סיפור הלידה של ארי - הריון ולידה

אז ככה
יום חמישי אחרי פסח היה לנו יום עמוס במיוחד! נסענו בעלי ואני להרשם בהדסה עין כרם נסיעה מעייפת שלא צלחה כי שלחו אותנו מפה לשם, חסר בכח אדם ובסוף נפלנו בין הדלתות ולא רשמו אותנו. היה מעייף ומעצבן במיוחד. היום גם היה חם נורא מה שלגמרי החמיר הכל.
החלטנו לנסוע משם לסופר כדי למלא את המזווה לאחר יום טוב וזה גם לקח שעות. אחר כך בדרך הביתה נתקענו בפקק של 40 דקות שממש לא בא לנו בטוב כי היתה לנו פגישה במסעדה ממש שווה ויוקרתית עם חברים וממש כבר איחרנו.
יצא שהיום היה מלא בהליכות וריצות וסיבובים. הגענו הביתה ב-11 ונכנסתי ישר למיטה התכרבלתי לי.
בעלי היה בטלפון כשפתאום שמעתי מעין 'פלופ' והרגשתי משיכונת בבטן התחתונה. לא תנועה או ביטה מוכרת, משהו שונה. אוקיייי. צעקתי לבעלי שנראה לי שיש לי ירידת מים, הוא שרגיל לכך שאני תמיד משגעת אותו שבטוח עכשיו יורד לי המים ניסה להבין אם אני רצינית. בגלל שבעצמי לא ידעתי עדיין ושום זרם מים לא הגיע אמרתי לו שכנראה שעדיין לא... לא רציתי סתם להלהיב אותו.
נכנסתי להתקלח ובמקלחת הבנתי שאכן בהחלא יש ירידת מים. איזו התרגשות!!! כמה חיכינו לרגע הזה. יידעתי את בעלי שישר נכנס לאקסטזה והודיע שהוא מתלבש והרגע יוצאים לבית חולים.... איזה בית חולים! בקשתי ממנו שיוריד הילוך ויתקשר לדולה להודיע לה. כל זה בערך ב-12.30 לפנות בוקר.
צירים התחילו ישר. קודם כל 6 דקות וממש מהר כל 4 דקות. על ההתחלה.
התיישבתי על כדור פיזיו שעזר פלאים. הכאב התגמד והלחץ איכשהו נעלם כל עוד ישבתי על הכדור. בעלי בינתיים הכין תיק שממש לא היה מוכן וארגן דברים אחרונים (רץ לקנות פדים פעם ראשונה בחיים שלו חחחח)
אחרי שעתים הגיעה הדולה. יצאנו לסיבוב ברחוב, עם הכדור. לא יכולתי לעבור ציר בלעדיו, ממש כאב. הדולה המהממת שלי גם הביאה שמנים ארומטים ונתנה לי להריח/עיסתה אותי. היא גם לחצה לי במקומות מבוימים באגן, לחיצות שפשוט הרפו את הכאב ממני. מדהימה שכמותה.
המשכנו ככה הליכות, קפיצות ותנועות על כדור עסויים וכו עם צירים כל 2-3 דקות עד שמבחינתי הכאב היה כבר בלתי נסבל. החלטנו להתקדם לביה"ח.
יאללה תיק, מסמכים, מזמינים מונית, נוסעים (לשערי צדק בסוף. ערב שבת, שע"צ במרחק הליכה 40 דקןת מהבית ככה בעלי יוכל לבוא לבקר). זו היתה הנסיעה בת 15 דקות הכי אכזרית בחיי. כל כמה דקות תקף אותי ציר ולא היה לי שום דרך להרפות חוץ מנשימות שלדעתי לא עזרו. ועוד כל המהמורות שבדרך רק החמירו את המצב. נס שלא היו פקקים. לא יודעת איך עושות את זה אלו שצריכות לנסוע שעה ויותר. ה' ישמור.
הגענו לבית חולים ואני כבר ממממש סובלת מכאבים. מוניטור ארור שעשיתי על כדור (לא שזה גזה כזר כי הכדור היה חצי מפונצ'ר וכבר לא היקל) בדיקת פתיחה 3-3. 5 ס"מ. איך ההיתי מאוכזבת. ככה כאב ורק ככה פתיחה??
