נמאס - הריון ולידה

אולי תבקשי מבעלך שידבר איתם. הם לא מתאמים איתך לפני שהם באים?

יעל, אמא של יונתן ואיתמר

וואו ליהוש....
בעיניי את לא צריכה להרגיש לא נעים ובטח לא להצטדק על למה זה מפריע לך!
אני חושבת שגם אם הכוונות שלהם טובות והם אנשים מתוקים להפליא כל הסיטואציה הזאת לא יכולה להוביל למקום טוב...
יש אנשים שעם כל הכוונות הטובות אין להם כל כך טקט להבין מה מתאים ומה לא לאישה אחרי לידה.
מעבר לזה שלא אהבתי שאמרת שאת צריכה לשבת איתם - אנשים כל כך קרובים שבאים אחרי לידה באים לעזור!!!! לא להתארח!!!!! כשאני תמיד באה לגיסתי או אחותי במיוחד בחודשים אחרי לידה אני ישר תופסת משהו לעשות - אם זה כביסות לפנות מדיח לנקות את השיש לעשות מקלחת לתינוק להאכיל לשטוף בקבוקים להעביר סמרטוט אם צריך לשחק עם הגדולים לא משנה מה. משהו מועיל. כנ"ל אמא שלי. אני לא באה כדי להתארח או כדי שיכינו לי קפה וידברו איתי וננהל שיחת חולין... זה לא הזמן והמקום מה שנקרא. אבל זו דעתי האישית.

לדעתי, אם לא תפתחי את זה בצורה הכי טובה זה בסוף עלול להפתח בצורה רעה. דברי איתם אם מספיק נוח לך עם אמא שלו על זה שקצת קשה לכם כרגע, אתם רק מתרגלים להתנהל כמשפחה, ולפעמים יש עוד חברות שרוצות לבוא, ואת לא ישנה בלילות אז מעדיפה לנצל כל רגע ביום שהתינוק עוצם עין כדי לנוח קצת... כל דבר שיעזור להבין.
בכל קנה מידה להגיע לשלוש שעות כל יומיים זה יותר מדי, כמו שאמרתי בטח אם את צריכה כתוצאה מזה לשבת איתם... מלא היית אומרת שהם באים ועוזרים לארגן את הבית ומקלים עלייך.
אני מבינה שזו סיטואציה לא נעימה אבל מהניסיון שלי עם דברים שאני לא אומרת בסוף זה יוצא כך או אחרת...
תעדכני מה מתפתח

לכן אני אומרת שכל עוד אין ילדים הכל בסדר.
המשפחה של הבעל נבחנת אחרי לידה..
כשהייתי אחרי לידת הבת הגדולה, הורי בעלי הגיעו אלינו פעם בשבוע ביום קבוע ובנוסף, אמו ואחותו חשבו שאם אני בחופשה אז אני משועממת וכל שני וחמישי היו מתקשרות ומבקשות להיפגש בבית קפה. אחותו גם נהגה להתקשר ולהזמין עצמה מעכשיו לעכשיו (בדיוק אני עוברת ליד הבית שלך וכאלה משפטים).
זה הטריף אותי, רזיתי מאוד באותה התקופה, סבלתי ממגרנות, הכל בגלל שהרגשתי עול גדול בחיים שלי. ספגתי את זה כחצי שנה.
עד שיום בהיר אמרתי לבעלי שיגיד להם שלא מתאים יום קבוע, שזה מחייב וכו. אמא שלו לא הבינה.עשתה פרצוף למשך הרבה זמן ואני התעלמתי מהפרצופים, העיקר שהשגתי את שלי.
היא גם היתה מתקשרת יום יום אז הפסקתי להתקשר גם אני (עד היום) ורק הייתי מחזירה טלפונים אבל אחרי חצי יום ולא מיידית.
וככה נוצר דיסטנס נחמד והכרחי

