חדשה כאן, אחרי חצי שנה שאני עוקבת החלטתי להצטרף.
אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני בת 20 אחרי שירות צבאי. בגיל 17 נכנסתי להריון לא רצוי שהתגלה בשבוע 9 והסתיים בהפלה מלאכותית בשבוע 16. החוויה שעברתי נוראית, פיזית ונפשית. חוסר התמיכה שחוויתי הן מבן הזוג (שבתכלס אין מה לצפות מנער בן 16) והן מהורי, אימי שהביאה אותי לבית החולים ועזבה אותי להתמודד עם כל התהליך לבד ואבי שלא דיבר איתי לאורך 3 חודשים בעקבות כל הסיפור הזה. אני לא מדברת על הזוועות שעברתי באותו היום שנחרטו לי טוב טוב בזיכרון.
היום אני בת 20, אחרי השירות הצבאי. נמצאת במערכת יחסים מזה שנה עם בחור מקסים, מדהים, טוב לב, נשמה טובה, מקבל אותי עם כל השיגעונות הרבים והנרחבים שלי, דואג תמיד להזכיר לי כמה שאני חלק מהעתיד שלו ועוד כל מיני משפטים קיטשיים שאני מתוך מבוכה לא מפרט. אציין רק שהוא דאג להראות לי כמה הוא רציני דרך טבעת. אז עד עכשיו הכל נשמע טוב ויפה נכון? אז זהו שכאן העלילה מסתבכת. אני גרה אצלו מזה חצי שנה, כי היחסים שלי עם ההורים שלי נוראיים ובלתי נסבלים ועדיף לחיות כמה שיותר רחוק מהם. בכל מקרה הכל טוב ויפה ומדהים, מלבד הפרט הקסום הזה שאני מפחדת שאני בהריון. היה לי איזה סרט של מעבר עם הדברים, החפיסת גלולות נעלמה לי, הרופא שלי לא נמצא.. בקיצור הפסקתי את הגלולות בגלולה ה6 של החודש ואחרי זה עוד קיימנו יחסים, בקיצור ס-ר-ט-!
שורה תחתונה, לא מפריע לי להיכנס להריון, אני מסודרת מבחינת עבודה, משכורה טובה.. שלוש בעיות עיקריות: בן הזוג שלי עדיין בשירותו הצבאי, ההורים שלי יחטפו שוק, ההורים שלו יחטפו שוק.
אני מבינה בעצמי שבעקבות כל המצב הזה זה זמן ממש לא מתאים להיכנס להריון.. אבל אם קרה? מה יהיה? אני ממש מפחדת. הרופא הזהיר אותי בפעם שעברה שעברתי הפלה ואמר במפורשות שהפעם הבאה תהיה מסוכנת לי.. משהו עם הRH שלילי ..