מבואסת מאוד:( - הריון ולידה

מאמי...
המוני חיבוקים

שבוע שעבר כשחזרתי מבית חולים סיפרתי לאמא שלי ולאבא שלי מה שאני מרגישה. כשהייתי בביהח הם היו בטיול ולא יכלו להגיע לבקר.

כשהסברתי שאני מאוד נעלבת שאפילו לא דואגים לי, אבא שלי לקח את אמא שלי והם באו אליי לבית.... הסברתי מה אני מרגישה אבל זה לא עוזר.... הדאגה לילד אחד שמרגישים קרובים אליו יותר תמיד תיהיה אצלה.

יש לציין שאבא שלי מדהים ודואג לי הכי שבעולם!! אבל, הוא לא נמצא הרבה בבית ועובד רוב היום, ככה שזה לא בדיוק עוזר. אחרי שהסברתי מה שאני מרגישה, אבא שלי אמר שאני צודקת ושזה לא בסדר מצד אמא שלי.

ומה שזה מלמד אותי שאסור לתת יחס מועדף לילד אחד ואת השני להזניח.

המשפחה של בעלי בהרבה יותר תומכת ואוהבת וכנראה שאצטרך להסתפק בהם ולא במשפחה שלי. אני גם מתחילה לחשוב שאת הילדים שלה (של אחותי) תמיד יואהבו יותר מהילדים שלי, וזה לא מקובל עליי, אבל אני ובעלי הבטחנו שלא מנתקים את הילדים מהסבתות אפילו אם הן לא מושלמות.

פשוט הילדים שלי יעדיפו את הסבתא השניה מאשר אמא שלי... לא החיים שציפיתי...

מה שבטוח זה שאני ובעלי הבטחנו שנביא מלאא ילדים ותמיד נאפשר להם להביא חברים ונקים לנו משפחה חדשה חייכנית אוהבת ומאושרת.

מאוד חשוב לי האושר החיבוק האוהב שלא קיבלתי מאמא שלי. רק עצבנית היא הייתה כלפינו.
אני לומדת מזה הרבה לחיים שאני רוצה עם המשפחה המורחבת שלי לעתיד.

אסור לעשות אפליות בין אחים- תמיד לתת יחס שווה.

לחבק וכמה שיותר- ולא להיות חסרת סבלנות ועצבנית וצועקת על כל דבר.

לנסות לפתור בעיןת ולא לחפש אשמים.

אם יש בעיה לשבת אחד על אחד. לא כמו אמא שלי- כזאת חלשה שצריכה שאבא שלי ידבר בשמה ויגן עלייה כל החיים מפני ״הרעים״. ( במקרה שלי אבא שלי מצדיק אותי שזה מקרה נדיר כי אבא שלי תמיד עם אמא שלי והם מאוחדים מאוד בדעותם).
ומזלי שאני מגיעה מתחום החינוך ויש לי עם מי להתייעץ אם צצה לה בעיה שאני לא יודעת להתמודד איתה.

קודם כל שולחת לך חיבוק גדול מלא אהבה
אני לא הייתי אפעם במקום הזה וקטונתי מלייעץ אבל יכול להיות שדווקא ההחלטה להתרחק טיפה תיתן לה את 'המכה' והיא תבין שהיא צריכה לשנות את היחס..

תות

רשמתי באחת התגובות שניסיתי לדבר, אבל אתמול הבנתי שהיא לא תשתנה לעולם ועד..... זה פשוטהאופי שלה. כנראה שלמדה את זהמההורים שלה להיות ככה.

פשוט זה כל כך צורם בעיניים לראות ולשמוע את הדאגה לאחותי ואליי לא.

הדוגמה הכי פשוטה ורגילה- כשאני ואחותי רוצות להכין משהו: לאחותי היא אומרת אל תתאמצי ואל תאכלי מזה ולי היא אומרת- אם את רוצה לאכול ולהכין אז בסדר תעשי לך. היא לא אוכלת! ושתינו בהריון!!

