הרבה זמן לא פרקתי - הריון ולידה

על סבתא שלי.

אלוקים כמה שאני מנסה, באמת מנסה, לנשום ולהעביר הלאה
פעמים שאין לי כוחות להתמודד... כל הכוח שלי אוזל.
אחרי שהחלטנו להוריד הילוך עם עזרתה, אחרי ההשתלטות שלה
היא למדה פטנט ופשוט מגיחה לביקור בכל הזדמנות אפשרית.
מילא ביקור, נקבל אותה בשמחה וכבוד, אבל כמה הוראות וטענות!

בשבת נהוראי בכה 8 דקות בדיוק, כי ביקש ממתק שלא הסכמתי
הוא אכל המון ממתקים וסירבתי לתת לו נוסף. אידיאלי, לא?
היא ישבה עם דודה שלי בחוץ ושלחה את בת דודתי הקטנה
לחלון של החדר שלו (!) כדי לומר לי (!) שהילד בוכה כבר הרבה זמן.
סליחה? עכשיו גם עושים סטופר על העקשנות שלו?

והנה, עכשיו היא החליטה שבאופן קבוע היא מגיעה לבקר ב-17:30 אחה"צ
בדיוק שמתן חוזר מהעבודה וכל כך לא נעים לי.
ואני כמה שמפצירה בה שתודיע לפני, שמתן זקוק לשקט שלו בשובו הביתה
(יש לו בקושי שעתיים לה**** לילדים עד המיטות) ועוד רבים וטובים...
היא תמיד מנפנפת אותי "שטויות, הכל בסדר, אני לא מפריעה".

בימים האחרונים בכל פעם שהיא שוב מגיעה ושמה פס על בקשתי האידיאלית
אני כבר מוצאת את עצמי רבה איתה, עצבנית, חסרת סבלנות להערות שלה
אח"כ בוכה, מותשת, והצירים לא מאחרים להגיע...
משאירים אותי ערה בלילה כמה שעות טובות בניסיון להרגע.

הפעם היא החליטה לבוא עם "מתנה"
קנתה לנהוראי ישבנון. שלא תבינו לא נכון, הודנו לה והערכנו מאד
אבל המתנה הזו באה אך ורק מעקשנות שלה.
היא החליטה שצריך לגמול את הילד שלי מטיטולים.
אני חוזרת ומסבירה שהיא מלחיצה אותו, הוא עדיין לא בשל, לא מוכן להוריד טיטול
בפעם האחרונה שניסתה להושיב אותו בכוח בסיר הוא כל כך נבהל
שמאז לא מוכן להסתכל לכיוון של הסיר.
למה להלחיץ את הילד? למה לסתור את האמהות שלי?
הרי אמרתי לך, אל תלחיצי, אני עושה איתו הכנה כבר תקופה לגמילה לאט ובטוח
אז למה להתעקש? עכשיו שוב הוא נסוג... והיא ממשיכה עם ה"שטויות, את מדברת שטויות".

אלוקים מה אני עוד יכולה לעשות?! נשבר לי כבר.
אני דקה לפני לידה, זקוקה לשקט שלי, והיא תמיד מוציאה אותי מדעתי.
למה נראה לי שהיא תדפוק בדלת כל 5 דקות אחרי שאלד ומתן יקח פה פיקוד?
עד שהוא יקבל ביטחון היא תעיר לו בלי הפסקה ותיקח ממנו הכל.
אני מקווה בשביל השפיות שלי שזה לא יקרה