סיפור הלידה של יונתן - הריון ולידה
היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
-
האמת היא שיונתן נולד כבר לפני שבוע וחצי, אבל בגלל שהוא נולד בשבוע 34+2 והוא בפגיה, לא יצא לי לכתוב עד עכשיו.
אז הסיפור הוא כזה: ביום שישי (ה25 באוגוסט) הרגשתי כאבי בטן כמו כאבי מחזור למשך חצי דקה כל 3-5 דקות, החלטתי לסוע לבית החולים על מנת לראות שזה לא צירים (הייתי רק שבוע 34+0). כשהגעתי לבית החולים, עשו לי מוניטור - ולא ראו צירים במוניטור. בבדיקת רופא לא היתה פתיחה. כששאלתי אותו מה לעשות אם הכאבים ממשיכים גם למחרת הוא ענה לי בזלזול שזה סתם כאבי בטן - אולי קלקול קיבה ושביום ראשון אני אלך לרופא המעקב שלי.
ביום שבת בבוקר באמת לא היו לי כאבי בטן אך בערך ב 18:00 הם התחילו שוב. ב22:00 ניסיתי ללכת לישון, כי ביום שישי זה עבר לי בלילה. ישנתי לסירוגין עד 2:00, אבל ב2:00 פשוט כבר לא יכלתי לסבול את הכאב. בתמימותי חשבתי שזה קלקול קיבה ועוד אמרתי לעצמי שאם אני סופרת עד 30 כל פעם שמתחיל הכאב, הכאב נחלש... באיזה שהוא שלב גם התחלתי להקיא - מה שגרם לי להתייבש. ב3:30 היה לי דימום, אז אמרתי לבעלי שאני מאוד מצטערת, אבל נראה לי שצריך עוד פעם ללכת לבית חולים (הייתי בטוחה שישלחו אותי הביתה - אולי יתנו לי אינפוזיה).
כשהגעתי לבית החולים ב 4:00 הסתבר שאני כבר עם פתיחה של 5 - ישר לחדר לידה.
מהרגע שהגעתי לבית החולים לא יכלתי לסבול את הכאבים (מכיוון שהייתי צריכה לשכב ולא יכלתי להסתובב) וברגע שנכנסתי לחדר לידה, שאלתי איפה האפידורל.
מהרגע שקיבלתי את האפידורל הרגשתי הרבה יותר טוב. בעלי צוחק עלי שנראיתי מסוממת. רצו לדחות את הלידה עד שאני אקבל מנת אנטיביוטיקה (כי רוב הלידות המוקדמות קורות בגלל זיהום) אז לא פקעו לי את המים וכל מה שנשאר לי לעשות זה לשכב ולחכות. ב 9:00 היתה ירידה בדופק של העובר מה שגרר הרבה לחץ של הרופאים ואז פקעו לי את המים. מאותו רגע הייתי צריכה ללחוץ - זה היה מאוד קשה כי בהתחלה לא הרגשתי את הלחץ ואח"כ כשהרגשתי, כאב לי ולא חשבתי שאני מסוגלת.
לקראת הסוף היו איתי בחדר לידה 3 רופאים, 3 מיילדות ורופאת ילדים שעזרו לי ללחוץ את הלחיצה האחרונה ולהוציא את יונתן לאוויר העולם ב 12:13.
שמו אותו עלי לשניה, אבל אז ראו שהוא כחול ולא נושם - אז מהר לקחו אותו ממני. כמובן שהתחלתי לבכות מאז ועד שראיתי אותו ב17:00. גם שאמרו לי שהוא בסדר זה לא עזר. שלחתי את בעלי לדאוג לו ולצלם לי אותו - כי לא ראיתי אותו בכלל.
בקיצור, ביום שישי הוא בא הביתה
