אני אדם פרטי שבדרך כלל אף פעם לא מפרסמת הודעה בשום פורום ובשום אמצעי אחר, אבל אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם הסיטואציה. אחרי טיפולי פוריות ארוכים ומפרכים נכנסתי להריון אני בשבוע 8, בעלי ואני ביחד הרבה שנים מבחינתי הוא החבר הכי טוב שלי, החצי השני שלי. מעולם לא היו לנו בקשר בעיות ותמיד סמכתי עליו בהכול. מכיוון שנושא ההריון מאוד רגיש אמרתי לו שעד שבוע 12 אני לא רוצה שנשתף אף אחד. הוא כביכול היה לגמרי איתי, הסכים והבין, אבל גם אמר לי מעת לעת כמה שקשה לו לא לשתף את אמא שלו, שהיא מבחינתו אשת סוד שלו. לי אין הורים לשתף אגב, ובעלי מאוד קשור לאמא שלו. ועדיין, אמרתי לו, כמה שבועות של איפוק לא יהרגו אותך חשוב לי שזה יהיה פרטי שלנו עד שיהיה בטוח לספר.
אתמול, הוא התוודה בפניי שביום שגילינו שאני בהריון (עשיתי לו הפתעה ממש מרגשת בגילוי) הוא סיפר הכול לאמא שלו, אבל מילא זה, שכל השבועות האלה הוא מעדכן אותה בכל מה שאנחנו עוברים, כל הבדיקות, הרופאים, משתף אותה באופן שוטף. אני קודם כל המומה שהוא הסתיר את זה ממני כל השבועות האלה, זה בן אדם שלא מסוגל להסתיר או לשקר (ככה חשבתי), ומילא אם הוא היה רק מספר לה על ההריון, הוא מעביר לה עדכונים שוטפים על מה שאנחנו עוברים מאחורי הגב שלי! אני פגועה, אני רותחת, אני לא יודעת מה לעשות נשבר לי כל האמון בו. הוא מבחינתו מביע חרטה, צער, אבל זה לא שווה בעיניי כלום.
אני באמת לא יודעת מה לעשות, ודווקא עכשיו בהריון הפלאי הזה הוא מנחית עליי פצצה כזאת. אם יש סיכוי שמישהי קוראת את זה ואני לא לבד ועולמי לא התמוטט עליי עכשיו, אני אשמח לקרוא ולהתנחם ואולי להצליח להבין איך להמשיך הלאה.