החיים עם ילד מיוחד - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • כל ילד הוא ילד מיוחד.
    בכל ילד יש אוסף של תכונות וכשרונות שיש רק לו ושעושים אותו אחד ויחיד במינו בכל העולם.
    אבל יש ילדים לפעמים שכשאומרים "מיוחד" מתכוונים לקשיים מיוחדים שיש לילד, שאין לרוב הילדים.
    ואז ההורים מתמודדים עם דברים שהם קצת שונים מרוב ההורים.
    בבסיס של כל התמודדות, עם כל ילד שהוא, עומד בדרך כלל רק דבר אחד - אהבה.
    אהבה בלי גבולות ובלי תנאים.
    אהבה שלא קשורה לעובדה שהילד שלי שובב או שקט או בלי בטחון עצמי או נושך ומרביץ לילדים אחרים או ילד "מיוחד".
    אהבה מוחלטת.

    אבל עם כל האהבה האינסופית, הקשיים בגידול ילד "מיוחד" עדיין ישנם.
    לכל הורה לילד מיוחד יש את הקשיים הייחודיים שהוא מתמודד איתם.
    ודווקא עליהם אני רוצה לדבר.

    במקרה שלי זה האילמות הסקטיבית של אביגיל.
    חוסר הדיבור שלה זה ת'אמת הדבר שהכי פחות מפריע לי בהתנהלות מולה. כי איתי ועם המשפחה היא הרי מדברת.
    זה מפריע לי ברמה של דאגה לה, כי היא לא כל כך יכולה לדאוג לעצמה מחוץ למסגרת של בית ומשפחה, אבל בהתנהלות בבית ועם המשפחה הדבר אינו מורגש כמעט.

    מה שכן מורגש זה התבניות.
    לא קל לחיות כל יום, כל היום על טכסים. מהדברים הגדולים, עד הפרט האחחרון
    כל דבר ביומיום שלה חייב להיות מוכר וידוע ובסדר מסויים שהיא בראש החליטה עליו.
    בדרך כלל אני עושה את הכל לפי ה"כללים", אבל לפעמים זה לא מתאפשר מסיבה כלשהי, ואז מתחיל הבלאגן.
    קשה לחיות עם ילדה שלא יכולה, פשוט לט יכולה, לצאת מהתבנית.
    ששינוי, ולו הקטן ביותר, אבל פתאומי מכניס אותה לחרדה

    קשה לחיות עם ילדה שלא מפעילים לידה בלנדר או שואב אבק כי היא מפחדת מהרעש. שאם עובר טרקטורון או אופנוע רועש - לוקח לי 15 דקת להרגיע את הילדה וגם זה בתנאי שישנים עם חלונות סגורים (בשיא הקיץ) כי ככה פחות רועש

    לא קל לחיות עם ילדה שלא הולכת למסיבות יום הולדת כי יש שם הרבה אנשים, במיוחד לאור העובדה שיש עוד ילדה בגילה בבית שאוהבת מסיבות ואוהבת ג'ימבורי ואוהבת מוסיקה וכו'.
    קשה לחיות עם ילדה שכל המופע של הקרקס או ההצגה נמצאת בחוץ ולא רוצה להכנס.
    זה קשה גם ברמה האירגונית
    ללכת בהכרח 2 מבוגרים כי אחד הרי חייב לצאת עם אביגיל, להזמין כרטיסים ליד המעבר כדי לא להפריע לאנשים באמצע
    קשה לראות את הידה סובלת במקומות שילדים אחרים מאוד נהנים
    וגם חבל על הכסף
    קשה לנסות, להשקיע ולהפוך עולמות כדי לעשות פעילות כייפית כלשהי ואז באמצע הילדה אומרת שהיא לא רוצה, או סתם אני רואה שהיא סובלת מכל רגע.

    כל פעילות (מתקן בפארק שעשועים, הצגה, מוזאון וכו'), שהיא עושה, אני עוקבת אחר כל תנועה שלה, וכל תו בפניה כדי לגלות אם היא נהנת או סובלת, כי לפעמים מאוד קשה להבדיל בין השניים

    לקחנו את הבנות לטיול אופניים. אני ובעלי שנינו לקחנו חופש ביחד, מצאנו בייביסיטר לאיתן, הרכבנו כיסאות ילדים על האופניים, לקחנו מלא אוכל, מצאנו מסלול, נסענו, הזענו, רצינו לעשות פיקניק בטע.
    מין סיום חמוד של החופש.
    כל הדרך ראיתי את אביגיל כמעט בוכה מאחורי בעלי. בלי סיבה מיוחדת. עד שלבסוף נשברה ואמרה שהיא רוצה הביתה.
    ושום שיכנוע בעולם לא יגרום לה לשנות את דעתה. בלי הסברים. הביתה וזהו.
    אז אני והיא עשינו אחורה פנה.
    בעלי המשיך עם מיכל. כי היא הרי לא אשמה. היא רוצה את הטיול.
    הם עשו כמתוכנן ואנחנו חיכינו להם באוטו בנקודת ההתחלה.
    לי נשבר הלב. היא הרגישה סוף סוף רגועה ומרוצה.