לא יכולה לסבול את היחס המגעיל הזה!

תות מקסימה
איך כאב לי לקרוא את זה
מבינה את התחושה שניסית לעשות מה שאת יכולה ועדיין את מרגישה שזה לא עוזר...
אני חייבת להגיד שהדבר הראשון שעלה לי בראש כשקראתי את זה הוא שממה שאת מספרת את יחסית סגורה במציאות ולא משתפת בהרבה דברים - זכור לי שרשמת שלא ממש שיתפת בטיפולי פוריות, בכל הקשיים, ואפילו בהריון לקח לך זמן, וכו'.
את חושבת שיש איזושהי אפשרות שזה קשור להתנהגות של אמא שלך?
אולי את זה שאת לא רוצה שירחמו עלייך כמו שכתבת פעם היא מפרשת כהרחקה וקור מצידך?
אולי אחותך פשוט כן יודעת לדרוש יותר וכן נותנת ש"ירחמו עליה" (אני פשוט פחות התחברתי גם אז לביטוי הזה) ומשתפת בהכל בלייב ולכן משהו בה משדר שהיא פשוט צריכה יותר תמיכה ועזרה ושידאגו לה ויפנקו אותה?

האמת זה גם גרם לי לחשוב על בעלי, שיש לי מלא טענות כלפי המשפחה שלו ואמא שלו באופן ספציפי, אבל במקום מסוים אני גם יודעת שחלק מזה זה אשמתו כי הוא כזה קיבוצניק "סגור וקשוח" בדברים מסוימים ובגלל זה לדעתי אנשים במשפחה שלו מרשים לעצמם להתנהג אליו בצורה מסוימת, פחות להתייחס, פחות לדפוק חשבון.... יש לי מליון דוגמאות לזה.

אני לרגע לא מצדיקה את אמא שלך וזה נשמע סופר מורכב מה שאת מתארת!! ואני כל כך מבינה אותך היה לי גם שבוע שעבר קטע עם אבא שלי שהרס לי את כל המצב רוח וגם מאוד מורכב כי זה יושב על דברים שהולכים 20 שנה אחורה...
מסכימה עם הבנות שאמרו כרגע לא לקבל החלטות ולהיות פסימית
אבל, כן - גם לי כואב היחסים עם המשפחה של בעלי
זה לא מה שדמיינתי וזה מה שרציתי
אבל אני דוקא אוהבת את הגישה שלך, שאתם תקימו את המשפחה שאתם רוצים, ולא תחזרו על טעויות שעשו איתכם...

בכל אופן אוהבת ותומכת
חיבוקים

ואווו שני, ממש מרגישים ממה שאת כותבת שאת פסיכולוגית או שלמדת את המקצוע ואת בקיאה בתחום!
אמא שלי באמת טוענת שאני מאוד סגורה, ואני לא מספרת כלום.

כיון שאמא שלי טענה כך, החלטתי להפתח אלייהם, לכל המשפחה! אבל הבעיה היא שהם לא מקשיבים ואני צריכה לחזור על סיפורים שלמים 5-6 או יותר פעמים....
גדלתי בשכונה דיי מוזנחת והייתי נמצאת במקום מאוד נמוך מבחינת השכלה ועוד הרבה תחומים. ומרגע שהכרתי את בעלי, הוא החליט שעוזרים לי ומעכשיו נלחמים ומשתקמים.
השלמתי את כל ההשכלה שהייתה חסרה לי (תעודת בגרות בציונים מצטיינים ועכשיו מסיימת תואר ראשון).
שיניתי מראה לגמרי, הלכתי על המראה הקלאסי, התחלתי ספורט, פשוט שכחתי את החיים שהיו לי בעבר ואמרתי שאני חייבת ללמוד כדי שהילדים שלי יראו דוגמה אישית
טובה וראויה!

