הרדמה של הילד - הריון ולידה

ברכות על כך שהחלטתם שהגיע הזמן להרגיל את הילד להירדם במיטה שלו, יכולת הירדמות עצמאית היא חשובה מכיון שהיא מאפשרת לילד להרדים את עצמו כאשר מתעורר במהלך הלילה והתועלות של ביטחון ויכולת הרגעה עצמית הן בכלל נתונים חשובים מאין כמותם וזה לא המקום כרגע להרחיב עליהן.
מדובר בשינוי לא קטן, במשך שנתיים וחצי הילד לא הכיר את המיטה שלו כמקום שבו נרדמים, צריך בראש ובראשונה ליידד אותו עם המיטה, צריך לבנות לו את הביטחון שהוא יכול להיכנס למיטה שלו ער וגם להירדם בה, צריך לבנות לו את היכולת להירדם בכוחות עצמו ואני מאמינה גדולה בכך שהיכולת הזו צריכה להיבנות בצורה הדרגתית ונכונה כי אנחנו רוצים שהיסודות הטובים יישמרו לאורך זמן.. בשיטה שאני עובדת בה, שיטת "לילה טוב" יש בראש ובראשונה מענה תמידי ומיידי לבכי, אנחנו רוצים שכל נושא השינה לא יחווה כטראומה ושהילדים יבינו שזה כיף ללכת לישון... בניית הביטחון והיכולת של הילד להירדם בכוחות עצמו צריכה להיבנות בצורה הדרגתית של התרחקות הדרגתית. התהליך יכול להימשך מס שבועות כי בניית היכולת הזו מורכבת לפי השיטה מ 4 שלבים. אפרט כאן על השלבים: שלב 1-
הילד ומיטתו- תחילתה של ידידות מופלאה- החלפת תלות בתלות- מטרת השלב ה 1 היא לגרום לילד להירדם במיטתו, לפתח יחס חיובי למיטה בהקשר של שינה.
תזכרו שתינוקות שרגילים להירדם מחוץ למיטה בשבילם המיטה היא הדבר הכי נורא שיש. יש הורים שמתארים שלפני כל השכבה יש כבר בדרך לחדר צרחות היסטריות.
למה זה? כי סביר להניח שאותו ילד כבר הורדם מחוץ למיטה, איך? על הידיים , על הציצי ,על הבקבוק, במיטת ההורים ואז הושכב במיטה שלו וכשהוא התעורר בבכי נשלף משם.
הדבר הראשון שאני צריכה לעשות זה ליידד אותו עם המיטה. אני אקח כיסא, אשב לידו, ליד המיטה, אשכיב אותו במיטה וארדים אותו עם מגע. אניח עליו יד (סוג המגע יכול להיות הנחת יד סטטית, ליטוף, טפיחות- מגע בשליטה של ההורה), אם בוכה ולא נרגע אני תמיד ארים אותו על הידיים. אני לא רוצה שיבכה לאורך זמן במיטה. אני מרימה אותו על הידיים ומרגיעה. משתדלת לא לנמנם אותו. מכיוון שאם אני משאירה אותו זמן רב מדי על הידיים ואז הוא עובר למיטה ומתעורר אז בשלב מסוים הוא לא ירצה להיכנס לשינה ואז ניתן לראות הרדמה ארוכה מאוד, מלווה בהמון בכי. לכן אני תמיד אומרת,תרימו על הידיים ותרגיעו אך בשנייה שנרגע תחזירו למיטה, גם אם זה אומר שבדרך למיטה מתחיל לבכות שוב ואז משאירים עליו שוב את המגע עד שהילד נרדם.
לאט לאט יתיידד עם המיטה ונראה השכבות רגועות יותר.

השלב ה 2 – גמילה ממגע-
כאשר הילד נרדם מהר, בקלות ומבלי להתנגד – סימן שהוא פיתח תלות במגע.
רגע לפני שיפתח עמידות צריך להתקדם ולגמול אותו ממגע. בשלב זה מספר ההתעוררויות הולך ופוחת.
אני משכיבה את הילד במיטה, אם רגוע רק יושבת לידו, אם בוכה אז נוגעת בו. אם לא נרגע אז מרימה להרגעה כמו בשלב ה 1. כך עד שנרגע ונרדם ללא מגע. גם כאן אני רואה שהוא צורך פחות פחות את המגע שלי ונרדם ללא מגע. פה אני אראה פחות יקיצות בלילה ואז אני עוברת לשלב הבא.

שלב 3- "בדיקת נוכחות"- בשלב הזה נמצאים עם הילד בחדר שמים את הכיסא ליד הדלת. בשלב הזה משכיבים את הילד לישון כרגיל והולכים לשבת על הכיסא שליד הדלת. הילד ירים הרבה את הראש או יעמוד בשביל לוודא שאתם בחדר אבל הוא כבר יודע להירדם במיטה בלי המגע. בהתחלה הוא יבדוק אתכם יותר ולאט לאט הוא יוכל להירדם כשאתם רחוקים ממנו. זוהי למעשה הכנה לשלב האחרון.

שלב 4 – "חזון אחרית הלילות"-זהו השלב בו אתם משכיבים את הילד לישון ,
לילה טוב ונשיקה ויוצאים מהחדר. אל תשלו את עצמכם שהילד יאמר לילה טוב ולא יבכה,
בלילות הראשונים תצטרכו לחזור לחדר ולהרגיע כמה וכמה פעמים אבל הפעם הוא כבר מיודד
עם המיטה. פה זה שונה מאשר להתחיל את התהליך בשלב הזה.

זכרו: מדובר בתהליך הדרגתי, הדורש סבלנות, עקביות ונחישות.

* לפני כל השכבה יש לזהות את סימני העייפות ולהיענות להם בהקדם- מקל על ההירדמות ועל ההתעוררויות.
* יש להקפיד על טקס הכנה לשינה קבוע- מרגיע ונותן ביטחון לתינוק.

בהצלחה!