סיפורי הלידה שלנו - ניכנס לשימושון - הריון ולידה

בנות איך מצאתן?

במועדפים מאז ומתמיד !!!

סיפור הלידה הראשון שלי

יש, אשר יגידו, שהייתה לי "לידה מהירה", יש אשר יגידו, "מתי אספקת להיות בהריון? ממש לא ראו לך את הבטן".... אולי זה נכון, אך אוסיף ואומר שהלידה הייתה בהחלט כואבת, שבסופה מגיע הפרס הגדול, שהוא תינוק קטן, חמוד, בריא ומקסים.

במוצאי שבת 2.12.06 בעלי צילם אותי, כדי לזכור את הרגעים האחרונים של ההיריון. כשהעברנו את התמונות למחשב, שמתי לב שהבטן שלי ירדה בהרבה. התפלאתי שלא שמתי לב לזה קודם.

ביום א', הייתי אז בשבוע 39 ויומיים, בסביבות 3 וחצי לפנות בוקר התעוררתי לנוכח כאבי בטן, שמזכירים כאבי מחזור וכאבי שלשול יחד. לפתע הרגשתי שמשהו נוזל לי מהנרתיק, הצלחתי לעצור את הנוזל ולהגיע לשירותים ושם יצאו רק מספר טיפות ואיתו גם הפקק הרירי.

התחלתי להרגיש הרגשה מוזרה בבטן, הרגשה שכל כמה דקות חוזרת על עצמה, החלטתי להעיר את בעלי ולספר לו על כך. הוא מיד התעורר והחל למדוד זמנים. לאט לאט הצירים הללו הפכו להיות כואבים, אך נסבלים, ולא היו סדירים כלל. ניסיתי לחזור לישון, אך ללא הצלחה, כל הזמן יצא לי הפקק הרירי יחד עם נוזל שבא מידי פעם בטפטוף (ההרגשה הייתה כמו שפותחים ברז על זרם חלש ומיד סוגרים אותו).

באותו היום היה לי תור לטיפת חלב ב- 10:30 והחלטנו לחכות עד אחרי הביקור בטיפת חלב ואז לפנות לחדר לידה, אם זה באמת זה.
בשעה 08:00 נכנסתי למקלחת כדי להרגיע את הכאב, זה עזר קצת. לאחר כשעה החלו הצירים כואבים יותר ויותר, אך לא ממושכים: כאשר כל ציר נמשך פחות מ- 20 שניות, והם חזרו על עצמם כל 2.5-3 דקות ואז החלה לצאת הפרשה מעט דמית מהנרתיק ועם מעט גושים קטנטנים של דם.

בשעה 10:00 כבר יצאנו לכיוון טיפת החלב ושם התייעצנו, לא רצינו שישליכו אותנו לטייל עד שתהייה התפתחות כלשהיא. האחות בטיפת חלב חשבה שאין משמעות רלוונטית להפרשה הנוזלית – דמית שיצאה לי מידי פעם (שבעצם כעת אני יודעת, שזו הייתה ירידת המים, שיצאה בטפטוף) והיא גם חשבה שהצירים שלי הפסיקו, כי היא לא ראתה אותי מתפתלת מכאב, אך בכל זאת נתנה לי הפניה לחדר לידה, עקב צירים רצופים, לפי טענתי.

מיד נסענו לחדר לידה. ב- 10:55 נכנסתי לקבלה. כמובן בדקו לחץ דם, חלבון בשתן, טמפ' וכ"ו. נורא פחדתי מהלידה ולחץ הדם שלי היה מעט גבוה ודפיקות הלב שלי עלו למעל 100 בדקה. האחות בקבלה ניסתה להרגיע אותי ואמרה לי להירגע, ושאני לא הולכת עדיין ללדת. בינתיים היא חיברה אותי למוניטור.

הצירים החלו להיות כואבים יותר ותכופים יותר ויותר, לא יכולתי להפסיק להיאנח מכאב. הייתי מחוברת למוניטור רק במשך כ- 10 דקות, עד שהאחות נכנסה ולפי דבריה יש לי "צירים טובים". היא בדקה אותי וקבעה שיש לי פתיחה של כמעט 2 ס"מ. היא התייעצה עם המיילדת, אשר בדקה אותי גם היא וקבעה, שיש לי פתיחה של 3 וחצי ס"מ בערך . לאחר כ- 10 דקות נכנס רופא וקבע שיש לי פתיחה של 3 וחצי עד 4 ס"מ וצריך להעביר אותי לחדר לידה במהירות.

