שלנו:
זה היה יום שבת, מזג אויר בהיר ונעים בחוץ, יצאנו לטייל בהרכב משפחתי מלא לבדר את הגדול שלנו במשחקיה. אחרי הצוהריים בדרך הביתה הבנו שאנחנו די רעבים ובבית אין אוכל מבושל ז"א עד שנגיע ונכין אז... נכנסנו לאכול במסעדה שאנחנו מאוד אוהבים, הזמנתי לעצמי כבד עוף עם פירה, מודה המנה הייתה טעימה בטרוף והתינוק בבטן ממש אהב אותה כי התחיל ממש לעשות סלטות בבטן. יצאנו מהמסעדה ופתאום אני מרגישה צירונים ואומרת לבעלי יעלה מהר הביתה שאוכל לנוח למה אין לי כוח עכשיו לצירי דמה (מי ציפה לצירים בתחילת שבוע 36) , תוך חצי שעה הינו בבית ואני קולטת שהצירים לא נפסקים אלא להפך נהיים יותר תכופים ויותר חזקים, בעלי בכיף נשכב לו על המיטה ואני כולי בסרטים "מה צירים עכשיו בשבוע 36!!, והתיק לבית חולים עוד לא מוכן" מתחילה באטרף לזרוק כמה דברים לתוך תיק הראשון שמצאתי, תוך כידי מתקשרת להורים שלי (שגרים בבנין מולי) ומזעיקה את אבא שלי דחוף לשמור על הגדול שמתחיל להרדם בנתיים ולא קולט את הדרמה בבית. בעלי בשנטי מוחלט שואל אותי "מה את עושה? מה את אורזת תיק ללידה?" למה בדיוק חשבת שאני מתכוונת שאני אומרת שיש לי צירים שמתחזקים ? גברים! והוא ממשיך בשאלות מטומטמות : "אז מה את רוצה לנסוע לחדר לידה?" -לא מותק , חשבתי שהפעם אתה תיילד אותי ,בבית! נוסעים לבית חולים. בעלי "לאן?" אני "ליניאדו" בעלי "אולי הילל יפה, זה יותר קרוב" (אני חדרתית) אני " רק ליניאדו וסע מהר שנספיק". בנתיים הצירים מתקצרים עוד ועוד ואני רק חושבת עוד רגע אל תקפוץ החוצה קטנצ'יק , לאן אתה ממהר,, כיף בפנים ,מוקדם מידי, רק 36 שבועות בדיוק. מגיעים ללניאדו, אני נכנסת למיון אומרת לאחות אני בתחילת 36 ואני עם צירים, היא מסתכלת אלי ואומרת "עוד נראה" .. "בואי נבדוק אותך", מחברת מוניטור, עוברות עוד 10-15 דקות והצירים מתגברים כל הזמן. האחות ניגשת בודקת את המוניטור וכן יש צירים, בודקת פתיחה -6 . ואז היא קובעת את בטח מתבלבלת את לא ב36 את נראת לפחות 38-39. אני מותשת מסבל הצירים כידי להתווכח איתה רק אומרת לה שאין לי ספירת דם בתוקף ואני רוצה אפידורל עכשיו. לוקחת לי דם ושולחת את בעלי למעבדה. בעלי שואל אותה מה זה? היא אומרת לו בשביל אפידורל ורק אז בעלי קולט שאני באמת יולדת. תוך חצי שעה נוספת מטר היה בשעה טובה בחוץ, קטנטן כמו בובה במשקל 2300.
9 תגובות
עמוד 1
במילה אחת? וווווואו. קודם כל הרסת אותי מצחוק עם התגובות והתיאורים שלך
אני מבינה שלא הספקת לקבל אפידורל ?
וואוו, איזה סיפור לידה מרגש !! נשמע ממש מהיר הבחור..
תודה בנות. ותודה לאל האפידורל כן היגיע בפתיחה 8, את הצירים זה שיתק אבל את הלחיצות (יציאה) ממש הרגשתי. את הבכור שלי אגב ילדתי בלי אפידורל (לא הספקתי), אבל אז גם הצירים לא כאבו לי ממש. למרות שזו לידה שניה דווקא זו הייתה ארוכה יותר סה"כ כשעתיים לאומת ראשונה תןך חצי שעה וכואבת יותר אבל בלי תפרים בכלל הפעם.
לידה מהממת! תגדלו אותו בנחת וסתם מסקרנות למה בחרתם לו את השם מטר? בטוח יש סיפור מאחוריי השם המיוחד
הוא קראוי לכבוד סבתא שלי מיטל והקשר הוא כזה : רציתי שם שמתחיל במ' אבל לא מצאתי שם שאהבתי בהתחלה ואז אחותי היצעה לקראו לו טל (חצי מהשם של סבתא) אבל בעלי הטיל וטו. כשהיתחילו הגשמים לקראת בוקר קפץ לי לראש חלק מתפילה "תן טל ומטר על פני האדמה" , התעוררתי ואמרתי לבעלי יש לי שם "מטר" -גם מתחיל במ' וגם המשך לטל.
מהמם! פשוט מהמם! שיהיה לכם הרבה אושר ביחד
את קרעת אותי מצחוק עם הסיפור שלך!!! איזה סיפור מהמם שתגדלו אותו בנחת יקירה - המון מזל טוב