לא כותבת משתפת בדר"כ, אבל כנראה שצריכה את זה.... - הריון ולידה

הסיפור הוא כזה, חיכיתי לעבודה במקום מסויים ארבעה חודשים... בסוף נכנסתי לעבוד בו... הצלחתי! לא בדיוק התפקיד שרציתי אבל מבחינתי זה היה דריכת רגל במקום. אחרי שהודיעו לי שהתקבלתי גיליתי על ההריון... חיכיתי קצת... ובסוף שבוע 12, סיפרתי בעבודה על ההריון. וזה היה רק אחריי חודש שאני עובדת. לקחתי בחשבון שיכולות להיות תגובות לא נעימות, אבל לשמחתי המנהלת הישירה שלי הגיבה בהכלה והבנה, אך המנהלת מעלייה הביעה קצת הסתייגות ולא הייתה ברורה לי.... בכל מקרה עברו מאז כמה ימים לא אמרו לי כלום. אבל יש בי משאלה סמויה שיפטרו אותי... חחחח כן, מצחיק, אבל העבודה שלי כל כך קשה רגשית. נפשית ופיזית שמצריכה נסיעות ארוכות וביקורי בית.. שפשוט בא לי לעזוב הכל. אני מרגישה סחוטה, גמורה ושאני לא צריכה את הקושי הזה בשלב זה בחיי.... אבל מצד שני, איך אעזוב עבודה עם תנאים טובים... ובדיוק קנינו בית... ויש הרבה הוצאות קרובות... אוףףף אני מותשת ואני לחוצה שזה משפיע על הקטן שב בטן....