ההורים שלי לא למדו בכלל בבתי ספר הם יצאו לעבוד וככה האחים שלי גדלו. אני היחידה מכל המשפחה שבעלי עזר לי לקום ועד היום משמש לי כמשענת ומרים אותי בכל פעם שצריך.

אני רוצה להיות אמא שעוזרת גם מבחינה שכלית וגם מבחינה רגשית. ואם לא אדע מה לעשות אפנה לעזרה מקצועית, אני לא מתביישת, העיקר שהכל יהיה טוב. האושר המשפחתי הוא הכי שווה מבחינתי.

חמודה

קבלי הרבה

זה התחיל כבר בילדות, אבל לאחרונה שמתי דגש על זה כי אני גם קצת יותר רגישה בגלל ההריון.
ושמתי לב שגם כשהשתנתי וסיפרתי יותר עליי עדין אמא שלי מעדיפה את אחותי הגדולה ושלא נדבר על אחותי הקטנה שהיא בת זקונים ושהיא התרחקה לגמרי מהמשפחה כי מרגישה גם כמוני.
הקטנה באה להורים שלי פעם בחודשיים לישון ומתרחקת.
שני 13- אני לא מספרת על הטיפולים לא רק משום שאני לא רוצה שירחמו עליי, אלא גם כי בעלי ביקש שלא נספר ואני מאוד מכבדת את רצונו! אצלו הבעיה והוא מבקש לשמור בפרטיות.
זה קצת בעייתי בשבילי לספר על זה...

אה, מבינה אותך
אצל גברים זה באמת הרבה יותר רגיש ואיכשהו אין לרובם את הצורך לשתף בדברים אישיים....

תמיד כשאנחנו יושבים עם חברים של בעלי הוא לפעמים בשוק מהשאלות שאני שואלת אבל בסוף הם תמיד עונים לי ועוד מספרים מלא דברים שלא שאלתי. הוא יכול לשבת איתך חודשיים רצוף ולא לשאול אותך שאלה אישית אחת כי אולי זה חודר לך לפרטיות וזה לא עניינו

אני בדיוק כמו בעלך חחח, לא אוהבת לשאול שאלות שלא ענייני, אבללללל ואבל גדול, אם מישהי או מישהו מספר לי משהו אישי זה נשמר אצלי ולא יוצא (כמו קיר).
אבל לך יש כלים לעזור! זה אחרת! אני גם הייתי משתפת אותך! אני לא מכירה אותך, אבל האינטואיציה שלי לא טועה לרוב! :)))))
את מקסימה!! עונה תשובות ענייניות וממוקדות וזה הכי חשוב לאדם שצריך עזרה רגשית רגעית:)
תודה לכולן על הכל:)
אני קצת אהיה עצובה אבל כשנסיכי יוולד אני אהיה מאושרת ושמחה וגם אהיה חזקה בשבילו:)