    קשה ללכת עם הילדים לבריכה ובשיא הכיף של שני האחרים לראות את אביגיל יושבת על הכיסא בצד, ומתחננת שהיא רוצה ללכת הביתה. למרות שהיא מאוד אוהבת בריכה בימים אחרים.
    ועוד אם היה אפשר לדעת את הסיבה. אולי זה משהו שניתן לסילוק או תיקון.
    אולי זה השמש בעיניים או האיש הלא נעים שיושב 5 מטר ליד.
    היה אפשר אולי לטפל בבעיה. אבל לא. מאוד קשה לעלות על הסיבה (לפעמים בדיאבד זה מתאפשר). ובלי אפשרות למשא ומתן.

    קשה למצוא לה חוג שמצד אחד יתרום לה משהו, מצד שני שלא יכלול דיבור או מגע יד בה

    קשה לענות במקומה לאנשים על שאלות פשוטות (איך קוראים לך? בת כמה את?) ולהרגיש את הרחמים בעינייהם על כך שיש לי ילדה טיפשה. והיא ממש, ממש לא!

    קשה לשמוע אותה מספרת שאין לה חברים בגן כי היא לא רוצה, והיא שיחקה היום "עם אף אחד" כי ככה היא רצתה.

    וואו, לא חשבתי שייצא לי כל כך ארוך
58 תגובות
עמוד 1
  • אני קראתי עד הסוף..כבר שלוש פעמים...

    אנחנו לא מכירות ואני גם לא כ"כ פעילה כאן,פשוט הייתי חייבת להגיד שמעולם לא "פגשתי" אמא כמוך... אני מקנאה בך וביילדייך שזכו בך! את אמא מדהימה ונדירה ואני בטוחה שתתגברי על כל מכשול...

    לא סתם אלוהים שלח לך את הילדה המיוחדת שלך...הוא ידע כמה תוכלי לעזור לה לחיות בעולם הזה...

    מחזקת אותך מכאן...בהחלט לא קל לגדל ילדה מיוחדת שכזו בעולם כמו שלנו...
    אבל הבת שלך זכתה באמא מיוחדת במינה...

    וואו...הדמעות מציפות אותי...ריגשת אותי מאוד

  • כתבת מקסים, מהלב אל הלב, כתבת אותי. מילה במילה. לא אותי כאם, אותי כילדה.
    גם כאם, אבל בעיקר בעיקר זה תיאור מדוייק שלי עצמי. וזה כואב. אוף! איזו מראה שמת לי על הבוקר!

  • גם אני בטוחה שאביגיל זכתה באמא מדהימה... ריגשת אותי המון במילים שלך

    לך וגם לענבר מלא

  • וואו שולי....
    איזה מרגש איזה מקסים!
    כמה אמיתי!
    קראתי בנשימה עצורה,
    ואני מרגישה זכות על כך שבחרת לשתף אותנו כאן.
    תודה.
    הרגשתי את הקושי שלך וגם
    (ואולי בעיקר) את האהבה והרגישות שלך לילדייך.
    לאביגיל יש מזל שאת אמא שלה.
    חיבוקים!

    [
    []
  • וואוו, ריגשת אותי
  • אני לא יודעת מה להגיב

  • את מדהימה...ממש גרמת לי לבכות
  • וואוו שולי

  • קראתי כל מילה
    מסכימה עם הבנות פה ובמיוחד עם זהר:
    "אני מרגישה זכות על כך שבחרת לשתף אותנו כאן "



  • כתבת כל כך יפה , וריגשת אותי ממש

  • וואוווווווו

    הרסת אותי.

    את מדהימה
  • מאמי אין לי מילים פשוט!
    מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
  • קראתי כל מילה... כתבת מקסים ומרגש עד דמעות

  • וואו
  • תקשיבי את פשוט אימא מדהימהֱ. ואביגיל זכתה באימא אוהבת דואגת ומתחשבת,
    אני מאמינה שהיא תצליח להסתגל לאט לאט לילדות בגן והכל יהיה קל יותר עם הזמן
    שולחת לך מלאאאאאאאאאא מלאאאאאאאאאאאאאא את מקסימה!!!
  • טוב זה שאת אמא מדהימה אני יודעת מהכרות איתך

    אני גם חושבת כמו הבנות פה שאביגייל זכתה בהורים מקסימים שנירתמים לצרכים שלה

    אביגייל ילדה מקסימה ואני בטוחה שביחד בקן המשפחתי שלכם
    תלמדו להיסתדר גם אם המיוחדות שלה