וואוו עלית על נקודה מאוד רגישה אצלי.
כשילדתי גרנו מאוד קרוב להורים של בעלי ותדירות הביקורים הפכה למאוד תכופה וכל ביקור ארך גם כ-3 שעות בשעות הערב.
אני אנסה להיות מאוד אובייקטיבית ולהסביר את עצמי.
מצד אחד - אני מודה על כל העזרה שהם נותנים, כל דבר קטן שאני צריכה היו מוכנים לעזור, אם זה תרופה לקטנה, או בקבוק שחסר או משהו לבית.
מצב שני, הביקורים הארוכים במיוחד בתקופה כזאת רגישה זה לא משהו שמישהי יכולה לעמוד בו.
זאת תקופת הסתגלות של המשפחה החדשה והמצב החדש שנוצר ועל כל "העזרה" אנשים צריכים להבין שזה לפעמים יכול להזיק יותר מאשר לעזור.
אצלי היו מגיעים בסביבות 16:30 17:00 (כשבעלי עוד בעבודה) ונשארים עד 20:30 21:00.
מיותר לציין שאלה שעות קשות מאוד שאת מותשת אחרי כל היום והתינוק לא בדיוק נרדם ואת עדיין לא יודעת כל כך איך להרדים והאם הוא רעב או לא, ובמקום להתמקד בתינוק ובדרך שלי לעזור לו להירדם או להירגע (גזים גזים), התמודדתי עם :אולי היא רעבה, אולי היא צמאה, אולי קר לה, אולי חם לה, תני לי אני אגיע אותה, לא תעשי ככה ואולי תעשי ככה" אההההההההה ובתוך כל זה עוד לשמור על סבלנות וקור רוח ולהגיד לא תודה, לא תודה.

אוי ליהוש ברוכה הבאה למעודון , אני בעצמי באותו סיפור , בדיוק חשבתי לכתוב שירשור על זה , אין כבר כוחות , אני לא ישנה בלילה, החזה כואב לי , מאז שהילד נולד פשוט הם פשוט לא מרפים מאיתנו , הורים שלי גרים באותו עיר ולא באים כל כך הרבה וגם אם באים רק לכוס תה עם עוגה , אלו צריכים לקבל הכל כלול , פירות , פיצוחים , ארוחה חמה רצוי על אש בעלי קונה להם ,כמה סוגי סלטים , מה זה אתם באים להיות עם הנכד או לאכול, אני כבר עושה פרצופים והם לא קולטים , סליחה שאני אומרת את זה אבל אנשים שלא מכבדים אותי אני גם לא אכבד אותם, בעצמי חסרצ עונים ולא יודעת מה לעשות עם זה , הם לקחו לנוהל להגיע אלינו כל יום שישי על הבוקר ועד רכבת אחרונה בחזרה לדרום . די לא יכולה לראות אותם כבר.

אוי ליהוש ברוכה הבאה למעודון , אני בעצמי באותו סיפור , בדיוק חשבתי לכתוב שירשור על זה , אין כבר כוחות , אני לא ישנה בלילה, החזה כואב לי , מאז שהילד נולד פשוט הם פשוט לא מרפים מאיתנו , הורים שלי גרים באותו עיר ולא באים כל כך הרבה וגם אם באים רק לכוס תה עם עוגה , אלו צריכים לקבל הכל כלול , פירות , פיצוחים , ארוחה חמה רצוי על אש בעלי קונה להם ,כמה סוגי סלטים , מה זה אתם באים להיות עם הנכד או לאכול, אני כבר עושה פרצופים והם לא קולטים , סליחה שאני אומרת את זה אבל אנשים שלא מכבדים אותי אני גם לא אכבד אותם, בעצמי חסרצ עונים ולא יודעת מה לעשות עם זה , הם לקחו לנוהל להגיע אלינו כל יום שישי על הבוקר ועד רכבת אחרונה בחזרה לדרום . די לא יכולה לראות אותם כבר.

וואו בנותתתתתתתתתת
תשימו לזה סוף!!!!

מרגו חמותה של אחותי הייתה בדיוק כמו שאת מתארת.
וכולנו תפסנו את הראש ולא יכולנו להאמין שזה קיים.
לאחותי בזמנו היה ילד בן 3 וחצי ונולדו לה תאומים. אני הייתי אז בכיתה י"א!! וכל פעם שבאתי רק פרפרתי ועזרתי לה ובגיל שבועיים כבר קילחתי את שניהם לבד אפילו שהם שקלו כלום והיה מפחיד כדי שהיא תוכל לפנות זמן לאמבטיה ארוכה וארוחת ערב עם הגדול שלא ירגיש נטוש, ועשיתי ה-כ-ל. ושלא תחשבי בטעות שאני איזה עקרת בית סופר חרוצה.... כי אני לא ממש.
וחמותה הייתה באה ובמקום לעזור עוד בעלה של אחותי היה יוצא מהבית משאיר אותה לבד עם הילדים כדי לקנות להוד מעלתה בורקסים קרואסונים עוגה שלא בטעות היא תפספס משהו.
זה כל כך לא מקובל אצלנו במשפחה שעד אז חשבנו שאחותי קצת מגזימה עם הקיטורים על חמותה אבל מאז הבנו שזו באמת תופעה.
פשוט לא להאמין איזה אנשים בלי רגישות יש.
שבוע שעבר ביקרתי את אשתו של בן דוד שלי אחרי לידה ובאתי ל40 דקות בדיוק כדי לא להכביד ולא רציתי כלום חוץ מכוס מים לא הסכמתי אפילו כשהיא הציעה איזה פרי או במבה או מיץ.

