עצבנית - הריון ולידה

שני בטח קורה מאמי, קחי את זה בכייף ותדעי שזה עובר.
איזה שבוע את?
בדר"כ בשליש הראשון ההורמנים גבוהים ולא חשים בטוב - בחילות הקאות וכו..

רק אולי תנסי לפני כל צעקה ועצבים-קצת להתגבר, תתפסי את עצמך, תנסי, אם תצלחי מה טוב, אבל גם אם לא - הם מבינים אותך

היי שני,
בטח שקורה - זה סה"כ טבעי מאוד.

עם זאת, את חייבת לשמור על איפוק.
הסובבים אותנו לא צריכים להוות "שק חבטות" של הקריזות שלנו,
זה גורם בסופו של דבר למתחים ודה-מורליזציה.

דווקא בתקופה כזו אני חושבת שצריך "לקרב" את בני הזוג אלינו,
לשתף אותם בתחושות, בציפיות שלנו,
לגרום להם להיות חלק מההריון.

ברגע שאת כל הזמן מוציאה עצבים על בעלך ועל אביך,
זה עלול לגרום לריחוק וסלידה מההריון, והתקופה הזו תיזכר באופן שלילי.

טיפ קטן - למרות שזה נדוש.
בכל פעם שאת מרגישה עצבנית, ואת נמצאת רגע אחד מלהתעצבן,
ספרי עד 10, תראי סרטון ביוטיוב, תפתחי את הפורום... - זה יעזור לך להירגע.

גם אני חוטאת בעצבים והתפרצויות על הבעל,
אבל אני מכריחה את עצמי להירגע, כך שזה לא קורה כל הזמן.

בשליש השני תהיה תקופה טובה יותר. מבטיחה.

היי שני
אני בחופשה לא בארץ ולא ממז קוראת אבל הכותרת משכה אותי.
אני ממש מבינה אותך
בשליש הראשון הרגשתי לפעמים שיש לי דיבוק... :)
הרגשתי רע בלי שנייה מנוחה
בכיתי המון. המוןןןןן
שנאתי לטפל כל הזמן הייתי חסרת סבלנות. הייתי נכנסת להדרכות ובוכה עוד לפני שהייתי מגיעה לכסא
ובעלי... היו רגעים שלא יכלתי לסבול שום דבר שהוא עושה
ברור שהוא לא היה צריך להיות שק חבטות אבל פשוט לא שלטתי על עצמי
בחיים לא הבנתי מה זה הורמונים באמת עד אז
הוא באמת קיבל יחס מאוד לא הוגן. צעקות עצבים האשמות... דברים שבאמת לא קשורים ולא בפרופורציה ולא יפים.

יכולה להגיד לך שבתחילת השליש השני זה פשוט עבר!!! מאז אני מרגישה ממש מאוהבת אפילו יותר מהרגיל וכל הזמן בא לי להיות איתו ולחבק אותו ואנחנו ממש פוצי מוצי כל הזמן. ואני רק חושבת כמה הוא מתוק ומתעצבנת לעיתים ממש נדירות בלי סיבה... אולי רק פעם אחת.
אז לדעתי דוקא אל תכעסי על עצמך. ברור שתנסי להיות נחמדה אבל תגידי לעצמך כל הזמן שאלה ההורמונים וזה יעבור.
כמו שיש כאלה שמקיאות בלי הפסקה כנראה יש כאלה כמונו שההורמונים באמת משפיעים עליהן חזק יותר
וכמו שאני לא יכולה לדמיין מה זה להקיא 8 פעמים ביום מי שלא חווה את זה לא יכול לדמיין :)

אם הייתי עם מחשב בטח הייתי חופרת יותר
נשיקות!!

אצלי זה לא קורה על בן זוגי או על המשפחה אלא יותר גרוע זה יוצא בעבודה...
אני מתעצבנת בלי סוף על הבוסים שלי ועל שאר העובדים... תמיד הייתי עצבנים במיוחד בעבודה אבל עכשיו הרבה יותר...
מנסה לשמור מרחק מכולם כדי לא להגיע למצבים לא נעימים איתם כי לא כולם יודעים על ההריון ואני צריכה להמשיך לראות ולעבוד איתם יום יום..
מקווה שזה יעבור באמת בקרוב אני כבר בסוף שליש ראשון...

זה קורה וזה טבעי. אבל זה לא טוב לך כל האנרגיות האלה.
אם יש לך רגעים שאת ממש כועסת עופי על עצמך אבל אנחנו צריכות גם ללמוד להרגיע את עצמינו, זה פשוט יותר כדאי ונעים.
משהו שאני מנסה לאחרונה ועבד לי דווקא טוב כמה פעמים:
אני נושמת עמוק ולוקחת כמה רגעים לעצמי, ומסתכלת פנימה, כמו בדמיון מודרך. ואז אני חושבת: "זה מאד מעצבן, אבל זה לא ככ חשוב, ועדיף להתעצבן בשביל דברים חשובים, האם זה שווה את זה?" ברוב הפעמים זה לא שווה את זה והמחשבה הזאת קצת מחברת אותי למציאות באותו רגע. ואני חושבת על זה שאני רוצה להיות באנרגיות טובות ועוד מעט יהיה לי תינוק ואיזה סביבה אני רוצה שתהיה לו. ושבס"הכ אני מאושרת וקיבלתי מתנה ענקית- ההריון הזה וטוב לי עכשיו, וכל מה שמציק-בקטנה. ואני באמת מאמינה בזה. זה עבד לי כמה פעמים וזה ממש נעים וכדאי!