חזרתי לעבודה.... - הריון ולידה

שלום מקסימות!!!
מה שלומכן? מה שלום כל אחת ואחת עם הילדים המתוקים שלה- תעדכנו אותי מה הפסדתי בחמשת החודשים שלא הייתי פה....
בכל אופן, אני חייבת לכן סיפור לידה אז הנה:
התל"מ שלי היה 26.3.
ב-27.3 עוד הלכתי לעבודה (זה היה יום חמישי) ותכננתי ביום ראשון ללכת למעקב בבית החולים.
בלילה התחילו לי צירים, לא חזקים מדי, אבל כל עשר דקות והחלטתי ללכת בכל זאת לביה"ח כי כבר הייתי אחרי התאריך ולא רציתי להתקע בשבת עם הילדים וכו'.
במהלך המוניטור הצירים כמעט הפסיקו לגמרי והרופא כמעט שלח אותי הביתה אבל החליט לעשות קודם אולטרא סאונד.
ברגע שהוא הסתכל על המסך הוא הודיע לי מיד שהוא מאשפז אותי לזירוז כי היה לי מיעוט מים ממש רציני, כמעט לא היו לי מים.
אושפזתי בנשים וקבלתי רבע כדור PG בפה תוך שעה התחילו צירים חזקים מאוד וככה הסתובבתי שעות ושום דבר לא התקדם!!! כל שעתיים ביקשתי מהאחות שם שתבדוק כמה פתיחה יש והיא נתקעה על שתיים.
היא ניסתה לעזור לי בכל מיני שיטות לקדם את הפתיחה ושום דבר לא עזרררררררר.
חוקן, אמבטיות, כדור פיזיו, הליכה וכלום לא זז.
אחרי שעות של סבל ורבע כדור נוסף הגיע רופא שאמר לי טוב את ממש כמעט בפתיחה ארבע, נגיד שאת בארבע כדי שתוכלי לרדת לחדר לידה ולקבל אפידורל.
הרגשתי שהוא ממש מושיע אותי.
הגעתי לחדר לידה ובדיוק משמים המילדת הראשית שם היתה אמא של גיסתי.
היא נכנסה אלי מיד כדי לראות מה קורה איתי ואז היא שאלה אותי אם אני רוצה אפידורל.
אמרתי לה שאצלי כשפוקעים את המים הלידה מתקדמת מאוד מהר אז או שפוקעים לי את המים ואני יולדת או שאפידורל עכשיו מיד!!!
היא בדקה ואמרה שעוד אי אפשר לפקוע והלכה מיד לקרוא למרדים.
איזה כיף שהיתה לי פרוטקציה אחרת מי יודע כמה זמן הייתי צריכה לחכות למרדים.......
אחרי חצי שעה הסתיימה המשמרת שלה והיא דאגה שתכנס אלי מילדת מהממת.
שכבתי, נמנמתי, ולאט לאט התקרבה השבת והילד לא נולד!!! בעלי היה לחוץ כי הוא לא רצה בשום פנים ואופן ברית בשבת והיה נראה שבסוף זה מה שיהיה.
אחרי כארבע שעות שוב התגברו הכאבים וביקשתי שיבדקו אותי שוב- פתיחה חמש.
אמרתי, אין מצב, זה יקח עוד הרבה זמן וביקשתי עוד אפידורל.
המרדים נכנס והזריק לי מנה רצינית שהשתיקה את הכאבים אבל השתיקה לגמרי.
פתאום המילדת נכנסת ואומרת לי אני פוקעת לך את המים, היא פקע את הקרומים ומרוב שלא היו לי מים פשוט לא ירדו שום מים והיא לא יכלה לראות אם המים מקוניאלים או לא.
סוף סוף, קצת אחרי כניסת השבת הגיעה פתיחה מלאה ואני- לא מרגישה כלום!!!!
הנס שלי היה- המיילדת שלי, היא עזרה לי ללדת וללחוץ לאט לאט כדי שאני לא אקרע ופעם ראשונה שילדתי בלי שום תפרים!!!
את האמת? אחרי שילדתתי את שלושת הלידות הקודמות בלי אפידורל היה מאוד מתסכל ללדת בלי להרגיש כלום, אפילו לא את הלחץ של הציר (כנראה שהמרדים הכניס לי מנה רצינית מאוד של אפידורל...) אבל הצלחתי וכ-22 דקות אחרי כניסת השבת, תוך כדי שבמחלקה עשו קידוש נולד לנו ילד מדהים ביופיו מהמם עם שער בלונדיני ועינים כחולות מהממות במשקל של 3.850 ק"ג.
היה מרגש מאוד מאוד.
השאירו אותי בהתאוששות במשך שלוש שעות כדי לראות שחזרה לי התחושה ברגליים.
וכשסוף סוף העלו אותי למחלקת יולדות, קראתי לאחות והתחננתי אליה שאני רוצה לקום כבר מהמיטה. היא נעמדה לידי ועזרה לי לקום ואיך שנעמדתי- התקפלו לי הרגליים ומזל שהיא עמדה לידי.
בקיצור, לקחו עוד שעתיים שלמות עד שהיא הסכימה לתת לי לקום שוב ומאז הכל בסדר ב"ה.
הברית היתה ביום ראשון מכיוון שהוא נולד בשעה של בין השמשות שהיא ספק שבת ואם יש ספק אז לא עושים ברית בשבת.
קראנו לו אברהם ישעיהו ואנו מכנים אותו אברימי.
כולם משוגעם עליו והוא הצעצוע של הבית.
כמה אושר נוסף לנו מאז שהוא הגיע.........
אוהבת את כולכן,
מירי

מירי, אמא לחמישה מדהימים!!!