רגע של משבר - הריון ולידה

מאחלת לך שתראי בקרוב את האור בקצה המנהרה ושולחת לך מלאאאאא חיבוקים:)

היי לילוש...
אני מבינה אותך לגמרי.גם לי זה קורה מלא.אנחנו נשואים כבר שנה וחצי,מנסים כבר שמונה חודשים.
מכירה את ההרגשה לגמרי.אני פתאום מתחילה לבכות,ככה סתם.בלי שום סיבה.
מקווה ומתפללת בשביל כולנו שנזכה עוד השנה בנס הזה

**אור**

לילוש..
כולנו עוברות את זה! יהיה בסדר אני בטוחה שמחר תתעוררי יותר מעודדת ואופטימית!

עדי

לילוש. ..
אוף
התסכול הזה ממש מובן..
תכננתי כל כך הרבה! כבר חשבתי להיות אמא לשניים והשלישי היה אמור להיות בדרך!
כבר הייתי צריכה לרשום לגנים ולרוץ לרופא ילדים וללכת לגני שעשועים עם כל האמהות..
תכננתי את השמות והרווחים והחדר..
תכננתי את הברית או הבריתה..
תכננתי את השבתות והחגים..
וזהו, הפסקתי לתכנן..... כי התאכזבתי והתיישבתי ועייפתי
נמאס לי לקנא ולחשב ולתזמן
אני החלטתי שאני יוצאת לחופש, עשיתי הכל שנה שלימה, אני יודעת על גוף האישה והתפתחות העובר והיווצרות ההריון והורמונים כל כך הרבה שאני יכולה להיות דוקטור כבר..
פגשתי חברה שמנסה גם להיכנס להריון וראיתי שהיא לא יודעת כלום!! הורמונים ביוץ בדיקות.. ועצרתי ואמרתי לעצמי שוואלה הגזמתי.. לא בא לי לדעת, בא לי לחיות בלי דאגות. .
אני עושה את המקסימום וזורמת בכל השאר..
יוצאת מחר לנופש עם בעלי המתוק, ושוכחת לפחות לשלושה ימים האלו מהצרות. . נתמודד כשנחזור
אבל מה שבטוח- הפסקתי לתכנן. ..

אתם מדהימות!!!
לו רק היה לי... אמא שלי תמיד אומרת לי אם את רוצה לצחיק את אלוהים תספרי לו את התוכניות שלך...
ברור שכל מה שקורה קורה לטובה, אז תהני בחופש שלך עם בעלך גם לשכוח לשלושה ימים זה משהו ;)
לילוש

מכירה ועוד איך מכירה, מרגישה שאני בתחתית של התחתית- וזר לא יבין זאת!!!

מאחלת לכולנו בשורות טובות