נטע.. - הריון ולידה

איך מעלים תמונות באיכות טובה?

http://img714.imageshack.us/img714/8875/img0657cx.jpg

צלמתי ציורים שתלויים על המקרר. תלחצי על הלינק. אני אנסה להוסיף עוד

http://img42.imageshack.us/img42/4861/img0658xb.jpg

http://img12.imageshack.us/img12/977/img0659jr.jpg
אחרון...
ולשאלתך - הוא מתקדם מצוין בגן. הגננות מאוד מרוצות מההתקדמות שלו וגם אנחנו. אתמול הן סיפרו בגאוה שהוא רב עם ילד אחר

וואו!!! הוא מצייר מקסים!
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

הי מילנה.
בגלל פלפלים צהובים פישפשתי ומצאתי את השרשורים שכתבתי אז כאן בפורום.
שרשור החשש:
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=136743&whichpage=1
ושרשור ההשלמה:
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=164048&whichpage=1

יש הרבה דברים בסדרה שאני יכולה להזדהות איתם, אבל יש גם הרבה דברים שהם שונים, כמובן. לא אהבתי, לדוגמא, את איך שההורים שם מרוכזים בעצמם ולא מסוגלים לראות שום דבר חוץ מהכאב שלהם וככה על הדרך הם מזניחים את הבת שלהם.
אני גם לא חושבת שאוטיזם זה נורא כל כך. זה רק נשמע רע.
את השרשורים הנ"ל שירשרתי שבוע שעבר לפורום בתפוז שעסק בנושא. המנהל של הפורום הוא גבר בן 36 על הספקטרום שאיבחנו אותו רק בגיל 28.

וואו נטע אור מצייר יפה
ואיזה כייף לקבל מחמאות על הילד ולשמוע על התקדמות

תודה, שלי

וואו!!!!!!!!!!!
איזה ציורים!
מדהים!

ועוד יותר מדהים כמה אמא יודעת....
קראתי עכשיו את שני השרשורים ואני חייבת להודות שהתגובות שכתבתי אז היו התגובות הראשונות גם כיום.

ובקשר לפלפלים צהובים - אני רוצה לומר לכן שהזדהיתי עם ההורים ברמות! הפחד, האופוריה, הירידות, העליות עד לבשורה.
גם עם ההתכנסות שלהם פנימה, הרבה פחות כמובן עם היחס לבת הגדולה, כניראה כי אין לי ילדה בגיל הזה

קודם אני אענה אחרי שקראתי את השרשור הראשון שצירפת ואחר כך אחרי שאני אקרא את השני.
התהיות שלך למשך השרשור-זה בדיוק המחשבות שעברו לי בראש בשבוע הקשה שעברתי (מאז שחשדתי ועד שנתנו לנו את האבחנה).
גם אני הייתי מוצאת דברים "שליליים" ואז מחפה עליהם
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

אני דווקא לא חושבת שהקטע עם הבת הגדולה היה צורם

לדעתי זה היה מאוד אמין דווקא - מה לעשות שהיו להם דברים אחרים בראש חוץ מלהתקשר ולהגיד לה שהם חוזרים והיא יכולה ללכת לסרט? מעבר לזה, חוסר האנרגיה וחוסר היכולת לנהל ויכוח עם ילדה מתבגרת במצבם הנפשי? הזדהיתי מאוד בלי להיות במצבם

תודה, בנות.
מילנה - בין השרשור הראשון לשני עברו 7 חודשים!!!! האמת היא שבאמצע היה ניתוח שקדים ושקד שלישי והיינו בטוחים שאחרי הניתוח המצב ישתפר, אבל זה לא קרה. את הניתוח הוא עבר בגיל שנתיים וארבעה חודשים, אם אני לא טועה. האבחון היה בגיל שנתיים ושמונה חודשים.

