האופנוע שלי - הריון ולידה

היום בשבע בבוקר העמיס הגרר את האופנוע היפה שלי, היה כל כך עצוב. ככה הוא נסע לו בלעדי בפעם האחרונה למוסך. בערב כבר האופנוע יהיה אצל חבר טוב שלי ומחר בצהריים כנראה שכבר לא יהיה בבעלותי.
אוי כמה עצוב לי, כמה אתגעגע! החלטתי לכתוב לו מכתב.
אז אופנוע יקר לי,
סליחה שאני נוטשת אותך. עזרת לי המון.
זוכר את הנסיעות בשש וחצי בבוקר לראש"לצ, למכון לבריאות האישה. בלעדיך הייתי מאחרת.
זוכר שהיינו מסיעים מדי פעם חברות, והן היו רזות ממני וצחקת עלי.
זוכר שחזרתי מיוון והראתי לך תמונות מאופנוע אחר ואתה קינאת? אבל אחרי שקניתי לך מנעול חדש מייד חייכת.
זוכר איך בפקקים בז'בוטינסקי, היינו מוצאים את הפינות להזדחל בהן?
זוכר איך בחורף היית לובשת גרביונים, ואמרת שזה 'נדבק'?
אתה זוכר כמה היית עצוב שפרצו לנו את המנעולים? ואני ישבתי לידך כל הלילה ובכינו?!
זוכר את תקופת ההרצה? אוי זה היה מזמן. היינו נוסעים רק בעיר ואתה, חסר סבלנות, כבר מת לעלות לאיילון.
זוכר שגרנו בבת ים? ופחדת להישאר לבד..זוכר את הפגישה הראשונה?
אז תסלח, אתה יודע שזה למטרה טובה. אני אבוא לבקר, מבטיחה. אולי יום אחד נעשה שוב סיבוב יחד.