אל תתנו לזה להמשך זה ממש לא מה שאתן צריכות על הראש... ומי שיעלב זו בחירה שלו אם לגלות רגישות או לא. והרבה חיבוקים כי זה נשמע כל כך מרתיח, אני עצבנית בשבילכן כמו שבטח אפשר לראות מההודעה

שני תודה מותק על תמיכה , גם בעלי יוצא כל יום שישי כדי לקנות להם מלא אוכל , אני בכוונה לא מבשלת לא שאני לא יודעת גם אין לי זמן וכוח , וגם היא לא תסתפק במנה אחת , היא צריכה שפע , בדיוק כמו שאת מספרת על חמותה של אחותה בדיוק אותו דבר , ולא מספיק עוד חמי לא מתבייש לשאול אותי אם ילד לוקח שד או לא ,אני שואבת חלב ונותנת , ככה יותר קל לי ואני בדיוק יודעת כמה ילד אכל , איזו פדיחה למה גבר צריך לנהל שיחות כאלו עם כלתו , לא מתארת את אבא שלי מנהל איתי שיחות כאלו , אצלנו בעדה גברים בכלל לא מתערבים בדברים כאלו ,אני בשוק משאלות שלו, עוד חמותי מוסיפה ,נו בטח את לא הרגלת אותו לשדיים ובכלל זה הוא לא רוצה לינוק בעצמו, כבר בקושי מתאפקת לא לריב איתה , די הגיעו מים עד נפש. עוד שאני אומרת שאצלנו בעדה לא נהוג להגיע לתינוק לפני 40 יום שלו , אז היא אומרת שזה מנהג מגלות עלק.
/]

שני תודה מותק על תמיכה , גם בעלי יוצא כל יום שישי כדי לקנות להם מלא אוכל , אני בכוונה לא מבשלת לא שאני לא יודעת גם אין לי זמן וכוח , וגם היא לא תסתפק במנה אחת , היא צריכה שפע , בדיוק כמו שאת מספרת על חמותה של אחותה בדיוק אותו דבר , ולא מספיק עוד חמי לא מתבייש לשאול אותי אם ילד לוקח שד או לא ,אני שואבת חלב ונותנת , ככה יותר קל לי ואני בדיוק יודעת כמה ילד אכל , איזו פדיחה למה גבר צריך לנהל שיחות כאלו עם כלתו , לא מתארת את אבא שלי מנהל איתי שיחות כאלו , אצלנו בעדה גברים בכלל לא מתערבים בדברים כאלו ,אני בשוק משאלות שלו, עוד חמותי מוסיפה ,נו בטח את לא הרגלת אותו לשדיים ובכלל זה הוא לא רוצה לינוק בעצמו, כבר בקושי מתאפקת לא לריב איתה , די הגיעו מים עד נפש. עוד שאני אומרת שאצלנו בעדה לא נהוג להגיע לתינוק לפני 40 יום שלו , אז היא אומרת שזה מנהג מגלות עלק.
/]