קראתי את השרשור השני, סיימתי רק עכשיו, בזכות שקד
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

מילנה,
הוא היה שנה שעברה במסגרת רגילה וקיבל טיפולים. זה לא התאים לו. הוא זקוק למשהו יותר אינטנסיבי והשילוב כרגע פחות חשוב לקידום שלו. בגן תקשורת הכל סובב סביב עניין התקשורת. אנחנו עובדים בשיטה הרגשית (DIR) ואני חושבת שהשיטה הזאת עדיפה על השיטה ההתנהגותית (ABA), כי היא מעניקה לילד כישורים ולא רק "מתכנתת" אותו לעשות דברים מסוימים (ככה אני רואה את זה). יש גם את שיטת TEACH שזה משהו באמצע.
כמובן שעברנו לירושלים. אמא שלי עוזרת לנו המון והיא ממש אוהבת להיות איתו.
לגבי העתיד - לא נראה לי שאפשר לומר מה אנחנו מתכוונים לעשות, כי הכל תלוי בו. אולי הוא יפתיע ויתקדם מהר וישתלב במסגרת רגילה ואולי לא. אי אפשר לדעת. למדתי כבר שהכי נכון זה לחשוב מה עושים עכשיו ומה הכי טוב עכשיו. כשקיבלנו את האבחון עוד חשבתי שהוא יצא מזה והיום אני יודעת שזו לקות לכל החיים, אבל זה לא אומר שאי אפשר לחיות טוב, פשוט צריך ללמוד כישורים שלאחרים באים באופן טבעי.
המשפחה המורחבת שלי כנראה שמעה על הלקות מההורים שלי, כי אני לא טרחתי לספר לאף אחד - לא בגלל שאני מסתירה, חלילה, אלא פשוט בגלל שלא כל כך מעניינת אותי התגובה שלהם.
אני חושבת שילדים שמקבלים טיפול טוב מתקשרים הרבה יותר טוב מהילד שבסדרה, אבל האובססיות זה משהו שמאוד מאפיין את הילדים האלו. אצלנו כרגע יש אובססיה לאותיות באנגלית. בחנוכה היתה גם אובססיה לסביבונים וחנוכיות, אבל זה עובר לאט לאט.
אם יש לך עוד שאלות - את מוזמנת לשאול בכיף!

וואו!!! איזה ציורים יפים!!!
כל הכבוד לו!

אני כל כך שמחה לשמוע על ההתקדמות של אור! לא היה בי ספק ולו קטן שזה מה שיקרה בגן תקשורת.
ואני שמחה שהשירשור הזה קיבץ את כל מי שמתעניינת בעניין

אני כל כך שמחה בשבילך שבגן התקשורת שלכם יש את השיטה הרגשית!!!
המצב אצלנו אחר לגמרי! בדקתי את גן התקשורת היחיד שיש באיזור שלנו, הוא נמצא בבאר שבע- חצי שעה נסיעה לכל כיוון, ושם עובדים רק בשיטת ABA
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

אדוה - תודה על ההתענינות

גם שקד מבקש בצורת שאלה כשהוא רוצה משהו "רוצה לשתות?", "רוצה עוגיה?" וכו'...
כמו שאמרת- ציטוט. אז בכל פעם אני מתקנת אותו ואומרת" אני רוצה לשתות" ומיד נותת לו בתקווה שיום אחד הוא ישתמש בזה
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

אז יש לו רגישות סנסורית לבדים סינטטים? הילד יודע מה טוב לו

ממש לא חופרת!!!
אותי לדוגמא זה מאוד מעניין מילנה.
ואני חייבת לשתף אותך שגם לאלעאי לפעמים יש רגישות לבגדים מסויימים, בדיוק כמוני..יש בגדים שהבד שלהם ממש מגרד לי בגוף! אין סיכוי שאני אלבש אותם.
לדוגמא: החליפות הזולות כפי שציינת, לא בא בחשבון מבחינתי לקנות לילדים כי איך שאני מתחילה למשש אותם יש לי צמרמורת.

ואת צודקת, האייקון המתנשף כל כך חסר פה

מזל שנכנסתי....מה זה השם הזה של השרשור?
מייל:[email protected]
מסנג'ר: [email protected]

אז לשנות את שם השירשור?

