רוצה דעה של כולן: כמה ילדים להביא לעולם? - הריון ולידה

אני חייבת לציין שהדיון הזה מאוד מאוד חשוב מבחינתי ואפילו בא לי בדיוק בזמן...

בסה"כ כל הבנות פה חושבות אותו הדבר כמו סאני... וגם אני... צריך מצב כלכלי טוב בשביל להביא עוד ועוד ילדים וכמובן שלא רק...

אני בתקופה שבא לי בא לי בא לי עוד הריון (אני כבר בת 32) ואם המצב הכלכלי היה מאפשר לא הייתי חושבת פעמיים... אני יודעת שאין מצב כרגע ולכן אני מכניסה לעצמי לראש שאין מצב (מה גם שזה לא פייר עבור תמר, היא צריכה לקבל את התשומת לב שמגיעה לה)

אבל כמו שאמרתי וגם סיוון אמרה אם הייתי חושבת כלכלית לא הייתי מביאה את תמרי.. ודווקא למרות שבעלי כרגע מובטל(מסיבות טובות) והמשכורת שלי לא מהגבוהות.. עדיין אנחנו חיים באמת נפלא, אני לא מרגישה שחסר לי משהו..

(חוץ ממנשא של בייבי ביורן

טוב, אז בגלל שאני חרדית ההשקפה שלי והמבט שלי על כל הנושא הוא לגמרי אחר:
אני מקווה שכל עוד שה' יתן לי כח וסבלנות אני לא אפסיק להביא ילדים לעולם (ו- כן, אני עוד לא בת 25)
כרגע יש לי שלושה ילדים מקסימים ואנחנו שנינו עובדים מאוד קשה בשביל לפרנס אותם וב"ה מצליחים.
יש להם צעצועים בשפע (הם נכדים ראשונים מהצד שלי ואני מקבלת גם משכנות שהילדים שלהן כבר גדולים מדי בשביל זה)
יש להם בגדים בכמויות שלא היו מביישות חנות בגדים מכובדת אבל רובם מיד שניה- מדודות שלי, מבת דודה שלי שעוברת לחו"ל ולא רוצה לסחוב כל כך הרבה.
אני ואחותי מעבירות אחת לשניה ביגוד של תינוקות קטנים כל פעם שאחת מאיתנו יולדת וגם לקחתי מאמא שלי בגדים שהיו שייכים לאחים ואחיות שלי- אם הם במצב טוב עדיין.
לגבי ריהוט- כל הבית שלי מרוהט מיד שניה חוץ מהחדר שינה והשולחן והכסאות של המטבח שאותם קנינו עם הכספים של החתונה.
כל החדר ילדים שלי מיד שניה- מיטות נוער, לול, ארון בגדים ושידת החתלה.
בסלון- ספות, שולחן וכסאות, ארון ספרים, וילון- הכל מיד שניה.
בחדר השינה- הארון שלנו הוא מיד שניה גם כן.
ולא חסר לי שום דבר, אני שמחה מאוד עם מה שיש לי כי המטרה שלי בחיים היא לא להיות עשירה אלא להיות מסוגלת לתת לילדים שלי כל מה שילד נורמלי בגיל שלו מקבל.
מאחר ואנחנו חיים בחברה חרדית- הדרישות של הילדים הן קצת שונות.
אין לנו רכב.
אחרי צהרים משחקים במשחקים בבית או שיוצאים לגינה.
ילדים גדולים יותר לומדים בערך עד שש-שבע (בנים) וכשחוזרים הם רוכבים על אופניים, או משחקים בכדור עם חברים.
מחשב אין לי
טלויזיה אין לי.
אנחנו כמעט ולא אוכלים מחוץ לבית ואם כן זה רק פיצה או שווארמה או משהו כזה.
ואנחנו משלמים משכנתא באזור ה- 3000 ש"ח בחודש למשך העשר שנים הקרובות.
אבל אנחנו מאמינים שמי שנותן את הילד נותן את כל מה שצריך בשבילו, והיו כמה פעמים שממש ראינו את זה בחוש.
איך שעמדו להגמר לנו הטיטולים פתאום היה מבצע רציני ומילאנו את המחסנים.
ממש לפני שילדתי קבלתי בונוס מאוד גדול מהעבודה שגם הגדיל לי את חופשת הלידה.
כל מיני דברים כאלו שנראה ממש שאלוקים נותן את כל מה שצריך למי שמאמין בו.
אנחנו גם מתרוצצים קצת כדי לקנות דברים בזול והולכים קצת יותר ברגל.
אין לי מייבש כביסה וזה דורש ממני קצת יותר להתאמץ, לתלות כביסה, להוריד, לקפל ולגהץ.
אבל- אנחנו ב"ה שמחים ואני רוצה להמשיך לתת לילדים שלי בית חם ושמח שזה מה שחשוב.
בעלי בא מבית של 16 ילדים ויש להם זכרונות ילדות מקסימים.
אני באה מבית של 7 ילדים וכל הזמן אני מתגעגעת להווי שהיה לנו שם.
אז- אתן לא חייבות להסכים איתי אבל זו ההשקפה שלי וזו דעתי ואני חושבת שזו זכותי לחיות ככה.
נ.ב. אם יש צורך או שאני ארגיש שאני לא מסוגלת יותר ברור שאני אעשה הפסקה אבל רק הפסקה זמנית ולא סופית.
סליחה על החפירה......................

