דיכאון - הריון ולידה

מריאנה יקירתי,
קודם כול והרבה יסכימו איתי שאת לא לבד יש לך פה את כול התמיכה שאפשר,
אני בטוחה שהרבה עברו את התהליך הזה וזה זמני.
יש לך רגע מאושר למרות שלא תמיד זה מרגיש או ניראה כך הבן שלי היום בן 6 חיים שלי כשנולד עברתי חודש לא קל והרגשתי שאף אחד לא מבין אותי וגם אני יצאתי על בעלי, כמובן שהוא ספג הכול וניסה להקל בכל מה שיחל.
קיום אני בהריון שני והתהליך ממש לא קל (דרך טיפולים) אפשר לציין שאפילו יותר קשה מהראשון ועדיין זה זמני ואני יודעת שאם זה כמו יה-לי שלי (הבכור) אני מוכנה לעבור את זה עוד מיליון פעם רק האהבה המטורפת הזו של ילד שווה כול רגע.

קחי נשימה עמוקה ותמיד כשתרצי להוציא דברים שלפעמים נראים לך נוראים אפילו במחשבה פה יש לך מקום שהרבה מכירות ועברו או עוברות את זה.

חזקי ואמצי.

אולי המצב הביטחוני משפיע גם כן על מצב הרוח שלך?
קבלי הרבה

זה מוכר וזה קשה להיות אם.
תנסי לישון כמה שיותר ותרגישי הרבה יותר טוב

הי,
לא יודעת מתי ילדת, מניחה שלא מזמן.
בתור אחת שהיתה במקום הזה... זה מאוד מאוד קשה. בעלך לא יבין את זה עד הסוף אף פעם. אבל תנסי להסביר לו בכל זאת. דברי על מה שאת מרגישה כמה שיותר ועל תדפקי חשבון לאף אחד. דברי עם אחות בטיפת חלב. יש להם פרויקט אמהות מתנדבות מאוד נחמד (לא בכל עיר אבל בהרבה ערים).
תשתדלי לצאת כמה שיותר מהבית! עיסוי תינוקות, סדנת ליווי התפתחותי, טיול בגינה, כל דבר. כדי להתאוורר ולהכיר אמהות אחרות. את תראי כמה שזה עוזר וכמה שאת לא לבד. כולן עוברות את אותם קשיים, בעוצמות שונות כמובן. אה ולא כולן בדברות על זה... אבל לדעתי להעמיד פנים שהכל בסדר בזמן שאת מתמוטטת מבפנים זה נזק עצמי הכי גדול...
חיבוק גדול ותזכרי שזו תקופה שע-ו-ב-ר-ת. יהיה יותר קל. באחריות:-)
נ.ב. - אל תתביישי לבקש עזרה בכל העולם. זה הזמן

~~ענת~~