לא יודעת למי לפנות - הריון ולידה

הי אנני,
שנה ו3 חודשים זה אכן מספיק זמן על מנת לפנות לבירורים, אז עשיתם צעד ראשון משמעותי. טוב מאוד!
לגביי הבדיקת זרע של בעלך- בסדרת הראליטי "בייבי בום" (צר לי אני לא יודעת איזה פרק או איזה עונה, אבל המקרה היה מדהים!) יש איזה שהוא זוג שהגבר לא מסוגל להוציא זרע מהגוף שלו, כלומר הם היו חייבים לעשות IVF בשביל להשתמש בזרע. היום יש להם 3 בנות!!!!!
אני מנסה להגיד שהיום הרפואה מטורפת! אתם בכלל לא מבוגרים והבעיות שאולי התגלו אצלכם לא נוראיות!
בעיה כמו שאת מתארת (להבנתי) נפתרת בקלות רבה, בעזרת IVF
קצת על טכנולוגיית IVF- בטכניקה הזו מוציאים את הביצית שלך וזרעים מאצלו (אצלו בצורה עצמונית) מאחדים אותם במעבדה... כל מה שצריך זה זרע אחד וביצית אחת. לא מעבר!
עושים כמה עוברים כאלה ומחזרים לגוף.
עובד כמו קסם, מניסיון!

תחושת הרצון לשמור על הפרטיות מובנת בהחלט, את ממש לא חייבת לשתף אנשים שאת מכירה, רק להגיע לבדיקות (האמת להרבה בדיקות, אני לא אשקר)
התחושה שלעולם לא יהיה לכם ילד מובנת, מוכרת ומפחידה אבל זה טעות ביסוד. זה בדיוק הזמן לעשות שינוי חשיבה ודווקא ההפך, להסתכל על הדברים הטובים שעובדים אצלכם (למשל שהמחזור שלך סדיר, דבר שהוא לא מובן מאליו) להתאפס על עצמכם לבוא ואופטימיים לתהליך.

דווקא העובדה שאתם בני 32 בערך דווקא תעזור לכם לעבור לשלב של הIVF יותר מהר וזה מצויין (בעיניי לפחות) לכו תפגשו עם רופא לפריון, עזבי את הרופא נשים הרגיל.

בהצלחה ובשורות טובות.

תודה רבה ורד. אנחנו בהחלט נקבע ונראה מה עושם.
אני מקווה לבשורות טובות.
היומיים הראשונים של קבלת המחזור תמיד בגדר חרב עלי עולמי. אחר כך אני מקבלת קצת פרופורציות וכוחות לחודש חדש.
אני שמחה שגיליתי את הפורום הזה! מקום שאפשר לשתף אנשים שמבינים את שאנחנו עוברים.
אני

היי אנני (: אני עד עכשיו הייתי בגדר צופה מהצד והחלטתי גם לחפש פורום שאוכל לשתף בו את התחושות שלי...

אני ובעלי נשואים שנתיים (בסוף החודש) ומנסים להיקלט חצי שנה. לפני חודשיים עשיתי בדיקות דם והתגלתה בעיה בבלוטת התריס (שיכולה להשפיע ברמות גבוהות), אך הרמה שלי לא הייתה גבוהה ואני כבר אחרי תרופות ומאוזנת...

בעלי גם אמור לעשות בדיקת זרע, ולא כל כך מתלהב מהרעיון... בעיקר מזדהה עם התחושה של העולם החרב ביומיים הראשונים של המחזור... אני כל הזמן מנסה להישאר אופטימית ויודעת שבסוף זה יקרה! אבל בינתיים מרגישה שאין לי כל כך עם מי לשתף את התחושות... סיפרתי לשתי חברות, אבל מרגישה שכבר חופרת להן...

היי אנני (: אני עד עכשיו הייתי בגדר צופה מהצד והחלטתי גם לחפש פורום שאוכל לשתף בו את התחושות שלי...

אני ובעלי נשואים שנתיים (בסוף החודש) ומנסים להיקלט חצי שנה. לפני חודשיים עשיתי בדיקות דם והתגלתה בעיה בבלוטת התריס (שיכולה להשפיע ברמות גבוהות), אך הרמה שלי לא הייתה גבוהה ואני כבר אחרי תרופות ומאוזנת...

