ילדתי בשבוע 32+6 את הבובה המופלאה בעולם - הריון ולידה

שלום לכולכן.
ביום ראשון בבוקר הלכתי לעשות בדיקות שגרה לפגישה עם הרופא שלי ביום שני אחה"צ.
אתן יודעות חלבון בשתן, לח"ד, ספירת דם.
הרגשתי נהדר.
הלח"ד היה גבוה וכן החלבון בשתן, האחות בקשה ממני לנסוע ע כ ש י ו למיון "בלי קונצים", עברתי דרך הבית, לקחתי תיק מעקב, השארתי לכן הודעה ונסעתי לבי"ח.

במיון בדקו שוב לח"ד, שוב חלבון בשתן, הכל באוירה של רגיעה, "מקסימום תישארי להשגחה", בגלל שהחלבון בשתן היה גבוה הוכנסתי לחדר לידה, רק בשביל לבדוק דרך קטטר שאכן יש חלבון והבדיקה נעשתה כמו שצריך, על הדרך חוברתי גם למוניטור, ועדיין אוירה רגועה, אני מרגישה טוב, לא הייתי אפילו בלחץ, בעלי היה איתי פשוט כי הוא עובד בבי"ח, אבל האחות עוד אמרה לי שאין צורך לקרוא לו, כי הכל בסדר.
ופתאום החדר התמלא בשלושה רופאים, כמה אחיות, נשמעו בחדר המילים "ניתוח קיסרי", חוברתי לכל מיני צינורות, קיבלתי זריקה להבשלת ריאות, תקעו לי אינפוזיה עם מגנזיום, את הקטטר לא הוציאו, הרופאים נשארו כולם בחדר, מסתבר שהמוניטור הראה שהגברת שלי במצוקה, נעשה לה עוד אולטרא סאונד להערכת משקל, הוסבר לי מה הולך להיות - הולכים לנתח אותי ע כ ש י ו , העוברית במצוקה, אני במצב של רעלת הריון, יחכו לנו בחדר ניתוח שני רופאי ילדים+אחות פגיה עם אינקובטור.
בשלב הזה כבר "הבנתי" מה קורה, טוב, הבנתי זו לא ממש המילה הנכונה, הרגשתי יותר נכון, למרות שהסבירו, לכי תביני שהולכים ליילד אותך פתאום כי העוברית לא בסדר, וטוענים שאת לא בסדר למרות שאת מרגישה טוב, ותוך כלום זמן התינוקת שאת כ"כ מחכה לה, תגיעה אלייך, אבל הציפייה היא לעוד שבעה שבועות, לא עכשיו, "אבל היא עוד קטנה" - זה בעיקר מה שבכיתי.
הורדתי לחדר ניתוח, קיבלתי אלחוש והרדמה אפידורלית, ותוך כלום זמן הפיה שלנו היתה בחוץ, ישירות אצל רופאי הילדים, אבא שלה שהורשה להיות איתי בניתוח הורשה גם ללכת לראותה.

נולדה לנו פיה אמיתית במשקל 1360 גרם, היא נמצאת בפגיה,הורשתי לרדת מהמיטה רק אחרי 24 שעות (בהן קיבלתי מגנזיום) ורק אז הוסעתי על כסא גלגלים לראותה, השוק הראשוני היה גדול, מינעדים רגשיים יש גם בגלל ההורמונים ובעיקר כי מצבה עדיין לא יציב, היא בעיקרון בסדר, לא הונשמה ולא מונשמת, מושלמת לחלוטין, אבל המצב לא סטטי, ולא תמיד קל לראות אותה, יש פעמים שהיא עם "חוט" אחד ויש פעמים שעם יותר מזה, מצב חדש, לא צפוי, אנחנו עמוק בתוכו שנינו ביחד עבורה ואחד עבור השני.

אני נפרדת מכן, נעמתן לי מאוד, תודה.

אנחנו מתחילים עכשיו בשגרת חיים שונה, מקווה מאוד שהשינויים במצבה יהיו מהירים ועקביים ובתוך כחודש נוכל לקחתה איתנו הביתה.
חשוב מאוד -
תעקבו אחר הלחץ דם והחלבון בשתן - אל תזניחו!!!!!!
אני חוזרת ואומרת, הרגשתי טוב, גם הרגשתי אותה בבוקר.
שבוע קודם הייתי במיון נשים בגלל סיבה אחרת והכל היה תקין.
ת ע ק ב ו אחר הוראות הרופאים, לא להזניח!!!!!!!