אוף
זה שהוא שואל אפילו שהוא יודע שזה לא נעים לי לך זה מה שחוצפה בזה.
וזה שחמותך עוד מעיזה להעיר לך הערות כאלה... נשמע גזעני אפילו. אין לי מה להגיד זה פשוט מעצבן ממש!
חמותי מעצבנת ממקומות אחרים אבל כבר עכשיו רואה איך היא עם האחיינים ויש הרבה דברים שהיא עושה ואני לא אוהבת ואם היא תעשה אותם עם התינוקת שלנו (טפו טפו טפו) היא תחטוף ממני כאלה מבטים שהיא תבין יפה. ואם צריך גם הערות. למזלי כמו שלבנדר ציינה פעם ממנה אני באמת לא מקבלת כלום כלום כלום, לא ברמת העזרה והכי גרוע שלא ברמת ההתעניינות או חיבה במיוחד... אז באמת לא חייבת לה כלום.
זה גם כל כך קשה כשזה לא המשפחה שלך. כי זה לא שאמא שלי לא יכולה להוציא אותי מדעתי או אחותי לעצבן אותי אבל ההבדל שהן המשפחה שלי ואני יכולה להגיד להן ה-כ-ל ואין את המחשבות האלה על מנומס לא מנומס ייעלבו לא ייעלבו... זו משפחה אפשר להיות טבעיים ולהרגיש בנוח.

מקרה אחר אבל זה מזכיר לי כשהתחתנו וסך הכך באמת לא התערבו לנו בהחלטות... אבל כשהיינו בטעימות אמא שלו התחילה לחפור לי על הסידורי פרחים וכמה שזה מכוער וההוא לא מתאים וזה לא אסתטי וכו' וכו'... לא עניתי לה אפילו אבל כשיצאנו משם אמרתי לבעלי - אתה יכול להתקשר לאמא שלך ולהגיד לה שאם היא מוכנה לשלם על המעצבת - אני נותנת לה יד חופשית לעשות כלללל מה שהיא רוצה עם העיצוב של החתונה! שתבחר את הפרחים המפיות מה שהיא רוצה. לא יודעת מה הוא אמר לה בסוף אבל מאז לא שמעתי ציוץ בנושא

בנות יקרות שלי שמחה לדעת שאני לא לבד ..
אם השבוע יחזור שוב הסיפור של הביקורים הארוכים ( נותנת להם גג שעה להיות אצלי כי עזרה אני לא צריכה טוב לי להסתדר לבד)
אני חוזרת להיות אצל סבתא שלי / אמא שלי במרכז ..
אני לא ישנה , לא אוכלת , מלחיצים אותי לעשות מסיבת ברית למרות שכבר חתכנו בשבת אז לדעתי אין טעם למסיבה .. בקיצור אני מפחדת לאבד את השפיות שלי ואת הזוגיות שלי !!
אני חייבת להתנתק.. השבוע אני נותנת הזדמנות אחרונה - לא מרגיש לי טוב - צ׳או !! חותכת לאמא שלי !!

ליהוש החלטה נבונה , שוקלת לאמץ אותה , די ממש הגזימו , עוד השבוע שיש לנו ברית היאהודיעה שהשישי הזה היא לא תגיעה אוי באמת ממש תודה לך , אבל שישי אחרי היא כן תבוא , אבל אני אלך לאמא שלי.ושתחפש אותי חצופה.
/]

ליהוש, אם את מרגישה שזה חונק אותך ובלתי נסבל ואם אין דרך מיידית לעשות לזה סוף, תלכי באמת להורייך לאיזה חודש.תברחי מהם. בשביל השקט הנפשי שלך.
אבל חשוב גם לעשות לזה סוף!!! וכמה שיותר מהר!!!

ליהי זה בדיוק השירשור שפתחתי אחרי הלידה של תהל
ואת יודעת מה? תפסתי את בעלי לשיחה
והבהרתי לו את הרגשתי בנידון.

כך שהוא שם לזה סוף בצורה מכובדת ומנומסת
הבהיר לאנשים שאני מאד תשושה
הציב עובדות שביקורים קצרים בלבד.

אשה אחרי לידה רוצה לנוח, רוצה שקט
שעה גג ותודה רבה שלום לכולם...

ליהי כשבאים הילדים הכל נהיה יותר קשה
אני גם מרגישה זאת בעצמי
אני עם שירה אני חושבת שתקחי את בעלך לשיחה
ושיעמיד אותם במקום - שעה זה מכובד לא צריך להשתקע אצלכם!
צריכים להבין שאחרי לידה הגוף בטראומה ויש מלא הורומונים
שמתפרצים ויחד עם זאת גם העייפות והמסירות הבלעדית לבייבי שלכם !
וזה כלל לא קל!!
אז צריך לעשות לזה סוף
ואני מציעה לשבת ולעשות את השיחה אחרת זה רק יחמיר
תעדכני שיהיה בהצלחה