בעלי גם אמור לעשות בדיקת זרע, ולא כל כך מתלהב מהרעיון... בעיקר מזדהה עם התחושה של העולם החרב ביומיים הראשונים של המחזור... אני כל הזמן מנסה להישאר אופטימית ויודעת שבסוף זה יקרה! אבל בינתיים מרגישה שאין לי כל כך עם מי לשתף את התחושות... סיפרתי לשתי חברות, אבל מרגישה שכבר חופרת להן...

היי ענבל

אני שיתפתי רק חברה אחת באופן מאוד כללי. אבל בזמן הזה שאנחנו מנסים הספקתי לראות שתי גיסות שלי יולדות ואחותי נכנסת להריון ויולדת, וזה מבלי להחשיב את כל מה שמסביב. איכשהו היקום סביבי הפך להיות הריוני לגמרי- חוץ ממני (אני לגמרי שמחה בשבילן, הכאב בא ממקום אחר נורא אישי).
מאחלת לך הרבה בהצלחה בנסיונות- גם בעלי לא הכי אהב את רעיון הבדיקה ולדעתי נלחץ ממנה לכן קצת התפקשש. כנראה שנעשה בדיקה חוזרת.

הלוואי שנקלט במהרה, ונעבור הריון בריא ומשעמם!

שלום גם לענבלית,
ברוכה הבאה. את תראי שבסוף החברות שלך יחפרו לך ולא להפך.

גברים משום מה לא מתלהבים מהתהליך (כל שלב בו בערך) אני חושבת שהם סוחבים איזה רגשות אשם שאנחנו משום מה פחות נופלות לשם... אנחנו יותר חושבות ענייני... יאללה מה אפשר לעשות עם הנתונים. הם נשארים בבאסה של לאונן לכוס.

אין ברירה אלא להמשיך לנסות...אני נקלטתי בערך אחרי שנתיים (בעצם דיי הפסקתי לספור) בעזרת IVF (כמובן אחרי שניסיתי המון הזרעות וסוגי הורמונים שונים, היה "כיף") אבל היי, זה קרה. הייתי עושה את זה עוד מיליון פעמים.

תודה על התגובות (:

אני גם הספקתי לראות את גיסתי יולדת בתחילת הנסיונות ועכשיו היא שוב בהריון...
כמובן שאני הכי שמחה בעולם בשבילה! מרגישה שבכל מקום שאני הולכת (בייחוד כל בוקר ברכבת) כאילו נשים בהריון עוקבות אחריי (:
אני ביחד עם בעלי כבר 7 שנים, חיכיתי לסיים את התואר, להתחתן, למצוא עבודה - לפי הספר, ולפעמים מרגישה שמשלמת עכשיו על כל הזמן שליכיתי... הדבר שעוזר הוא שבעלי ממש רגוע בכל חודש מחדש... ומעבר לזה שאני אדם מאמין, ויש לי הרבה נחמה באמונה הזו. למשל, בחודש השלישי לניסיונות גיליתי שחטפתי וירוס מסוכן להריון (סי אמ וי) ואז גיליתי בבעיה בבלוטת התריס שמסוכן להכנס איתה להריון.... בכל פעם בדיקת הזרע של בעלי נדחתה מכל מיני סיבות אישיות בעבודה ובמשפחה, ואני רוצה להאמין שאולי זה סימן שניקלט עד אז (:
ורד, אני שמחה לשמוע את נקודת המבט האופטימית שלך על כל התקופה שעברת! זה מרגיע...
מאחלת שניקלט בקרוב (:

היוש
אנני יקירתי תעודדי את לא יודעת כמה הרפואה מתקדמת והטיפולים בישראל מאוד מתקדמים
זה בסדר לפחד מהטיפולים גם אני וגם בעלי מאוד חששנו בהתחלה מהתהליך (כי כל החיים פחדתי מזריקות ומתייאשת בקלות מדברים )אבל הפלא הוא שנהפכתי ללוחמת לא מפחדת להזריק לעצמי מנסה להיות אופטימית הכי שיש ובמיוחד להרים את בעלי שהוא נופל עם כל החששות שלו וכל התהליך שעברתי אק חיזק אותנו ואותי וגיליתי כמה אני חזקה
ומותר לכם לא לשתף אף אחד (אנחנו שיתפנו רק הורים)כי חברה שנכנסה להריון טבעי לא מסוגלת להבין בכלל מה את עוברת אבל זה כבר החלטה שלכם
אסור להתייאש לעולם ואני יספר לך שתשאבי אולי כוחות ושתדעי שאם תקחי את זה באופטימיות וחשיבה מוצלחת זה יבוא בסוף
אז הסיפור שלי;
נתחיל בזה שאני בת 32 נושקת ל33 אבל מי סופר;)
נשואים 3 שנים ובשנה הראשונה ניסנו להכנס טבעי
אחרי שנה התחיל המסע המייגע אבל עם סוף שמח
פנינו לרופא פריון בקופה שנתן את כל הבדיקות האפשריות כמובן שלבעלי את בדיקת הזרע
ובזמן שאצלי הכל הראה שבסדר
בעלי לא מצליח בבדיקת זרע(לא הצליח לאונן לתוך הכוס ולהוציא זרע ומסתבר שיש הרבה כמוהו)בנתיים חוזרים לרופא והרופא מתקעש שיחזור על הבדיקה
ושוב בעלי לא מצליח התחושות של תסכול ושהכל שחור מסביב הצליחו להשפיע עלינו ואז חזרנו לרופא ושוב מתעקש על הבדיקה ואז מיואשת ומתוסכלת אמרתי לו שהוא לא עוזר לנו ואני רוצה הפנייה לפריון הגבר שאולי יעלו על הבעיה הרופא כמובן התעלם ממני
כשיצאנו אמרתי לבעלי שלרופא הזה אנחנו לא חוזרים ומפה ממשיכים לפרטי
וכך באמת אחרי 2 פגישות הוא מצא אצל בעלי זרעונים חלשים וחלק מתים והוא הסביר שאפשר לפתור את זה בניתוח ובמקביל אני התחלתי טיפולים זריקות מעקב זקיקים
ואחרי חודש עברנו את ההפרייה המיוחלת שבושרנו על ההריון המיוחל
כל התחושות הנוראיות שהיו לנו התחלפו בשמחה
ואני יודעת שהכל היה שווה והייתי עוברת את עוד פעם רק בלי הרופא המעצבן;)
אז אל יאוש יקירתי
תאמיני תאמינו ואם באמת הבעיה אצל בעלך
תראי לו שאת תומכת בו ותהיו תמיד יד ביד ולתת לו הרגשה טובה ולפנק אותו(כי זה תקופה מאוד רגישה אבל אנחנו הנשים מוחות על הכל ותרכזות במטרה ובגלל שלהם הבעיה אז הכל נפגע אצלם הקיצר תמיד לעודד)
ואל תחכו יותר מידי תתחילו ממש עכשיו
ותרפו קצת מהלחץ זה מאוד משפיע הלחץ לרעה
והכי חשוב תהיו ביחד מלא בכל התהליך
שיהיה בהצלחה ובשורות טובות ;)

היוש שוב
הסיפור האופטימי מופנה גם לענבלית
טאני רוצה להוסיף שזה בסדר ל"קנא" בסתר לאישה בהריון גם אני במהלך התהליך המייגע ראיתי את הגיסות שלי יולדות ואת החברה הכי טובה שלי מתחתנת וישר נכנסת להריון אז הקנאה לא הייתה ממש קנאה אלא רק שאלות של למה לי לא מגיע גם להיות אמא וכאלה ומצד שני הכי שמחתי בשבילן
ואמרו לי שזה קנאה שהיא בסדר כי זה לא משהו בשליטתתנו
שיהיה בשורות טובות ובהצלחה לכולן;)
ונ.ב זה המקום לשפוך את הלב ולהרגיש שבאמת מבינים אותכן אז אתן מוזמנות לשפוך את הלב (לי מאוד עזר העידוד כאן למרות שהתחלתי בפורום טיפולי פוריות)ובתקווה שתעבורו לפורום היותר שמחים

מיכל תודה רבה על המילים ועל השיתוף של הסיפור שלך! זה אכן מעודד!
אצל בעלי גם הייתה בעיה- הוא נורא נלחץ מהאוננות בכוס וכמעט לא הצליח להוציא זרע לשם.