מירי, אמא לשלושה מדהימים!!!

לא קראתי את כל התגובות.

אם נתגרש או אם נמות זו גישה בעייתית בעיניי ממש כמו "נסתדר".
שתיהן סומכות על משהו לא ידוע.
למה לא להוסיף לזה אובדן כושר עבודה? פציעה מסובכת שתעלה הון? ילד שצריך איזה גשר בשיניים? הבנת לאן אני חותרת?
תמיד יכולים לקרות דברים.
דוד שלי שנים עבד בעבודה מכובדת הרוויח מלא כסף. היה להם בית ענקי בירושלים. יום אחד פיטרו אותו. אז נכון שהיו פיצויים וכל מיני כאלה. אבל גם זה קורה.

אני חושבת שכסף זה רק אחד מהשיקולים. אצלי הוא לא השיקול הגדול ביותר.
אדר שלי לא הייתה מתוכננת, נכנסתי להריון עם פוסטינור, אבל ברגע שהיה הריון לא יכולתי לחשוב על להוריד אותו. נכון שזה לא קל אבל לא הייתי משנה כלום. אין לי מלא כסף אבל אני באמת לא מרגישה שחסר לי כלום.

שיקולים חשובים בעיניי: גיל בני הזוג, מצב היחסים, מצב הכוח והסבלנות, מצב החשק, מצב כלכלי, היסטוריה של כל אחד מבני הזוג מאוד משפיעה.
מישהי שגדלה בעוני ודוחק לא תרצה לעולל זאת לילדיה, ומי שגדלה כשהסיסמא "יהיה בסדר" ויש משפחה גדולה אולי כן תרצה.

בקיצור- אין תשובה נכונה בעיניי.

[

[
[]

טוב, איש באמונתו יחיה - לא ככה?

אל תשכחי מותק, שאתם גם מתחתנים צעירים ויש לכם כוחות ועוד שנים להביא....

אנחנו התחתנו בגיל מאוחר יחסית - זה גם שיקול מבחינתי להביא עוד ילד

אני מגיעה ממשפחה מרובת ילדים ולפעמים כל מה שהיה לנו לאכול זה לחם משלשום(קצת קשה להשוואת כי גדלתי בזמנים שגם החנויות היו רקות ברוסיה ,אבל זה כבר נושא אחר) ולא היה לי חוגים או בגדים או צעצועים ...בבית הספר היו מקניטים אותי כי היינו הכי עניים באיזור .הייתי הולכת לאכול אצל חברות כי בבית לא היה כלום . אמא שלי ילדה אותנו נטו מאגואיזם ! היא רצתה שיהיו לה בן ובת אחרונים שהיא תוכל לקרוא להם בשמות של אמא ואבא שלה . ( בתור ילדה בת 5 שביקשה מאמא שלה לחזור חזרה לבטן קצת קשה היה לי להבין אותה למה היא ילדה אותנו ) בקיצר אולי זה סיפר קיצוני וקשה ,אבל בהחלט זה השאיר אצלי סימן ענק!!!! ואין מצב שאני מביאה עוד ילד אם אין לי כסף לגדל אותו! ואני לא מדברת על לתת לו הכל מהכל . אני בעד לחנך לערך של הכסף . בקיצר אני מביאה מקסימום 2 ילדים וגם בהפרשים גדולים . אפילו 6 שנים . ואם נתגרש (חו"ח ) אז לפחות אוכל לפרנס אותם כי אסיים את הלימודים כבר ויהיה לי מקצוע .

