שלום כיתה א' - הריון ולידה

ערב טוב בנות יקרות,
הגדולה שלי עלתה לכיתה א' השנה..
רציתי לשתף בעניין מסוים ולשמוע את דעתכן בנושא.
יש תלמידה בכיתה שלה שגרה מרחק 2 רחובות מאיתנו,
אני מכירה את האמא והילדה מגני משחקים באזור.יוצא לנו להתראות פעם בחצי שנה בממוצע וכשהבנות מתראות, הן משחקות יחד.
כיוון שזה בי"ס ממלכתי-דתי, הוא מרוחק מאזור המגורים שלנו, 10 דקות נסיעה.יש הסעות.
בעלי לוקח ומחזיר את הילדה כל יום כי ככה החליט.
יומיים לפני תחילת השנה היה מפגש מקדים ואותה אמא שאלה איך נגיע ביום שני, תחילת הלימודים.עניתי שעם בעלי.
שאלה: אפשר לשלוח אתכם את הבת שלי? אמרתי כן.
חשבתי שזה חד פעמי.והיא הוסיפה: זה בטוח בסדר? אני מוכנה לשלם. אמרתי לה- מה פתאום לשלם. לקחה את הנייד שלי ואמרנו שלום.
כשהגעתי הבייתה ושיחזרתי את השיחה חשבתי שאולי התכוונה באופן קבוע כי הציעה לשלם אבל קיוויתי שלא.
ביום שני היא לא יצרה קשר והגיעה עצמאית עם הבת שלה. אמרנו שלום, החלפנו כמה מילות נימוס ונפרדנו לשלום. באותו היום בערב (אתמול), אני מקבלת שיחת טלפון מבעלה (אני מכירה אותו רק בפנים. אף פעם לא אומר שלום),כדלהלן:
-מה נשמע? זה x אבא של y
עד שהבנתי מי זה ונפל האסימון..שאלתי מה נשמע? ואז אמר:
- באיזה שעה מחר אני אביא לך את y ?
ואני המומה, לא מבינה, ובעיקר משום מה, הרגשתי מותקפת.
מה קשור להביא מחר את הילדה? הריי בבוקר ראיתי את אשתו בבי"ס ולא אמרה מילה בנושא.
אז החלטתי לשים גבולות מההתחלה, זה שדיבר בטון כזה כאילו חייבים לו, נתן לי את האומץ לדבר דוגרי.
אז אמרתי כך:
"תראה, אין בעיה שבעלי ייקח אותה מחר ומחרתיים, אבל לא באופן קבוע. זה מחויבות ואחריות וזאת בעיה להתחייב באופן קבוע.
אמר לי: "אני מוכן לשלם!" (הרגשתי חברת הסעות)
אמרתי: "זה לא עניין של כסף, זה עניין של להתחייב לך יום מראש על השעה בלי אפשרות לשנות בבוקר, וגם אחריות בעניין הבטיחות של הילדה וכו".
אמר בכעס: "אוקיי. אנחנו כבר נסתדר" ובא לנתק..
אז עצרתי אותו ואמרתי: "אל תכעס עליי. תבין אותי שזאת מחויבות וגם אחריות גדולה ובעלי לא יכול להתחייב באופן קבוע. בכל אופן מחר ומחרתיים זה בסדר. תביא את הילדה בשבע וחצי".
אמר אוקיי, ואז הוספתי: "ותביא איתה כיסא בוסטר לילדה".
(בעלי ממש מרובע בעניין הזה ולא יסכים לקחת בלי כסא)
הוא התעצבן שביקשתי כיסא ואמר: "טוב, יכול להיות שיש לנו טרמפ אחר, אני כבר אודיע לך".הסברתי לגבי הכסא: "אתה יודע זה חשוב, לבטיחות של הילדה".
אמר: "טוב, אני אודיע לך" וניתק.בלי להגיד שלום.
לא חזר כמובן.
היום בבוקר ב- 7:35 (שקבענו ל- 7:30) שלח הודעה בנייד: "תודה לך אבל הסתדרנו.יום טוב.
**
ואני שואלת האם הייתי לא בסדר??
גם בעלי עובד כמו אותו אבא ולשניהם יש רכב.
ואם לא מתאים לו לקחת את בתו, אז יש הסעות.
אני מאוד בעד לעזור לאנשים אבל הן הולכות ללמוד יחד 6 שנים! וממש לא מתאים לי התיק הזה לשנים הקרובות!
ראשית זה מחויבות.אם בבוקר בא לנו להקדים או לאחר?! ולמי יש כח לקבל אנשים בבית כשקמים משינה אפופים בשעות מוקדמות בבוקר? ומעל הכל-זאת אחריות.אם חלילה יקרה משהו כשיורדות מהרכב או בדרך או משהו כזה? למה בעלי צריך את זה?
חוצמזה, אני לא מבינה איך אנשים מרגישים נוח לבקש טובה כזאת??? זה הריי לא חד פעמי. אני, הייתי לוקחת את הילדה ברגל/באוטובוס ולא הייתי מעזה לבקש טובה מאנשים ועוד באופן קבוע!!
הוא גם דיבר אליי בשיחה, כאילו אני חייבת לו משהו. הרגשתי ממש מותקפת.אם היה מבקש יפה ושואל אם זה בסדר וכו' הייתי ממתינה כמה ימים, שבועות ורק כשמבינה שזה קבוע, אז אומרת משהו והייתי מרגישה ממש לא נעים.
ועוד דבר - אני לעולם לא הייתי שולחת את הבת שלי ברכב של אבא שאני לא מכירה (ואנחנו לא מכירים.רק בפנים, כי גר באזור)!!!
ושוב, המצפון שלי מביא אותי לכתוב את ההודעה הזאת ולשאול האם לדעתכם נהגתי נכון?