אז איך מסתדרים עם שתיים... - הריון ולידה

היי מותק, מה שלומך את?

תראי, חודש אחרי לידה זה באמת כלום
לוקח זמן לכולם להסתגל למצב החדש
במיוחד לנועלה שעד עכשיו קיבלה את מלוא תשומת הלב
זה מאד אינדיבידואלי לאופי של כל ילד וילד
אבל אני כמעט ולא יצאתי איתם מהבית למשך שעתיים ויותר
במיוחד כי נהוראי מאד הזדקק לי אישית
ובמיוחד כי הייתי אמא במשרה מלאה עד עכשיו בעצם.

שהיינו יוצאים לבלות זה בעיקר עם עזרתו הרבה של מתן
היינו פשוט משלימים אחד את השנייה ומסתייעים זה בזו.

כמעט ולא הייתי יוצאים איתם לבד
היינו יותר עסוקים בלבנות לנו שגרה וסדר יום
עסוקים בזמן איכות שקטה יחדיו בכל פעם שתהל הייתה ישנה למשל
זו עבודה לא פשוטה, לא קלה, מאתגרת ומעייפת
אבל תאמיני לי... אחרי חודשים תמימים כבר קטפתי פירות של נחת
היום בכלל אין מה לדבר.
אני יושבת לי על כיסא הנדנדה בחדר שלהם כל אחה"צ
בשעה שהם משחקים על השטיח (שעד לפני חודשים הייתי המפקחת)
ומתמוגגת מהאהבה בניהם, מהמשחק המשותף, מהקרבה והקשר הקרוב.

וזה אני חייבת לומר
אחרי דמעות ואתגרים ותקופה לא קלה של המון סבלנות והסברים ואהבה
חשוב מאד לא לתת לנועלה לנצל את ה"אשמה" שלך כרגע
כן לעמוד על גבולות וחוקי הבית, אבל הרבה הרבה יותר לזרום ולהכיל
זו תקופה מאד משמעותית עבור כולכם.
בטוחה שעם הרבה תפקידים, חום ואהבה, סבלנות ושיתוף - יהיה כיף חיים

האמת שנועה מגיבה מעולה להגעה של התינוקת החדשה
היא מלטפת,מחבקת,מביאה מוצץ כשהיא בוכה
וקוראת בשם שלה בהתרגשות...
באמת שבלי עין הרע נועה היא מאוד חברותית ואוהבת
הבעיה היא (שאלה יהיו הבעיות שלי) זה שהיא גם ככה בגיל בודק גבולות
שדורש 100% תשומת לב...
קשה לתת אותה כשיש עוד אחת שדורשת

קודם כל זה לא מובן מאליו בכלל וכל הכבוד לנועה

שירוש סיכמה את זה יפה!
זה הכל עניין של זמן.

אני יכולה להעיד מניסיון,
שכאשר מיכלי נולדה, גם לנו היו אתגרים לא פשוטים עם מיקה,
ובכלל, עם התמרון בין שתיהן.
המזל שלנו היה שמיכלי הייתה תינוקת מאוד נוחה,
ולא דרשה מאיתנו התעסקות יתר בחודשים הראשונים...
אבל על זה "כיפרה" מיקה בדרישה שלה לתשומת לב,
ונושאים רופאיים ואישיים שלנו.

מה עושים?
יש כמה שיטות שיכולות לסייע.

תודה רבה בנות על התגובות המהממות