אני חייבת לציין שבאופן תמוה ולא מובן איכשהו הסכמתי עם כל התגובות פה

היי ,
אני מאד מסכימה עם סיון.
לא ניתן לשפוט, לא ניתן להחליט עבור מישהו מלבד עצמך, וגם הדעה - היא דעה אישית בלבד ונוגעת לאותו אדם בלבד.
ההחלטה כמה ילדים להביא לעולם היא החלטה כ"כ מורכבת, כ"כ אישית, כ"כ מושפעת מגורמים שונים - ואכן, השיקול הכלכלי הוא שיקול חשוב.
אבל רק אחד.
לא הכי חשוב, לא הכי מכריע, לא הכי משפיע.
אלא רק אחד. חשוב, אך אחד ויחיד במערכת שלמה של שיקולים וקבלת החלטות.

שיקולים נוספים, לא פחות חשובים (חלקם הרבה הרבה הרבה יותר מכריעים בקבלת ההחלטה) להבאת ילדים לעולם הם:
המודל ההורי והזוגי שהזוג ראה בבית משפחת המוצא שלו.
הגיל בו יוולד הילד הנוסף (גיל ההורים).
המצב התעסוקתי שלהם.
המצב הבריאותי שלהם.
המצב הבריאותי של הילדים האחרים בבית (ילד שזקוק לחינוך מיוחד לדוגמא, או ילד שזקוק לתרופות יקרות מידי חודש, או לטיפולים מיוחדים.).
אמונתם של ההורים.
וזה רק חלק קטן ממערכת השיקולים בדרך לקבלת ההחלטה על הבאת צאצא נוסף לעולם.
עוד לפני הכסף...
שרון.

גם אני מסכימה עם כל התגובות פה

אחלה סקר
[url=http://www.freeglittergraphics.com]

"הילד האנושי - לעיתים כה חד הבחנה יותר מאשר המבוגר המהורהר עד טמטום חושים" (מארקוס זוסאק מתוך הספר "גנבת הספרים")

לפעמים אני רוצה ארבעה ולפעמים חמסיקה

מקווה שאצלנו לא יהיה פער בין הרצוי והמצוי...
אני ובעלי באים ממשפחות של 3 ילדים...
מבחינתי זה המינימום אבל מי שקובע זה לא אני ולא בעלי אלא רק זה שיושב שם במרומים...
כמה שיתן יתן ואנחנו מאוד מקווים שלא פחות מארבעה ילדים...יהלי ורוני, הנסיכות שלנו, אמא ואבא אוהבים אתכן הכי בעולם!!!
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

לפעמים אני רוצה ארבעה ולפעמים חמסיקה

אני רוצה מינימום 2 (שזה יש

וואו קראתי הכל..

אוף, אני מותשת מלקרא...

אני מסכימה לגמרי עם זוהר ועם עמית(פיתוש)

הינה כתבה בנושא:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4099211,00.html
"הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים לברוא את כל מי שיש כאן
מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו שכל דבר בא במקומו"

לא אוהבת את התשובה "נסתדר" לא יודעת מי המציא אבל אם יש עץ כסף אני מוכנה לשתול אחד קטן אצלי...פינת כבוד יקבל בחיי

מיכלי
55555

אגב..חכו לקניות הראשונות של בי"ס...
שצריך ימבה ציוד שלאורך כל השנה
צריך לחדש להוסיף וכו'...
חוגים יקרים יותר..צרכים ודרישות גבוהות יותר...

בהצלחה לכולן ..לא קל...בדוק

בעזרת השם יהיה לנו 5 ילדים

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"

עזרת השם או בעזרת אחלה סקס

חחחחחחח בעזרת הסקס
55555

חייבת לציין שכל הנושא הזה נורא מעסיק אותי לאחרונה, יש לי את אורי ויובל שביניהם יש הפרש של שנה וחודשיים, אז מבחינת ציוד לא הייתי צריכה להוסיף הרבה חוץ מבגדים ורודים