אני מרגישה שאני מתפרקת - הריון ולידה

שלום לכולן,

אני מתנצלת מראש אם מה שכתבתי כאן הוא מעמסה, אתן לא באמת חייבות להגיב, פשוט הייתי חייבת לפרוק :)

אני חדשה כאן בפורום והאמת שלא ידעתי כבר לאן לפנות,
אני בשבוע 27, הריון ראשון, האמת שאני מאד נהנית מההריון ובסה"כ הכל סבבה וכיף לי ואני מאושרת מחכה בציפייה לראות את הקטנצ'יק. אבל לאחרונה אני מרגישה שאני די אבודה, השמחה והאושר מעורבבים עם חששות וקצת כאב.
גם פיטרו אותי מהעבודה בגלל ההריון ואני בבית ובמלחמה עם המעסיק בתמ"ת, החודש הא החליט שהוא מפסיק לשלם לי משכורת למרות שהתמת עדיין לא הגיש את החלטתו.

לא מתחשק לי לדבר עם אנשים שמכירים אותי כי התשובות שלהן מרגיזות (יהיה בסדר, נו מה את דואגת, אההה שטויות, תפסיקי להכניס את עצמך לסרטים ועוד ועוד). לא רוצה לשמוע את התשובות האלה כי אני יודעת שהכל יהיה בסדר אני רוצה לדעת שזה בסדר לבכות וזה בסדר להרגיש את מה שאני מרגישה ואם אני צריכה עזרה מקצועית אז שמישהו יגיד לי ולא לצפות שזה יעבור לי.
נמאס לי להפגין כלפי חוץ חוזק וחוסר חשש, אני חוששת מהלידה ואני חוששת מהתגובות שלי אחרי, אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי עכשיו, כבר קיבלתי ביקורות מאמא שלי שאני מאד לא נעימה ושהפכתי לחסרת סבלנות ואי אפשר לדבר איתי, שאני קיצונית בתגובות שלי ועוד ביקורות דומות, אבל האמת די נמאס לי שאומרים לי מה מותר לי ומה אסור לי בהריון ודי נמאס לי לשמוע שמה שאני עושה או אומרת לא מספיק טוב לא משנה מה זה.
ואתמול בערב הוא אמר לי שהוא לא רוצה לפגוע בי אבל הוא חושב שלאחרונה אני מאד תוקפנית כלפי אנשים, לא כלפיו אלא כלפי חוץ המשפחה שלי, חברים...

האמת שגם לאחרונה לא ממש בא לי לראות אף אחד חוץ מבעלי ואני די דוחפת החוצה גם את החברים, אני לא מוצג מוזיאוני וכולם רוצים לפגוש אותי כדי לראות איך הבטן מתפתחת ואיזה הריון חמוד אני עוברת, לא מתחשק לי לשתף אף אחד מהם ולא בא לי לדבר איתם (אני מנסה לעבוד על זה אבל לא ממש הולך לי).
גם המשפחה שלי כל הזמן אומרים לי, וואו השמנת, גדלה לך הבטן, עכשיו רואים שאת בהריון, עכשיו רואים על הפנים שלך שאת בהריון הן נהיו עגולות....

איזה קטע - אתם יודעים משהו... אני בהריון!!!!!! אני מרגישה בסדר גמור עם הגוף שלי ועם הפנים שלי, רק חיכיתי שתצא לי הבטן (סוף סוף היא יצאה לקראת סוף חודש שישי), ומגניב לי שרואים שאני בהריון.
העוקצנות הזו מחרפנת אותי... אני כל הזמן מסתתרת, לא רוצה שיגעו בי, יתקרבו אלי, שידברו אלי. וזה די בעייתי כשאנחנו גרים ביחידת דיור של חמי וחמותי וכשכולם לוחצים כל הזמן לראות אותנו.

אני יודעת שיש משהו שאני בטוח אצטרך לעבוד עליו זה הנושא שאח"כ באים לבקר וכולם מרגישים מספיק בנוח לנשק ולמרוח את עצמם על הקטנצ'יק ואני ממש לא אוהבת שעושים את זה, זה מגעיל אותי, ואני גם יודעת שכמו שכמות העצות לא נגמרת אף פעם בהריון היא תמשיך אח"כ.

קנינו לו מלא דברים שהוא יצטרך ושמנו אותם אצל ההורים של בעלי בינתיים עד אחרי הלידה, כמות הביקורות שקיבלנו על זה הייתה פשוט עצומה... אנחנו מודעים ומכירים את הנושא שלא קונים כלום ולא מכניסים כלום הביתה אבל זה לא אצלנו בבית, ואנחנו לקחנו החלטה שאנחנו כן רוצים לקנות לפני, למה אתם לא יכולים לשמוח בשמחתנו? בשביל מה לדכא?

בעלי מאד בלחץ מהלידה הוא די לחץ שניקח קורס הכנה ללידה והוא כל הזמן מדבר אליו ואומר לו "אתה תצא מהר נכון? אתה לא תסכן אותך ואת אמא?" אני מאד אוהבת שהוא מדבר עם העובר אבל כשהוא אומר את זה אני לא יכולה להגיד לו שגם אני חוששת מהלידה כי אז הוא בכלל ייכנס ללחץ, אני לא יכולה לשתף אותו במה שעובר עלי כי אז אני יודעת שהוא ייקח את זה קשה הוא אדם מדהים שמספיק וטיפה קשה לי או כואב לי הוא לוקח את העול הזה על עצמו רק שלי יהיה טוב.

אני חוששת שאני באמת מאבדת את עצמי את מי שהייתי, הייתי אדם מאד נעים ונחמד וכנראה שהפכתי למפלצת...אבל אני מרגישה עומס עם כל הנושא של העבודה ומה יהיה אח"כ אני אצליח למצוא עבודה? אני כל הזמן רק קוראת כמה מפטרים ומתייחסים בזלזול לאמהות, וכמה קשה למצוא משרה נורמלית, אני חוששת שהתואר שלי הוא לחינם ולא יצא ממנו כלום. אני מרגישה עומס עם הנושא של ההריון, אני לא יודעת להסביר למה אני לא רוצה לראות אף אחד או לדבר איתם פשוט מרגישה דכדוך.

אם יש דבר אחד שאני בטוח יודעת זה שמי שיהיה איתי בחדר לידה הם בעלי והצלמת.
כל השאר שיתרחקו ממני שיחכו בחוץ,שיבואו אלי אחרי שאני אתקלח וארגיש בנוח עם זה.

אתן חושבות שהדברים שרשמתי כאן הם חריגים? יכול להיות שאני באמת מגזימה עם התגובות שלי?