בינתיים לא היו חדרי לידה פנויים (אחד הדברים שהכי יראתי מהם ןאכן קרו) אז השאירו אותי בקבלה. כאובה וסובלת. הדולה ממשיכה ללחוץ ולעסות. נכנסתי 20 דקות למקלחת שממש לא עזרה. הרגשתי מחנק. התלבשתי ויצאתי ובינתיים החלטתי שאני ככה לא ממשיכה. אפידורל כאן ועכשיו! אבל מה אין חדרים פנויים. נראה לי שבשלב הזה מרוב חוסר אונים צעקתי שם על האחות המסכנה שאני כבר לא מסוגלת... נשימות עסויים לחיצות. בינתיים הקאתי (את כל האוכל השווה מהמסעדה ) והתחלתי לבכות. אחרי שעתיים סופסוף התפנה חדר לידה ונכנסנו.
המרדים היה עסוק אז שוב הייתי חייבת לחכות. כבר לא יכולתי. הדולה נסתה לשכנע אותי להכנס למקלחת אבל אני ממש לא רציתי. הייתי עייפה ומותשת וכל מה שרציתי היה להרפות ולהרדם. נמנתי בין ציר לציר, ככה כל 2 דקות, על כדור הפיזיו. בינתיים נכנסה המיילדת שאני עדיין בטוחה שזה היה אליהו הנביא שבא להציל אותי. היא והדולה ממש הקליקו (בניגוד לאחות בקבלה שלא אהבה את הנוכחות של הדולה וניסתה לומר לה מה לעשות, ולא לעסות אותי, חוצפנית.) ושתיהן עזרו לי והרגיעו אותי. בינתיים בעלי מעדען את המשפחה ומארגן לי אוכל ושתיה ומילות עידוד. מתוק שלי, הוא היה מדהים!!
באיזה 9 בבוקר פתיחה 4 ס''מ המרדים המושיע הגיע, הזריק לי חומר (בתהליך אכזרי כשלעצמו. לשבת בלי לזוז כשצירים תוקפים אותך... אחחח)נרדמתי ל- 40 דקות על צד שמאל עד שהתעוררתי מציר כואב. בהתחלה לא הבנתי מה קרה אבל כשקלטתי מיהרתי להזעיק את המיילדת. מה זה עכשיו להרגיש את הכאבים שוב? ממש לא התאים לי. מתברר אבל שצד ימין שלי פחות הגיב טוב לאפידורל ואת המשל הלידה אני יעבור כשאת צד ימין אני מרגישה.
מפה לשם הצירים המשיכו. הפתיחה נתקעה ב-4. הדופק של המתוק שלי ירד דרסטית בכל ציר ואילולי היה מתאושש כל פעם היה מוציאים אותו בדרכים אחרות כך אמרו לי.
הדולה התחיחה לעשות מסאג' ברגליים, שהרגיש נםלא ושחרר המון. גם דיקור סיני. ואז פתאום תוך כמה דקות קפיצת פתיחה ל-6. מ*6 ל-9. 5 ואוטוטו 10.
בשלב הזה נגשה אלי המיילדת ובעדינות הזכירה לי שאם אני רוצה להתפלל עכשיו זה הזמן הכי קרוב ללידה והכי מתאים. הן נתנו לי ולבעלי להתייחד ולהתפלל וזה פשוט היה מדהים. כמה בכיתי שם. בכי של כאב ושל הודיה ושל תחנונים ושל צפיה. היה מרגש.
ב-2 הודיעו לי שיש פתיחה מלאה ומתחילים לדחוף.
לא אאלאה אתכם רק אומר שהצירים לא היו מספיק טובים, לא הרגשתי לחץ אז הלחיצות שלי לר היו מאד אפקטיביות. אחרי שעתיים שפיצי עוד חא יצא ואני לוחצת נתנו לי לנוח ל-20 דקות ואז המשכנו.
הביאו לי מראה גדולה שיכולצי חראות מה קורה שם ואיזה סוג לחיצה באמת טובה או לא. זו גם היתה מוטיבציה גדולה כי פתאום התחלתי לראות קצת ממנו ורציתי לראות הכל! לא משנה שגם פתאום ראיתי דימום מדאיג והבנתי שנקרעתי.
אחרי 3.5 שעות סופסוף ב5. 30 נולד הבן המהמם שלי. הוא נולד יפה ובריא ומושלם. בכור שלנו :-)
החוויה בביה"ח היתה ככה ככה. הנקה היתה קשה בהתחלה, אף אחדלא עזר או הינחה. לבייבי היה צהבת והיינו צריכים להשאר עוד יומיים במקום וגם לחזור לבדיקה יום אחרי השחרור. הברית בזמנה היתה בספק וכו אבל ב"ה הכל עבר בבריאות ובשלום.
אה, ובלי תפרים. מסתבר שאלו היו רק שריטות (מזה אומר?? )

קראנו לו ארי (דהיינו אריה)
אנחנו מאוהבים