סיפור ההריון והלידה שלי - הריון ולידה

טוב זה הולך להיות ארוך.

ההיריון האחרון שלי היה קשה ומורכב מאוד. לקח לי המון זמן (בעיקר כי נשארו לי המון המון חששות וחרדות לא פתורים מההריון הזה) אבל היום אני מוצאת לנכון להעלות כאן על הכתב את כל מה שאירע במהלך ההיריון והלידה הזו גם כדי לפרוק את מה שקרה אבל בעיקר כדי לתת נקודת אור ואופטימיות לכל מי שחוותה וחווה הריון ולידה קשים במיוחד- ורמז סוף טוב הכל טוב.

הכל התחיל עם ניסיונות הכניסה להריון. יש לי בעיה של שחלות פוליציסטיות עליה ידעתי כבר מההיריון הראשון שלי ולכן מלכתחילה פניתי לרופא שייתן לי הורמונים להסדרת הביוץ (איקאקלומין).
ניסינו 3 פעמים ולא נקלטנו הרופא הפנה אותי כבר להזרעה. מאחר ונותרה לי עוד חבילה בבית של איקאקלומין החלטתי לנסות עוד פעם אחת ואם לא ילך לפנות לתהליך ההזרעה.
בניסיון הזה נקלטתי. מועד המחזור האחרון: 25.6 מועד לידה משוער: 1.4 (כן, כן, לא בצחוק).

עכשיו שנקלטנו היינו אני ובעלי מאושרים עד הגג. אבל בכך רק התחיל ההיריון.
ביצעתי שקיפות עורפית- יצאה תקינה
ואז ביצעתי סקר שליש ראשון- יצא סיכון גבוה לתסמונת דאון (1:310)
בעקבות המלצת הרופא המטפל ביצעתי בדיקת ניפט (בדיקת דם שמחליפה את בדיקת המי שפיר) הבדיקה יצאה תקינה והראתה שלעובר אין תסמונת דאון.
סקירה מערכות ראשונה- תקינה ויש לנו בן. כל כך שמחנו (בבית הייתה לנו בת)
סקר שליש שני- יצא לי מדד AFP- 2.38 המשמעות הייתה: סיכון מעט מוגבר למום פתוח במערכת העצבים.
במסגרת סקירת מערכות מאוחרת או מורחבת בדקו ביסודיות את מערכת העצבים והרופא המדהים שבדק אותי אמר שהעובר מעט קטן ביחס לגיל ההיריון אבל הכל תקין. במסגרת זו הד"ר המליץ לנו לבצע מעקב גדילה לאורך ההיריון.
הרופא המטפל בחר לא לעקוב אחר המלצה זו מאחר והעובר היה קטן אך במסגרת הנורמה.
בשבוע 24 ביצעתי העמסת סוכר בשילוב עם בדיקות דם נוספות.
ואז בשבוע 26+1 מגיעה תשובה לבדיקות הדם נדבקתי ב-CMV.

למי שלא יודעת, הדבקה ראשונית במהלך ההיריון ב-CMV עלולה לגרום לעובר מומים ופתולוגיות שונות ביניהן:

משקל לידה נמוך, מיקרוצפלי, פיגור מוטורי ומנטלי.
פיגור גדילה תוך רחמי
כוריורטיניטיס (פגיעה בראיה)
פגיעה בשמיעה
הגדלה של הטחול והכבד
אנמיה המוליטית
הסתיידויות אינטרה-קרניאליות
צהבת

בקיצור מפחיד, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי....
הייתי בסטרס נוראי. הרופאים דיברו איתי על אפשרות להפסקת הריון וכבר הייתי בסרטים נוראיים.

בסופו של דבר הגעתי לאחד הרופאים המצוינים בתה"ש
הרופא הסביר לנו שיש סיכוי שהעובר בכלל לא נדבק בין 60-70% תלוי במועד ההדבקה המדויק- אצלי לא ידעו בדיוק מתי נדבקתי אז הסטטיסטיקה לא הייתה ברורה.
וגם אם נדבק אז עדיין יש 85%-95% שהעובר בסדר גמור ושאם אכן כך אז כל הסקירות שלנו יראו שהכל תקין. יוצא הדופן היחיד לעניין זה היה פגיעה בשמיעה אותה לא ניתן לאבחן באולטרסאונד ובבדיקת MRI. מסתבר שבדיקות כאלו נעשות למי שנדבקה ונמצא שגם העובר שלה נדבק.

כדי לברר אם העובר נדבק או לא נתבקשתי לבצע מי שפיר בשבוע 32.
צריך להבין את המי שפיר במקרה של CMV יש לבצע החל מ-7 שבועות ממועד ההדבקה ובכל מקרה לא לפני שבוע 20.
אני נדבקתי ב-CMV בין השבוע 12-16.
הסיבה שביקשו ממני לחכות עד שבוע 32 הייתה שבמי שפיר בשבועות מתקדמים עיקר הסיכון הוא כבר לא הפלה כי אם לידה מוקדמת. ואז הרעיון הוא שבשבוע 32 כבר כל המערכות בשלות והסיכויים לעובר חי גדלים באופן משמעותי.
באמצע בין שבוע 26 לשבוע 32 בו ביצעתי את המי שפיר שטף אותי גל של יאוש למרות הניסיון להאחז בסקירות שהראו שהכל בסדר.
על מנת לא לקחת סיכונים מיותרים קיבלתי זריקת סלסטון – זריקה להבשלת הריאות לפני הדיקור, כדי שאם משהו ישתבש ותהיה לי לידה מוקדמת אז יהיה תינוק עם ריאות מופתחות דיו לשרוד מחוץ לרחם.
לשמחתי כי רבה ביצעתי את המי שפיר בשבוע 32 וכעבור יומיים הגיעה הידיעה המשמחת העובר שלנו לא נדבק. קפצתי משמחה.

