היי בננות התייעצות קטנה... - הריון ולידה

גם אני אחרי טיפולים
סיפרתי לקראת שבוע 13-14
וגם רק להורים.....
כל השאר יראו ויגלו לבד...
אני מבינה אותך מאוד. גם לא בקטע לספר לכולם.

היי אפרסקית , אני רוצה להגיד לך שמאד מבינה אותך , למרות שהריון הנוכחי בא לנו טבעי ובהפתעה גמורה , לפני זה גם עברתי הרבה , כולל הזרעות , הפריה אחת , מלא בדיקות לא נעימות וכואבת ,שני הריונות שלצערי לא הצליחו (אחד טבעי ושני הפריה) וכבר לא מדברת אתך על עוגמת נפש ודיכאון קשה , גם בהריון הזה בהתחלה היו קשיים משלו (קיבלתי זריקות ונרות לתמיכה) , אז בהתחלה סיפרתי רק להורים שלי ושל בעלי , אבל ביקשתי בכל לשון של בקשה לא לספר לאף אחד לפני שאני נותנת אור ירוק , גם בעלי כמו בעלך לא אוהב להסתיר אבל לא הסכמתי לו בשום פנים ואופן לספר לחברים שלו , (אפילו לחבר הכי קרוב שלו ) שהוא נפגש אתם אז הלך לבד, סיפרנו לכולם כבר אחרי שתי סקירות וגם אז לא הייתי שלמה עם זה , ובכלל אפילו עכשיו כועסת אם מדברים על הרבה הריון (במיוחד חמותי שמתחילה לי עם עניין של שמות ) ממשיכה להתפלל לבורא עולם על המשך תקין , אז קשה לי מאד להציע לך משהו , תלכי עם תחושות שלך, אני מסכימה עם שנשני תספרי להורים שלך אבל תבקשי לא יספרו וגבי משפחה של בעלך , אולי בעלך אספר להורים שלו לאחר סקירה ראשונה לפחות , אבל שוב אם אפשר שישמרו את זה בינתיים בסוד.

היי,

אנחנו גם אחרי טיפולים (טוב כבר עברנו את הטיפולים ישר לתרומת ביצית)
ואני ב"ה אספר למשפחה רק אחרי התוצאות של הבדיקת דם אחרי השקיפות ואתחנן בפניהם לא לספר לאף אחד לפחות לעוד חודש (מקווה שזה יעבוד)....
בהצלחה....

בנות תודה על המענה.. אני מפחדת פחד מוות מזה אני יודעת שזו תהיה התרגשות מטורפת בעבוד כולם אבל שוב לא כולם יודעים שעברנו טיפולים ובכלל את כל התהליך הנפשי הקשה שעברתי שלא ידעתי מתי אני אכנס להריון ופשוט לא בא לי לספר.. לא בא לי על הלחץ הזה שכולם יודעים..
אני אנסה לבקש ואתפלל שיקשיבו לי ויענו לבקשתי..

מאחלת לכולנו המשך תקין קל ושנצא בידיים מלאות.. אמן!!!

אפרסקית

בגדול נהוג לספר אחרי השליש הראשון, שהרי השליש הראשון הוא עם הסיכונים הכי גדולים. כשאת מסיימת אותו אז אחוזי הסיכונים יורד ולכן מספרים.
אני סיפרתי להורים אחרי ששמענו דופק. למשפחה המורחבת סיפרנו אחרי השליש הראשון וכך גם לחברים קרובים. כל השאר ראו והבינו לבד...
את בשבוע 11 זה כבר חודש שלישי.
לדעתי את יכולה לספר למשפה. אבל הייתי ממתינה עד לאחר הבדיקה. רק לאולטרסאונד, לא לבדיקות דם

גם אני פתחתי היום שרשור כזה....
אני עוד שבוע וחצי עושה סקירה, נראה לי אספר אחרי זה.
אני עברתי 4 הזרעות עם זריקות ו2 סבבים של הפריות. נשואה 5 וחצי שנים, הריון יקר מאודדדד!!
בייחוד שהיה לי הפלה נוראית לפני שנתיים בשבוע 6.
הלוואי שנבשר זו לזו על לידה בריאה בעיתו ובזמנו:)
אגב אני זוכרת שהודעת בפורום פוריות על ההריון המיוחל

הייי את האמת שזה ממש תלוי בך ובבעלך,
אני-כמוך מאוד לא רציתי לספר ובעלי הסכים איתי ולכן להורים סיפרנו בשבוע 8 ולאחים בשבוע 15-חיכיתי לעשות סקירה קודם כל,ולבני דודים ולשאר המשפחה סיפרנו בשבוע 22 אחרי שעשיתי סקירה שניה,הרגיש לי מאוד נוח ובעיקר רגוע לשמור את זה רק לבעלי ולי ולהורים בהתחלה, ולאט לאט בהדרגה לספר לשאר המשפחה,בקשר לחברים ועבודה-מי שראה והבחין לא הכחשתי אבל לא רצתי לספר.
הכל בשורה תחתונה תלוי בך ובבעלך:)
יש לי הרבה חברות שהיו כל כך נרגשות שסיפרו לכולם על ההתחלה ונהנו מזה.

גם אנחנו חיכינו לא מעט להריון
סיפרתי רק אחרי שיצאה הבטן.

סביבות שבוע 20

מאמינה במשפט
"אין הברכה שרויה אלא על הדבר הסמוי מהעין"
כמה שפחות עיניים ודיבורים, יותר טוב

לפני תהל נקלטתי להריון שרצתי לספר לכולם
מיד אחרי ה-2 פסים... ולצערי הוא לא החזיק
כך שמאז מאד השתדלתי לא להיות בעין או בפה של הסביבה.

אני סיפרתי די מהר.
ראו עליי כבר בהתחלה והיה קשה להסתיר. לא בגלל הבטן... בגלל שהייתי כמו סמרטוט תקופה ארוכה ואישפוזים ומיונים וכאלה... כל מי שקרוב לא יכל שלא לדעת

והאמת שאם לא כל מה שעבר עליי... הייתי מספרת אחריי הסקירה לדעתי

זה קשה מאוד לשמור בבטן.
גם אנחנו אחריי שנתיים של ניסיונות.השאלות לא פוסקות והרצון להגיד כבר לעולם :"הצלחנווווו" - היה חזק ממני (;

בהצלחה..

ליטלילי

מאוד מבינה, גם אני אחרי טיפול שבוע 13

בהריון הראשון סיפרתי מוקדם מדיי לכולם...
אמנם ההריון היה תקין והסתיים בלידה,
אבל בעבודה עשו פרצוף (בדיוק התחלתי לעבוד שם),
המשפחה עשו פרצוף של ״טוב שנזכרתם אחרי 3 שנים של נישואין״
והחברים שלי, שרובם היו סטודנטים, עשו פרצוף של ״איך תצליחי לסיים את הלימודים?״

בקיצור,
מרוב פרצופים לא רואים את היער.
בהריונות האחרים סיפרתי רק כששאלו,
והמשפחה הקרובה שלי עדיין עשו פרצוף,
אבל כבר לא היה לי אכפת.