היי לכולן חדשה פה, - הריון ולידה

רוצה לשתף, אני עובדת 3 שנים במקום עבודה, עברתי טיפולי הפריה ונקלטתי להריון, אני שבוע 6 ממש בהתחלה. יש לי ילדה אחת בת 5.
יש לציין שבכל תהליך הטיפולים ממש התייחסו אליי בצורה מחפירה (כשהודעתי לי למנהלת שלי על הטיפולים היא ממש התבאסה- למרות שהיא ידעה שאני עתידה לעבור טיפולים כי סיפרתי לה בעבר שהבת שלי היא גם מIVF),
וגם ההריון לא התקבל ממש בשמחה (כי קו המחשבה הוא מייד על העדרויות בשל מחלה/בדיקות וכו'). אני ממש מרגישה תחושת זרות וחוסר הערכה, אני ממש מרגישה כאילו אני לא יותר ממספר במערכת, ובן אדם ללא צרכים או רצונות. ברור שלפני הטיפולים וההריון הייתי מבחינת מקום העבודה שלי עובדת מעולה ובעלת תפוקה, חרוצה מסודרת (ציטוט של המנהלת שלי).
אבל ברגע שנעדרתי בשל טיפולים.. פתאום אני לא בסדר.
בשבוע האחרון היו לי דימומים ונאלצתי לשכב בבית- כמובן שזה החמיר את המצב והעוינות - התחושה הייתה מבחינתם שאני אבוא לעבוד על 4. כל יום שיחות טלפון מתי את חוזרת לעבוד, מה מצב הדימום הפסיק (רק חסר שיכנסו לי לרחם).............
יש אנשים שעושים עליי פרצופים, כי הם "עבדו במקומי כפול" כשנעדרתי לצורך שאיבת/החזרה. ויש כאלה שתומכות בי בגלוי.
הייתה לי שיחה עם המנהלת שלי ואמרתי שזו גישה לא נכונה ופוגעת, אבל לא נראה שהדברים ממש חלחלו.
אני בדיכאון ולא יודעת איך אני אעבור את ה9 חודשים האלה במקום כזה עוין. אני לא יכולה למצוא עבודה חדשה בהריון, ולא לעזוב לגמרי מסיבות כלכליות.
אני ממש יושבת בבית ובוכה במקום להיות שמחה בהריון שלי, השקעתי כ"כ הרבה אנרגיות במקום הזה ומחזירים לי בצורה כזו.
אני מנסה להתעלם, לנשום עמוק להחזיק מעמד, עד הלידה בע"ה, אח"כ נחפש עבודה חדשה, אבל אני לא יודעת איך אני אעבור את התקופה הזו.
יש לכן הצעות?