אני בשבוע 32+5. תל"ד משוער:1.4 (ולא בצחוק)
בעלי ואני מתלוצצים לעיתים על כך שהבייבי מותח אותנו עד הסוף.
נקווה שבסוף

תגיע ויהיה בסדר.
פשוט כבר אין לי כוח.
היום הרופא הפנה אותי למעקב הריון בסיכון גבוה.
ואני כבר באפיסת כוחות מכל הבדיקות, הרופאים, הריצות והטלפונים מסביב.
מה גם שיש לי ילדונת קטנה בבית וזה רק עושה הכל למורכב יותר.
לפחות כשמסתכלים עליה אז שוכחים הכל.
הבעיה היא בלילה ובעבודה באותם רגעים שאני מרגישה לבד ואז מעיין הדמעות פורץ ובד"כ לוקח לי הרבה זמן להפסיק.