אדוה אפשר לצפות באתר של הסדרה בזמנך החופשי
http://www.mako.co.il/mako-vod-keshet/yellow-peppers

טוב אני חייבת לציין שגם אותי מרתק השרשור. ואדווה יש בהחלט דרישה לשינוי שם השרשור...
[URL=http://?]

מסכימה עם כל מילה של זהר.

אדווה גם אני מפספסת ומשלימה במשרד בבוקר
מייל:[email protected]
מסנג'ר: [email protected]

טוב, אז מה לכתוב בשם השירשור?
יש הצעות?

עוד כשראיתי את הפרומו של הסדרה כבר זה עניין אותי.
אבל אין ספק שאני מתעניינת יותר עוד מאור של נטע, הוא תמיד בראש שלי! ונמשיך עם שקד של מילנה ומעיין של ענבר- כולם פשוט בראש שלי!!!

שרשור בהחלט מעניין,
נטע ומילנה, אתן שתיכן מדהימות בעיניי,
בהתמודדות שלכן, בקבלה שלכן, באהבה שלכן, ובשיתוף שלכן!!!!!!
אתן אמהות מדהימות בעיני....
אני לומדת הרבה בשרשור הזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שהלכתי ללמוד חינוך מיוחד, רציתי לעבוד עם ילדים עם הפרעות תקשורת
בגילאי הגן....
לא מצאתי בתחום הזה איפה שאני גרה, והציעו לי לעבוד בחטיבת ביניים ופחדתי שלא אמצא עבודה אז הסכמתי....
טוב לי איפה שאני, אבל בעקבות השרשור עולה בי שוב הרצון לעבוד בתחום הזה...

שרית,
אמא של יואבי הנסיך ורותם הנסיכה!!!

יום נישואין

נטע,
האם אפשר לדבר איתך טלפונית או להתכתב במייל?
אני ח-י-י-ב-ת לשאול אותך כמה שאלות
בייחוד כשאת מירושלים וגם אני, ולא יכולה לפרט פה יותר מדי...

sarit24 -
[email protected]
תודה, בנות, על התמיכה.

ואו! כל הכבוד!

בנות
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

מילנה - שלחתי לך מייל דרך האתר קיבלת אותו?

ענת, רק עכשיו ראיתי. שלחתי לך חזרה
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

מסכימה עם הבנות.. השיתוף שלכן מרתק ומחמם את הלב שאתן בוחרות לשתף כך אחת את השניה מעל דפי הפורום.
אני חייבת להודות שהשיתוף מרתק אותי לא באופן אוביקטיבי בלבד...
הבן שלי לא אוטיסט. הוא בגן רגיל ויש לו חברים והכל רגיל לגמרי אבל... בתור תינוק בגיל שנה + היו לי לא מעט חששות. שחלקם שזורים בחילופי הדברים בינכן, ואני מניחה שגם בנות אחרות יכולות להתחבר לדברים שאתן כותבות מהמקום הזה..
הבן שלי לא חיפש אותי ונדבק אלי- אני הייתי צריכה לרוץ אחריו. הוא לא הבין שכשאני פורשת זרועות אליו אני מתכוונת שיבוא לחיבוק- והוא לא בא, גם אחרי גיל שנה. הוא גם מאד אהב להפוך כל עגלה בסביבה בשביל לסובב לה את הגלגלים, ועד היום הוא אוהב לשחק בתור סדרן מכוניות והוא מחנה את כל המכוניות שלו ישר ישר.
וכמו שקד- גם שלי לא היה מוכן לשים סינר/כובע/משקפי שמש/ צמר/ג'ינס ועוד..
בזמנו לקחתי אותו לרופא התפתחותי שהפריך את החששות שלי על הסף בגלל שהיה שיתוף קשב מצויין.
אבל- את הפחד אני זוכרת מצויין..
היום אנחנו בטיפול בנושא הויסות תחושתי עם מרפאה בעיסוק והשיפור מדהים! אבל גם הזמן עושה את שלו, ויש דברים שכן משתנים עם הזמן והוא עשה קפיצה אדירה בשנה האחרונה ( היום הוא אוטוטו בן 4)

אשטנגה
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!