ואוו תות איזה סיפור.
לפני שבוע הייתי ביומולדת 3 של אחיינית שלי, נכדה ראשונה ויחידה. קצת אחרי שנכנסתי להריון (שחיכיתי לו שנה) אחותי גם נכנסה (הם רק מסתכלים אחד על השני והופ- נכנסים להריון). אז כמתנה ליום הולדת ההורים שלה הכינו לה אלבום עם תמונות כאלה "המקלחת הראשונה שלי" וכאלה, עד גיל 3. ואז אחותי הוציאה את "האלבום הראשון שלי" שלה, עם תמונות שלה, של אחותי, כשהיא הייתה תינוקת, משהו ישן כזה ומושקע עם תמונות מהשנה הראשונה של החיים שלה. היא גם אחות גדולה ואני הקטנה, ואז שאלתי את ההורים שלי " איפה האלבום הראשון שלי?" והבנתי שפשוט אף פעם לא היה לי כזה. צחקנו על זה, ומיד אמרתי לאחותי שלא יזניחו בילדים הבאים וישקיעו גם בהם, היא צחקה ואמרה שהם כבר פחות מתרגשים מההריון השני לא מתיייחסים לבטן ולא מלטפים אותה ושרים לה כמו שעשו בהריון הראשון.
ושרנו היום יום הולדת, ואחיינית שלי (שאני מאוהבת בה ויש בנינו קשר מיוחד) כיבתה את הנרות, וכולם נרא התרגשו. ופתאם הבנתי שהיא תמיד תהיה הנכדה הראשונה, ואצל שאר הנכדים תהיה פחות התלהבות מצד כולם. וככה זה. גם אני עכשיו בהריון ראשון ונורא מתרגשת, וכנראה בילדים שאח"כ אתרגש פחות. רק שאנחנו דור יותר מודע מההורים שלנו, ולא נעשה את הטעויות שלהם. ההורים שלנו חיו בתקופה פחות מודעת, הם גדלו על הישרדות, הקמת המדינה, עליה לארץ, עוני, מה שהיה חשוב להם זה שהילדים שלהם יהיו שבעים ומחונכים. אנחנו מגיל קטן שומעים על חינוך ומנהיגות והמשכיות, ולנו יהיה חשוב שהילדים שלנו יהיו שבעים ומאושרים, ומוכשרים, ועם ביטחון עצמי, ועם אהבה לזולת, שמחים. ואהובים.
אז ההורים שלנו לא עשו את זה כמו שצריך, אבל אנחנו נעשה. והמקום שאת מספרת שאת נמצאת בו זה ממש מדהים שאת שם! ואת מודעת זה טוב מאד! ויש לך סביבה תומכת. גם אני מרגישה שאני לא מקבלת מהמשפחה שלי (ההורים ואחותי) את מה שהייתי רוצה, באמת, ולפעמים זה ממש מעציב אותי. הם לא מקשיבים ולא שומעים אותי. אבל יש לנו את המשפחות שאנחנו מקימות, ואלה משפחות שבחרנו בהם זו ההזדמנות שלנו.
דבר נוסף, אני גם חושבת שאת צריכה לנסות להסביר לאמא שלך, גם אם היא לא הבינה בפעם הראשונה וזה ייקח לה זמן להבין, ב4 עיניים בלי עוד אנשים בחדר. את אולי מרגישה שהקשר שלך איתה פחות טוב מלאחותך, תחשבי שכשהתינוק שלך יוולד היא תתאהב בו וזה ייקרב בניכן מאד (כך אני מאמינה, בסוף כל הסבים והסבתות הם כאלה, גם אם ההורים של בעלי מתייחסים כרגע באדישות, הם יעופו עליו כשהוא יגיע. אני בטוחה).
ודבר אחרון אחרון, את נשמעת ממש מדהימה ויש בך כוחות, עזבי את כל זה, אלה דברים שמשתנים כשהילד מגיע, ואלה לא הדברים החשובים. תתמקדי במשפחה הפנימית שלך ותהיי מאושרת ובאנרגיות טובות, זה בריא גם לך וגם לעובר.

תות קודם כל תודה את מקסימה!!

סנדמן אני מסכימה שפעם להורים שלנו היה פחות מודעות
גם ההורים שלי ככה
אבל עם הנכדים ממש לא
הם באמת אוהבים את כולם אותו דבר
כל נכד והשמחות שלו והדאגות שלו והצרות שהיו או לא היו בהריון וגרמו רק להתפלל שהכל יעבור בשלום...
אני גם בתור דודה לשבעה ממש לא אוהבת אותם בהכרח לפי הסדר
אוהבת את כולם אותו דבר אבל מן הסתם יש כאלה שנהנית יותר לבלות איתם (חלקם כבר גדולים האחיין הגדול בן 14, לחלקם יש ממש אישיות ואופי כבר).

