טראומה אשמח לתובנות ועצות ולחוויות דומות - הריון ולידה

שלום לכולן,
עבר הרבה זמן מאז כתבתי כאן בפעם האחרונה.
למי שלא זוכרת אספר שוב ילדתי לפני כשנה בקיסרי חירום אחרי הריון ארוך וסבוך. במהלך ההריון חליתי ב-CMV גיליתי את המחלה רק בשבוע 27 כאשר נדבקתי אי שם בין שבוע 12-16 . אחרי חמישה שבועות מורטי עצבים ומלאי דמעות עשיתי מי שפיר בשבוע 32 ואז גילינו שקטני לא נדבק.
בשבוע 36 במסגרת בדיקת אולטראסאונד (שלדעתי היו רבות מדי בדיעבד) שנעשות כל הזמן למי שנדבקת כדי לוודא שאין פגיעה מהמחלה. אחד הרופאים שבדק אותי (נקרא לו ד"ר כסת"ח) אמר לי שהעובר מאוד קטן. ומילותיו המדויקות היו: "זה לא נראה כמו גמדות, אבל בגלל שאני לא יכול לפסול ב-100% אז אני אומר לך שהוא יהיה גמד".
מהאמירה הזאת נשארתי מאוד מצולקת הרבה מעבר לצלקת הפיזית שנותרה לי בשל הקיסרי. הבן שלי באמת נולד קטן במשקל 2.510 ק"ג והיום בגיל שנה הוא שוקל 7.5 ק"ג. עד עכשיו היינו מחוץ לאחוזונים. עכשיו סוף סוף נכנסנו לאחוזון 0.3% אומנם אני יודעת שיחסית ללא להיות על העקומה בכלל אנחנו במגמת שיפור.
אבל כל פעם שמישהו אומר לי משהו על כמה הוא קטן אני מתחילה לבכות ולא כ"כ יודעת מה לעשות. אנחנו במעקב אצל דיאטנית ואמורים להגיע למומחה גסטרו ואנדוקרנילוג במהלך החודשים הקרובים.
בכל מובן אחר הילד מדהים! חייכן, חבורתי, מדבר מילים אחדות וכבר הולך לבד.
אציין שאני ובעלי לא אנשים גדולים ויש לנו עוד ילד באחוזון 3, ככה שאין לי ציפיות שיגיע לאחוזון 90 אבל רק שיהיה באחוזון 1 אני כבר אהיה מרוצה ואוכל להרגיש טוב עם עצמי. ובינינו יש הבדל בין סתם ילד שהוא קטן לבין "גמד". אשמח לשמוע ממי מכן שעברה חוויה דומה מה עשיתן ואיך התמודדתן עם הערות הסביבה, טיפשת חלב וגם סתם אנשים זרים שחייבים להביע את דעתם.
תודה מראש!
keepsmile