לא נקלטת... - הריון ולידה

כבר שמונה חודשים....לא מסוגלת לשאת את התסכול הזה יותר. הדבר הכי קשה זה שאין אף אחד שמכיל את זה. לבעלי לא מאוד לחוץ אם זה יקרה עכשיו או בעוד שנה ולכן מעבר לכמה משפטי עידוד, לא מאוד שותף לתחושות. אני מרגישה שאני עושה הכל נכון אנד יט זה פשוט לא מגיע. בחודשים האחרונים הצלחתי לשמור על פאסון( ועל שפיות) ולא להתעסק בזה בכפייתיות כל החודש ולרוב אני מצליחה, אבל הרגע הזה שאני רואה את הכתם הארור על הנייר מפרק אותי ומחסל כל אמונה שאי פעם זה יגיע. יש לציין שכבר הייתי בהריון בעבר כשהייתי צעירה( לא מתוכנן,פאשלה עם הבנזוג הקודם) וזה עוד יותר מחרפן.. אני קוראת על כל האפשרויות שעומדות בפנינו ובוכה!! ריצות לבדיקות, זריקות , הזרעות! מפחיד אותי להגיע לשם!! מרגישה לבד במקום הזה ושאין אף אחד שבאמת מבין. אני מרגישה שהביטחון העצמי שלי כבר לא מה שהיה ואני אשכרה מרגישה סוג ב' ליד בנות הזוג של חברים של בעלי שכבר ילדו או בדרך ללדת. נמאס לי מהרוטינה של ליפול, לאיסוף כוחות, להתמלא באופטימיות ואז שוב ליפול!
סליחה על ההתבכיינות.היום הזה התחיל פשוט רע עם הדימום על הבוקר.