מקווה שהכל יהיה בסדר

היי מתוקה,אני רוצה לספר לך שאצלי זה בדיוק זה אותו הדבר.. וזה ממש מפתיע אותי צירוף המקרים הזה. כי גם אחותי בהריון ויש לה ילד ..והיא המועדפת...ומיותר לספר איך ההרגשה...אני כבר הגעתי למצב שאני בנתק מהורי כי האפליות הם כל כך צועקות לשמיים..וגם לא מזמינים אותי אף פעם..ואני עם שלושה ילדים והריון רביעי ואין יחס מהם..אני לא יודעת איפה להוציא את הכעס שלי עליהם..פשוט נתק..הם לאמבקשים אפילו לראות. את הילדים שלי. ...אז מותק את לא לבד

סנדמן- ממש ריגשת אותי! אני עצובה שגם את מרגישה ככה, אבל אנחנו נעבור את זה! אני כל כך מחכה שיגיע הנסיך שלי! פשוט לא יהיה לי זמן לחשוב על דברים כאלה כשהוא יוולד:)
מקווה בשביל שתינו שהכל יסתדר, ואם לא אז לא נחזור על טעןיות כאלה בעתיד עם ילדנו וזה הכי חשוב. החשוב הוא ללמוד מזה ולא לעשות את אותן טעויות.

את נשמעת גם ממש נחמדה ותומכת ומקשיבה, זה כל כך חשוב עבור הילדים שלך:))))
ואני מאמינה שאת גם אדם חזק!!
אם יש תמיכה מבן הזוג זה הכי חשוב!!!

שני 13- אני ממש שמחה שלפחות ההורים מתייחסים לנכדים שווה בשווה כולם:)
אז בטח את רגועה שיקבלו את הילדים שלך בלי כל בעיה ותיהיה שמחה גדולה ??????

אם צריך אני אהיה גם הסבתא של הילדים ולא רק האמא:)

אבא שלי מתרגש בטירוף בשבילי אז סבא אוהב יהיה לילדים שלי וזה מה שבטוח!!!

ומהצד השני הילדים שיהיו לנו הם הנכדים האחרונים אז מחכים להם בכליון עיניים. (הגיסות שלי מבוגרות ולא יביאו עוד ילדים ) לפחות מהצד של בעלי הילדים יקבלו אהבה וחום ??

יונית 123- כל כך עצוב לראות שיש עוד כאלה שחוות כמוני את אותן ״חוויות״ ומרגישות רע בגלל אפליה של הורים! :(
ועוד להורים שלי לקח כל ילד להביא 5 שנים יש לנו הפרשים מאוד גדולים בניינו! איך אפשר?!
איך את מתמודדת עם זה ביומיום?

אני ממש לבד אבל כבר השלמתי עם המציאות הזו...אני הבת הבכורה..אנחנו שישה אחים שאפשר לומר שגידלתי אותם שהיו קטנים..זה המצב..כל תקופת השליש הראשון היתי זרוקה במיטה בלי עזרה או טלפון מהם..זה לבד נותן לי להבין שהם לא בשבילי למרות שזה מוזר לומר זאת כי זה הורים אבל זו המציאות הכואבת..

זה נוראי ועצוב מה שאת כותבת!! איך הורים יכולים לעשות זאת לילדים שלהם?! איך?!
ממש לא מצליחה להבין :/
אני בטוחה שאת אמא מדהימה לילדים שלך, דואגת, מחבקת, שומעת את הבעיות שלהם ועוזרת להם. ואני מקווה שבילך תומך בך! ושיש לו משפחה נורמלית שעוזרת לך ואוהבת אותך ואת הילדים שלך ??