כל עניין הפתיחה התקדם די מהר. הצירים היו כואבים ובלתי נסבלים. ביקשתי אפידורל! והצוות שהיה שם החל להרכיב עלי אינפוזיה. השעה הייתה אז 11:30 בערך.

בשעה 12 רק חצי אינפוזיה בלבד הספיקה לחדור אלי דרך הוריד, כאשר המיילדת נכנסה וקבעה שאני בפתיחה של 8 ס"מ. ממש לא האמנתי וצעקתי לה "לא נכון", היא הסתכלה אלי במבט תמוה ואמרה "מה לא נכון", לא האמנתי, כבר היה מאוחר מידי לאפידורל. לא ידעתי איך אתמודד עם כל כאבי הלידה בלי הזריקה, שאמורה הייתה לתת לי לידה קלה וורודה.

בעלי היה שם לתמוך בי מצד אחד ומצד שני תמכה בי חברת המשפחה. לא עבר זמן רב עד שהחלו רגליי לרעוד ללא כל סיבה נראית לעין. וכאשר החל ציר חשתי לחץ חזק באזור הישבן, ביקשתי מיד שיקראו למישהו שיבדוק אותי. בעלי הלך לקרוא למיילדת ולאחר 2 צירים זהים הוא חזר עם המיילדת, שבדקה אותי וקבעה שהתינוק נמצא די נמוך ואוטוטו עליי להתחיל ללחוץ וכך עשיתי בציר הבא.
האחות מרחה שמן שקדים, שהבאתי איתי מהבית וביקשתי להימנע מלחתוך אותי. היא אמרה, שפתח הנרתיק שלי קטן ואיזור הפרינאום קרוב מידי לפי הטבעת, אך תנסה לא לחתוך.

כל עניין הלחיצות נראה די פשוט בקורס הכנה ללידה, אך במציאות זה בכלל לא כך. בכל ציר, שהגיע היא אמרה לי לדחוף בכל הכוח הכאב היה בלתי נסבל. אומדן הכאב שלי עמד על 9 בסולם הכאב של 1 עד 10.

כשהחל קודקודו של העובר לצאת, המיילדת נתנה לי להרגיש אותו, ההרגשה הייתה מוזרה, רכה ולחה מאוד. היא המשיכה לעודד אותי להמשיך ללחוץ תוך כדי הוצאת האוויר בהשמעת הקול "שששששששששש" וכך גם עודדו אותי שני המלווים המסכנים שלי, שבמשך כל הזמן הזה מעכתי וריסקתי את ידיהם ללא הפסק. הרגשתי שממש שורף לי שם למטה בטירוף.

בשעה 12:40 יצא לאוויר העולם בני הקטן והמקסים. זה היה פשוט בלתי יאומן, שייצור כזה קטן, מלא שיער עם עיניים כחולות וגדולות, ייצא ממני. בעלי חתך את חבל הטבור ומיד עטפו אותו והניחו אותו עליי, איך שהניחו אותו עליי הוא עשה את הקקי הראשון שלו עליי. כמובן שהוא קיבל ציון 9 במבחן האפגר. בעלי קרן מרוב אושר למראה בנו הבכור הקט.

לאחר כ- 10 דקות השלייה יצאה החוצה בשלמותה ואז החלה הרופאה לתפור אותי במשך שעה, שנראה כנצח. נחתכתי פנימית וחיצונית. החתכים היו בדרגה מספר 2. התפירה נעשתה ללא הרדמה והרגשתי כל תפר ותפר בשיא עוצמתו.

בחדר ההתאוששות נתנו לי לראשונה להניק אותו ובעזרתה של יועצת הנקה, הצלחתי. במשך 24 שעות שלאחר מכן הוא סירב לאכול בתוקף ורק לאחר יממה הסכים לאכול ועכשיו לא רוצה להפסיק.

לסיכום:
עברה עליי חווית הלידה בצורה מוזרה, אך טובה ומהירה. מתחילת הצירים וירידת המים עד לצאת בני עברו 9 וחצי שעות, שזה די מהיר עבור לידה ראשונה, אשר לפי הסטטיסטיקה לידה ראשונה נמשכת כ- 14 שעות בממוצע. בני הקטן והמקסים נולד במשקל של 2.700 קילו ושמו בישראל: טל מאור ז.
אנחנו עכשיו למדים להכיר אחד את השני, למרות שהוא כבר מכיר אותי עוד מתקופתו בתוכי.
[url=http://pitapata.com]
צריך רק לחייך!