זה מדהים לראות שכל זמן שלא דיברתי על זה בשנה האחרונה ולא שיתפתי אף אחד והייתי בטוחה שאצל הרוב זה עובד מהר ובלי בעיה (מה שעוד יותר גרם לי לא לשתף) גיליתי שאני ממש לא היחידה שמתקשה. ופה באמת אני מרגישה שאני יכולה לשתף ושאתן מבינות על מה אני מדברת. זה נותן הרבה כוחות אז תודה רבה לכן על התמיכה!!

הלוואי שנתבשר בשורות טובות כולנו בקרוב!

אתן מכירות אולי וממליצות על רופא פריון מסוים בירושלים?

אמנם הייתי רק בפגישה אחת עם רופאת פריון כשהיא נתנה לנו לעשות את כל הבדיקות אבל יצאתי ממנה בוכה לגמרי- לא יודעת אם מהלחץ או גם מהתחושה הלא נעימה שהרגשתי ממנה, של קרירות ורשמיות.

חשבתי אולי ללכת למישהו אחר, להתחיל אצל מישהו אחר.

אין לנו בכלל מושג על היקף הבעיה הזו של אי פריון. מדברים על 30% זוגות שמתקשים.
צרת רבים חצי נחמה....
תחושה כזו זה סימן נהדר לעזוב את הרופאה הזו, יש לך מזל שהרגשת את זה כבר בפגישה הראשונה!

לא ככ הבנתי האם את מעוניינת במומחה פרטי או בקופת החולים (כתבת רק ירושלים...)
עקרונית הרעיון הכללי בבחירת רופא (לפני הפגישה...) וזה נכון גם להריון עצמו. תמיד לבחור משהו שעובד גם בבי"ח.

היי, שוב מצטרפת לדיון...

אני מכירה רופא מקסים שמקבל בתל-אביב, לא בטוחה לגבי ירושלים. שמו ד״ר דן לוין.

אני עכשיו ביומיים הקשים של תחילת המחזור... שוב... מזל שזה קרה בשבת ולא בעבודה! גיליתי שגם היומיים-שלושה לפני קשים לי, כל פעם חוששת מהמחזור שיגיע... אבל מנסה לשנות קצת גישה, להירגע ולהבין שבסוף הכל יסתדר. לא בכיתי החודש ואני ממשיכה הלאה לחודש הבא...

תודה ענבלית.

כל הכבוד על הגישה, חודש חדש גם לי וגם לך ולכל המנסות.

הלוואי הלוואי שנתבשר בשורות טובות!

אני גם הייתי מטופלת אצל דן לוין, דווקא דרך הקופה.
הוא בהחלט חמוד.
לאחר שניסינו איתו בערך שנה, החלטנו לעזוב.
יאמר לזכותו שפחות בגללו יותר בגלל היחס בקופה.. הקופה לא ממהרת לאשר הפרייה חוץ גופית.

אני בכל מקרה שמחתי לעזוב את הקופה ולעבור לפרטי (חוץ מהפרידה מסכום לא מבוטל של כסף) ועל החודש הראשון שעברתי נקלטתי. (דרך הפרייה)

טופלתי אצל ד"ר דניאל זיידמן. מקבל בתל אביב.

בסופו של דבר זה תחושה סובייקטיבית לגביי הרופא.

הלוואי שיהיו רק בשורות טובות! אני אישית מרגישה מאוד בנוח עם דן לוין... אך עדיין ל

המון בהצלחה ונתעדכן (:

נקטע באמצע...

אני בתחילת דרכי (מקווה שתסתיים במהרה) ואני מסכימה שזה לגמרי סובייקטיבי.

מרגישה שהפורום הזה עזר לי לעבור את הדיכאון החודשי...

בשורות טובות אמן