מצטערת שנעלמתי ? אני מזהירה זה ארוך! - הריון ולידה

הי בנות. מה נשמע?

האמת שהתכוונתי כבר אתמול ב- 1 בצהריים לעדכן אתכן בכל הפרטים, אבל מי ידע שככה הדברים הסתבכו.

אז כמו שכתבתי ביום חמישי בלילה, הגענו לבית החולים וכבר ב- 4 לפנות בוקר נתנו לי את האפידורל בפתיחה של 5. המרדים היה מדהים, בכלל לא הרגשתי את ההחדרה של האפידורל שכל כך פחדתי ממנה.
טוב, מחכים להתקדמות....בשעה 6 לפנות בוקר פתיחה של 6 וב- 8 פתיחה של 8.
כמובן שאני זאת שכל הזמן היתה צריכה לשאול מה קורה, מתי בודקים שוב פתיחה.... המיילדת היתה די שאננית מה שמאוד עצבן אותי.
וב- 9 וחצי יששששששששששש ? פתיחה של 10. מכאן המיילדת אמרה גג 3 שעות.
היא אמרה לי לשכב על הצד כי זה עוזר לראש לרדת למטה, אבל אז פחות הרגשתי את הלחץ של הציר, והיא אמרה לי כל פעם שאני מרגישה את הלחץ לקחת את רגל ימין, לכופף אלי וללחוץ.... ויצאה מהחדר..... כבר התחלתי לבכות. מה אני מיילדת את עצמי!!! הייתי בשוק!!.
(סילחו לי שאין פרצופים כועסים, אני רושמת את ההודעה בוורד ובעלי שולח לפורום).
כל כמה זמן היא חזרה, כאשר היה ציר שמה עליה רגל אחת, אמרה לי למשוך אלי את הרגל השניה וללחוץ. בעלי רצה לעזור עם הרגל, אז היא אמרה לו "לא שהיא תקח את הרגל לבד". שוב כעסתי, גם ככה קשה לי ללחוץ, אז עוד להחזיק לבד את הרגל ולמשוך אותה. די, אין לי עצבים גם לזה. אחרי לא כ"כ הרבה לחיצות... סתם לקח זמן כי המיילדת כל הזמן יצאה החוצה והיינו צריכים להפסיק את התהליך. ב- 12 ועשרה נתתי דחיפה רצינית ופו-פיק המדהים יצא החוצה לאויר העולם במשקל 3.704, שיהיה בריא. היא שמה אותו עלי ואחרי כמה דקות נקתה אותו ונתנה לבעלי. לא הספקתי בכלל להבין מה קורה ולהתרגש, ונכנסו שני רופאים לחדר והסתכלו עלי (על הפתיחה ) במבטים המומים. כמובן שנלחצתי ושאלתי מה קרה?????
הם קראו לשני כירורגים וכמובן שזה הלחיץ אותי עוד יותר.
מסתבר שבלחיצות האחרונות לחצתי די חזק ומהר והמיילדת לא הספיקה לחתוך ופו-פיק קרע אותי די יפה. בהתחלה הם חשבו שזה עד פי הטבעת, או קרע בפנים הרחם, אבל הכירורגים אמרו שזה פחות גרוע ממה שהרופאים (גניקולוגים) חשבו. אבל, עדיין צריך לתפור בחדר ניתוח כי זה קרע יותר מסובך מהרגיל.
אחרי זה, קצת שכחו מאתנו בחדר לידה ורק ב- 2 הכניסו אותי לחדר ניתוח. מה היה בחדר ניתוח אני אספר בהודעה נפרדת (סיפור בפני עצמו ), התאוששות ולמעלה לחדר יולדות. אבל מה... כשהרופאה באה לבדוק אותי אחרי הניתוח היא ראתה שהדימום ממשיך וצריך לתפור שוב. עכשיו שאני כבר בלי אפידורל, ידעתי שאני הולכת לעבור סיוט לא קטן. לצערי רק ב- 10 בלילה התפנו לתפירה החוזרת בהרדמה מקומית ( אעלק הרדמה.... שילך לעזאזל מי שחשב על כל המכשירי עינויים האלה ), שם כבר צרחתי כמו שלא צרחתי כל הלידה. מזל שבעלי והידיים שלו היו איתי. מעכתי אותן די טוב. אח"כ חיכינו כמעט שעתיים לסניטר שיעלה אותי חזרה לחדר שלי.
בקיצור, מאז אני מתאוששת לאט לאט, כל שעה יש שיפור, אבל זה לא יהיה קל בזמן הקרוב.

זהו, אני לא יודעת כרגע מתי ישחררו אותי מפה, אבל לא נורא, על המצעים של בית החולים לא איכפת לי.

זהו, הספקתי כבר קצת להניק את פו-פיק ואני מצרפת תמונה שלו. הוא מדהים, מדהים, מדהים. אמא שלי אומרת שהוא קופי אני כשהייתי קטנה.

טוב, אני אסיים, כי יצא ארוך בטירוף. את כל מה שיש לי להוסיף אכתוב מאוחר יותר.

[url=http://img250.imageshack.us/my.php?image=img4025sx7.jpg][img=http://img250.imageshack.us/img250/6951/img4025sx7.th.jpg]

תמר
פו-פיק, אבא ואמא אוהבים אותך ומחכים לך. מתי כבר תגיע???