סיפור הלידה השני שלי

כשהתחלתי את חודש תשיעי חיכיתי בכל יום כבר ללדת. וכך עבר לו הזמן עם ירידת הפקק הרירי בתשלומים, ירידת הבטן ועם צירים לא סדירים, אשר לא קידמו אותי לשום דבר. נאמר לי שהחל משבוע 40 צריך לעשות מעקב של מוניטור.

כשהגיע התל"מ שלי, 22.01.09, שבוע 40 בול. באותו בוקר הופיע לי באופן חד פעמי בניגוב דם טרי עם מעט נוזל אולי ירידת מים בטפטוף?.

בשעה 7:00 הורדתי את טל, בני הבכור, בגן ונסעתי לבצע מוניטור עם חשד לדימום.
בשעה 7:30 עשיתי מוניטור שנמשך כשעה, כי הנסיכה רצתה רק לישון, וחיכינו שתזוז. המוניטור כמובן הראה צירים לא סדירים ולא רציניים.

שלחו אותי לרופא, שיבדוק אם יש לי פתיחה ואם לא אז משחררים אותי הביתה.
חיכיתי לרופא במשך יותר משעה, כי היה בישיבה באותו הזמן, ובזמן הזה שאני מחכה אני מרגישה צירים כל 5-6 דקות שמשך כל ציר כ 50 שניות.

הרופא הגיע בסופו של דבר בשעה 10. הוא עשה לי אולטרסאונד ומנע את האפשרות של ירידת מים בגלל הדימום החד פעמי. הוא בדק לי פתיחה והיתה פתיחה של 4 ס"מ. ושלחו אותי לחדר לידה. בגלל שיש לי GBS וגינאלי, הייתי חייבת לקבל 2 מנות של אנטיביוטיקה בלידה בהפרש של 4 שעות. את המנה הראשונה קיבלתי ב 10:45. הזעקתי מיד את בעלי מהעבודה שיגיע.

בשעה 11 פתיחה של 5 ס"מ. הפתיחה התקדמה די מהר ופחדו שלא אספיק לקבל 2 מנות אנטיביוטיקה לכן ניסו לדחות את הלידה כמה שיותר כדי שאספיק לקבל את 2 המנות, אחרת היו כבר פוקעים לי את המים ומיילדים. מקסימום אפשר לקצר את המתנה במתן האנטיביוטיקה בין מנה האחת לשנייה בשעה אחת בלבד.

בשעה 12 פתיחה של 6 ס"מ. באותו רגע ביקשתי אפידורל, הכאבים היו חזקים כל כך שלא יכולתי לסבול. הזהירו אותי שעכשיו יגיע מרדים שהוא מעולה בעבודתו אבל שהוא לא כל כך נחמד ולא להתווכח עימו.

בשעה 13 הגיע המרדים והזריק את האפידורל כשאני יושבת ומעגלת את הגב שלי כלפי חוץ לכיוונו. בינתיים פתיחה של 8 ס"מ, ואני מרגישה שרק חצי גוף צד שמאל שלי מורדם וחלק ימין אפילו לא קרוב. אז הרגשתי רק בחצי הגוף את הצירים ואת כאבי הלידה השונים.

בשעה 13:20 קיבלתי את המנה השנייה של האנטיביוטיקה. ולאחר כ-10 דקות הייתי כבר גמורה (פתיחה מלאה, צוואר רחם רך ומחוק 100% והראש במינוס 2). ולאחר מספר דקות הרגשתי למטה מן פאק ואז ירדו לי המים בכמויות. מיד לאחר מכן הגיעו כמובן הלחיצות. בעלי והמיילדת עודדו.

ובשעה 14:04 נולדה הנסיכה במשקל של 2.824 ומיד החלה לינוק. המיילדת אמרה שהגוף שלי פעל כמו שרשום בספרים.

נשארו להשגחה (מעקב חום) של 48 שעות בגלל הGBS. וחזרנו רק היום הביתה בגלל צהבת.

ושמה בישראל: תמר.
[url=http://pitapata.com]
צריך רק לחייך!

הלידה של תאיר
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?ARCHIVE=true&TOPIC_ID=79081

הסיפור של אוראל
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=224217&whichpage=3

http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=195255&whichpage=1

http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=195254&whichpage=1

ההודעה מפורום-תמיכה+הורים...

סוף-סוף מצאתי במיקרה,אחרי שכעת פתחתי הודעה-חדשה,שהכותרת שלה גם התחילה באות א'..כמו סיפור-הלידה שלי,שהחל באות א' בכותרת..

הלידה שלי המבורכת והקסומה,חמסוס על חיי,מאוהבתתתתתתתתת