סיפור לפני השינה - הריון ולידה

הכל מתחיל ביום יפה, שמיים כחולים ושמחה בלב, הרגשה שלמה עם העצמי הפנימי שלי, הרגשה שהכל בסדר גם אם לא בסדר, ציפיה מעצמי לטוב ביותר ולא להתפשר על הכלום.
החלטתי לשנות את חיי ולגוון בחיי הפנאי שלי ונרשמתי לחדר כושר, באותה תקופה הייתי פרפרית שרק מחפשת פרח מתאים לינוק ממנו את הצוף, לא באמת חשבתי יותר מידיי בעיקר זרמתי חיפשתי את האושר שלי אצל אנשים אחרים ולאט לאט הבנתי שזה לא ככה, אז נרשמתי לחדר כושר בכדי להוריד כמה קילוגרמים, וראיתי את מה שפעם רב מכובד אמר לי "את תראי את הגבר של חייך" ובאמת ראיתי, הוא נכנס, גבוה, מרשים שחום, פשוט גבר החלומות שלי.
אחרי כמה שבועות אינטנסיבים הצלחתי להשיג אותו, כי הריי אין משהו שבחורה רוצה ולא מצליחה להשיג, במחשבה עמוקה סבלנות ועבודה קשה.
אז כן הצלחתי, יצאנו כמה חודשים עברנו לגור יחד התחתנו ו....
ילדים?
מה איתם באמת?! אני שכל חיי הייתי מוקפת ילדים ושמחה מתרגשת מכל הריון ומכל לידה, אני שגידלתי את אחי מגיל 10, מה איתי?
אז הסיפור השני של חיי מתחיל כך,
חתונה, חודש ראשון ללא גלולות, חודש שני שלישי....ו...? כלום!
אז מה עושים? סבב בדיקות שערכו כמה חודשים טובים, הגענו לתובנה שבעית הפוריות היא של בעלי, כמובן שידעתי הריי הייתי בהריון פעם מהחבר הראשון שלי בגיל 18, אז ידעתי שאני יכולה להיקלט.
טוב איתנה וחדורת מטרה אני מרגיעה מחזקת תומכת אוהבת פשוט שם בכל רגע נתון, כי גבר הוא חלש קשה לו לקבל שיש לו בעיה!
אבל אני לביאה אמיתית לא מרפה ממשיכה בסקר רופאי פוריות, מחפשת את הרופא הטוב ביותר!!! וכן הגעתי לרופאה התחלנו טיפולי IVF לאנותנת לי לרגע לקחת נשימה לעצור את הזמן להפנים להתבאס, זה ממש לא אני!!
אז הגענו לרופאה ניסיון ראשון- כשל והשאיר אחריו ציפייה לפעם הבאה ללא אכזבה כלל רק תיקווה שפעם ראשונה לא מחייב להצליח- סוג של טסט, היה לי קשה פיזית שאיבת הביציות הייתה כואבת הרגשתי שהשחלות שלי צועקות "מה עשית לנו!!!!!!" וגם שכאב שתקתי, למה שאגיד שכואב לי הריי אני חזקה כולם יודעים כמה חזקה אני אני לא יכולה להישבר ובטח לא ליד בעלי אני צריכה תמיד להראות לו כמה אני שם בשבילו אבל פאק!!! אני עוברת את הסבל הנוראי הזה!!
טוב סבב שני תיקווה גדולה שהפעם זה יצליח, הפעם זה לא מלווה בכאבים, מפוצצת הורמונים מחכה לתשובות יום ועוד יום ועוד יום כך 14 יום לחכות לבדיקת הדם, בנתים עשרות בדיקות הריון שליליות נמצאות על השולחן וכן כך גם בדיקת הדם..
סבב שלישי, ואחרון לביציות שנישארו בהקפאה, ציפיה ענקית!!!! שאין לתאר אותה, אני חושבת שאין אדם שחווה ציפייה כזו גדולה אף פעם בחיים. ושוב טיפול כשל.
זהו אני מרוסקת, אני יודעת כמה קשה היה לנו לאסוף את הזרעים הבודדים שנמצאו אצל בעלי, אני יודעת כמה קשה היה לי אחרי שאיבת הביציות, הזריקות ההורמונים מצבי הרוח לא רוצה להתחיל שוב ומצד שני מאוד רוצה להתחיל שוב את הטיפולים כדיי שאוליי הבשורה הטובה תגיע..
עם זאת מערכת היחסים שלנו ידעה מורדות ועליות כמו רכבת הרים בפארק הכי גדול בעולם, התמוטטויות עצבים שלי שכבר לא יכולתי עוד, תוסיפו לזה האובססיה המטורפת של בעלי והקינאה החולנית, תוסיפו את זה שהבדידות הפכה לחבר היכ טוב שלי, חברות כבר הפכו לשיחה אחת פעם בחודש ומפגשים בכלל אין על מה לדבר, מפגשים עם משפחה הפכו למיותרים, השיחות מובילות לאותו משפט "תהיו רגועים" ממש!! אני רוצה לראות משהו שיכול להיות רגוע בסיטואציה הזו, נוסיף גם שנה שלישית של תואר חיפוש מקום לסטאז' ציפייה גדולה מעצמי בתחום האישי והמיקצועי.
בא לי לעלות על ההר הגבוע ביותר ופשוט לצרוח, לצרוח לעולם למה מגיע ליע כל הטוב הזה???!!!!! האם יש עוד משהו שאני צריכה לעבור כדיי להעריך יותר?!
עברתי מספיק בחיי כדי להעריך כל קמצוף של טוב שיש לי בחיים, רוצה להניח את הראש בלילה ולהרדם, לא לחשוב למה ככה ולמה ככה...
אני יודעת יש צרות גדולות יותר לא שאני מתנחמת בצרות של אחרים אני פשוט אומרת תודה על מה שקיים אבל אני רוצה את האושר הקטן שלי רוצה לנצח במלחמה שהחיים גרמו לי להכנס.
המלחמה הזו פוגעת בהרבה אנשים סביבי אני יודעת, אבל אני עושה הכל ולא בוחלת בשום אמצעים, יודעת שבסוף הכל ישתלם כל המאמץ היזע והדמעות.
אבל מה עם הזוגיות? שמגיע לרמות נמוכות ביותר של חוסר כבוד, חוסר אכפתיות. אני אישה שמאפשרת לבעלי ללכת לאן שהוא רק רוצה מתיי שהוא רק רוצה אני מרגישה לפעמים כמו ציפור בכלוב של זהב, מה זה עוזר לי, הבדידות חוסר החברה של אנשים אחרים חברות משפחה חברים ולא רק בעלי...
לא יודעת אני כבר מיואשת....