בלי להרחיב יותר מדיי,
אני מאוד מתחברת לדברים שרשמה שני13.
גם בעלי מגיע ממקום שבו הוא היחיד שהצליח (עדיין לא הצלחנו, אבל אנחנו בדרך לשם!)
גם בעלי מדבר שונה מהאחים שלו, גם הוא לא זוכה לפרגונים ונקרא פעמים רבות "מתנשא" ו"פלצן".
גם בעלי מקפיד עם הילדים שלו על דברים שונים מאשר אחיו, וההורים שלו לעיתים לא הרגישו בנוח לידו (כי הוא מעיר להם, אבל דברים לגיטימיים)
ולכן כולם התרחקו.

תות 27, תקשיבי אהובה,
הורים לעיתים נוטים לעשות העדפות לילדים שצריכים יותר את התמיכה שלהם.
אני לא מכירה לעומק את הנסיבות, אבל כנראה אחותך יותר זקוקה להם בשלב זה,
ואת כנראה מצטיירת בעינייהם יותר עצמאית, והם כנראה סבורים שתצליחי לבד, כמו שעשית עד היום, ללא התמיכה הצמודה שלהם.

מסיפורי האישי של משפחתו של בעלי -
יש לו אח בן 46, גרוש, שהאמא מתייחסת אליו כמו אל תינוק.
היא עושה לו אוכל, מדברת איתו כמו תינוק, וזה בהכרח בא על חשבון בעלי.
אבל הפסיכולוגיה של האנשים הללו היא שהם עוזרים למי שצריך ולא יכול להסתדר לבד.

קחי את כל מה שאמרו לך, ונסי ליישם גישה שונה.
הרי אם תמשיכי להיעלב מזה, זה ירדוף אותך כל הזמן, לא?

בהצלחה!

אחרי שראיתי מה שכל אחת כתבה, הבנתי שזה, כנראה, לגיטימי איך שאמא שלי מתנהגת לאחותי. אני בטוחה שהיא זקוקה יותר ממני לעזרה רגשית.
לי יש את בעלי שתומך בי יותר מעשרה אנשים ובחיים לא מפסיק להלחם למעני כבר 9 שנים שאני איתו.

ההחלטה שאני ובעלי החלטנו שאסור לי לתת לאבא שלי עונש על ההתנהגות של אמא שלי וזה שאני לא מגיעה להורים שלי מאוד פוגע באבא שלי (אני כל עולמו של אבא שלי), אז האמא דואגת לאחותי והאבא דואג לי.

זה יהיה לי קשה ההתמודדות הזאת, אבל אני גם יודעת שהקשה הוא בלחם וגם אותו אוכלים... משפט מהעבר שלי שאני לא מוכנה להתנתק ממנו, צריך להשאיר משהו מהעבר:)

תודה לכל מי שעזרה ותמכה, באמת שהייתי צריכה דעה אובייקטיבית מהצד שלא מכירה אותי ואומרת מה שנראה לה, באמת שזה עזר לי חהגיע לתובנות חדשות:))))

????????????????
מאחלת לכולנו שנלמד מטעויות של הורים ולא נעביר אותם חס וחלילה לילדים שלנו ותמיד להתייעץ עם אנשי מקצוע שמומחים לילדים על מנת לעזור לילדנו לגדול בסביבה תומכת אוהבת וכך ניהיה מאושרים ??

אוף
המון חיבוקים
קודם כל מה שחשוב זו את וההריון שלך!!
ותמיד תוכלי לפתוח את זה עם אמא שלך אם את רוצה. .
בכל אופן לי יש עוד 4 אחים, כולם צריכים תשומת לב, אז אני מצפה רק מבעלי לתת לי את התשומת לב שאני צריכה.. לא מצפה מאף אחד אחר לתת לי את מה שאני רוצה..
שיהיה לך קודם כל המון בריאות! תלדי בנחת ושלווה!

אמן תודה:)
גם אני הבנתי שהכי חשוב זה לקבל מבן הזוג צומת לב. איתו אני בונה את החיים שלי ולא עם אמא :)