אך ההיריון עוד לא נגמר עכשיו נזכרו הרופאים פתאום שהעובר קטן ושיש לי פער גדילה של 3 שבועות בין גיל ההיריון לבין גודל העובר. והפחד שלהם היה שהוא גמד....
אחד הרופאים שבדק אותי אמר כך: "זה לא נראה כמו גמדות, אבל אני לא יכול לפסול זאת ב-100%....".
כאן כבר גיליתי סימני אפטיה וגמרתי אומר בליבי שמאחר וביצעתי כל כך הרבה אולטרסאונדים בהריון וכולם היו תקינים והפער הזה כל הזמן נשמר אז פשוט אטמתי את אוזניי והתעלמתי ממה שהרופאים אמרו.
חזרתי גם לקלסר ההיריון הראשון שלי ובדקתי והסתבר שגם בהריון הראשון היה לי פער כזה ואז הרופאים בכלל לא התייחסו לזה.
צריך גם להבין שגם אני וגם בעלי לא גדולים, ובתי הגדולה נולדה ב-41+1 כשהיא שוקלת 2.650 ק"ג. לכן הנחתי שזה גנטיקה אנחנו קטנים וגם העובר קטן- והרופאים שדיברתי איתם הסכימו איתי שיש בכך משהו.

הרופאים המשיכו לעקוב אחרי העובר באולטרסאונד ובמוניטור מדי שבוע.
עד שבשבוע 39+4 נראתה הפסקת גדילה. ואז הוחלט לילד אותי במועד ע"י זירוז.

ב-1 באפריל התייצבתי בתור לזירוז והוחלט להכניס אותי לחדר לידה בגלל שהעובר היה קטן (אגב למי שמתעניינת הערכת המשקל הייתה 2.626 ק"ג). המיילדת בחדר לידה שהייתה רולה רוסייה התלוצצה איתי ואמרה אני יולדת 2.800 וזה תקין ואת שאת קטנה בהרבה ממני יולדת 2.600 אז עושים לך זירוז מה רוצים שיצא ממך?!

בשעה 17:00 בערב נכנסתי לחדר לידה בשעה 4:00 בבוקר למחרת המים פקעו אך הלידה לא התקדמה ונתקעה בפתיחה של 5 ונצפו האטות בדופק. הרופאים פחדו שהילד לא ישרוד את הלידה בגלל שהוא היה קטן ואין לו מספיק רזרבות.
בשעה 5:00 בבוקר הועברתי לחדר ניתוח.

במהלך הקיסרי הסתבר שהעובר שכבר היה בתעלת הלידה הסתבך עם חבל הטבור.
ולכן החתך שבוצע היה חתך T כדי שניתן יהיה להוציאו מתעלת הלידה. בשל אופן החתך נגזר עליי שכל לידותיי הבאות יהיו בקיסרי (אם אבחר ללדת רגיל אז יש סיכון לקרע ברחם).

ב-2 לאפריל אחרי כל ההיריון והלידה הזו הגיח לעולם הקטנצ'יק שלנו במשקל 2.510 ק"ג בריא ושלם.

לאחר הלידה בוצעו לקטנצ'יק כל הבדיקות השגרתיות ובנוסף בוצעה גם בדיקת CMV על מנת לוודא שוב שהוא לא נדבק. קטנצי'ק שלנו עבר את כל הבדיקות בהצטיינות! (אפילו בדיקות האפגר שלו היו תקינות לגמרי הוא קיבל בהן ציון 10) (-:

הקטנצ'יק שלנו גדל להיות ילד חייכן וחבורתי להפליא. והתפתח מהר מהצפוי...
בגיל חודשיים כבר התהפך, בגיל 4 חודשיים הסתובב ציר והחל לזחול גחון. בגיל 5 חודשים חזר מהיום הראשון שלו בתינוקייה והפתיע כשהוא התהפך מהגב לבטן לראשונה.
כמה ימים לאחר מכן ראינו שהילד ממש מנסה להתיישב. ובגיל 7 חודשים כבר נעמד לראשונה.
אני רוצה להוסיף לכן עוד כמה דברים שאולי אחרי שתקראו ישמע טרוויאליים אבל לפעמים כשאנחנו בהריון אנחנו לא חושבות:
קודם כל, לרופאים של היום יש נטייה מאוד גדולה להפחיד בתסריטי אימה וזה מתוך מקום של פחד מתביעות בגין רשלנות. לכן גם אם יש סיכוי קטן שבסיכויים שמשהו לא בסדר עם הבייבי שלכן הן יגידו לכן את זה על מנת לא לקחת את הסיכון עליהם.... קחו את זה בחשבון כל פעם שמשהו לא בסדר.
בדיעבד היום ובהסתכלות לאחור רבות מהבדיקות שנעשו לי היו מיותרות אם תשאלו אותי הבדיקות החשובות הן הסקירות והמי שפיר מעבר לכך לא צריך כלום.
ואחרון חביב אם יש לכן יכולת כלכלית לכו להתייעץ עם מישהו מומחה בתחום באופן פרטי זה בהחלט עוזר ויכול להרגיע ולתת אור על התמונה בצורה שלא חשבתן עליה קודם.
מקווה שנתתי נקודת אור לכל מי שחוותה וחווה הריון קשה במיוחד. ואם תרצו אני כאן כדי להתייעץ לעזור ולתמוך בכן.
שלכן,
Keep Smile