    מחזקת אתכם מקסימים שלי

    ****
    האל חשב וחשב, איך אוכל להשביח את האישה? איך אוכל לגרום לה להיות עוד יותר טובה?
    בדק האל -הוסיף לה חולשה לילדים מתוקים,
    הוסיף לה כוח לוותר לאחרים.
    הוסיף לה את היכולת להמשיך גם כשרע,
    הוסיף לה את האומץ לבלוע צעקה,
    הוסיף לה חשיבה עמוקה ועין חדה,
    הוסיף לה רגש למחר ורגש למשפחתה,
    הוסיף לה אהבה ויהי מה,
    וכשסיים מלאכתו


    קרא לה - אמא !!!


    *****
    **
    **
    **
    *****
    www.2all.co.il/web/Sites/2007-8

  • אני לא יודעת מה זה אילמות סקטיבית,
    אבל היו משפטים שכתבת כשתיארת את אביגיל ואת ההתנהגויות שלה באופן שממש הזכיר לי אותי..
    "...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."



  • מאגר עבודות אקדמאיות מוכנות
    http://www.ubank.co.il?A=morang

  • וואוו, כתבת כל כך מרגש,
    אני מעריכה אותך,
    כל שנותר לי הוא לשלוח אלפי חיבוקים!!!!!!

    תודה ששיתפת אותנו, אני עובדת בחינוך מיוחד,
    וזה מרגש כל פעם מחדש לקרוא ולהבין את הצד השני....


  • בחיים צריך לדעת להסתכל על חצי הכוס המלאה - תמיד!!!!!

    שיהיה יום מקסים לכולם!!!!!

    באהבה, ליאת.
  • דמעות בעיניי
    אין לי מה להוסיף,
    נראה שאת מיוחדת ונדירה,
    איזו הבנה לעומק,
    איזו השתדלות לעשות הכל כדי שלילדה יהיה טוב,
    וקיבינימאט מה חושבים/אומרים........
    אני מורידה בפנייך את הכובע,
    ואין לי ספק שזו הדרך, צעד אחר צעד,
    בהבנה ורגישות האינסופיים שלכם כהורים
    יש בך כוח ותעצומות נפש אדירים,
    ממש ריגשת אותי
  • שיר- ריגשת אותי
    מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!





  • וואו...
    לא חשבתי שזה יגיע ל-3 עמודים של תגובות...
  • ואו שולי אני קוראת את מה שרשמת ואני מאוד מרוגשת זה ממש נגע לליבי
  • wow אני קוראת ומתרגשת הילדים שלך זכו ממש זכו באמא מדהימה מתוקה ומסורה
    אוהבת ודואגת וכואבת אני לא מכירה אותך אישית אבל את מדהימה וריגשת אותי
    אני מאחלת לכן התסתגלות קלה למצב הנוכחי ושתוכלו לעבור את זה יחד כמשפחה
    ותמיד פה לצידך
  • שולי - זו רק אחת מהסיבות להיותך אמא נפלאה ואשה מדהימה - את לא מבינה כמה את כזאת

  • מילנה -
    "...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."
  • שוליקה שולחת לך המוני

    רוצים לקרוא על החיתולים החדשים של פמפרס אקטיב בייבי וגם לעזור לי לזכות בחיתולים, אשמח אם תלחצו על הלינקים

    http://www.tapuz.co.il/forums/apps/spCount.asp?spid=5234

    http://www.tapuz.co.il/forums/apps/spCount.asp?spid=5273

    http://www.tapuz.co.il/forums/apps/spCount.asp?spid=5296

  • שולי,
    את אמא מדהימה, יש לך את כל היכולות להכיל את הילדה שלך ואת עושה את זה בצורה מופלאה.
    לא תמיד קל לנו להכיל את הקשיים של הילדים שלנו אבל כשאני רואה אותך אני ממש מתרגשת כיוון שזה נותן לי כוחות להתמודד גם עם הקשיים שיש לי עם אחד הילדים שלי (כרגע אני עדיין לא מרגישה בשלה לשתף, עמכן הסליחה)
    מה שרק רציתי להגיד לך שאחותי סבלה בדיוק מאילמות סלקטיבית כמו שאת מתארת.
    אני זוכרת עוד בגן את אחת החברות שלה אומרת לה (בגן חובה!!!) תגידי אבא, תגידי אמא הילדות היו בטוחות שהיא פשוט לא יודעת לדבר!
    אחרי טיפול והתכגרות מצידה היא נפתחה.
    נכון, תמיד הייתי יותר חברותית ממנה, מלאה אנרגיות, מארגנת פעילויות, יוצרת, עושה וכו'.
    אבל היא יצרה הרבה חברויות, הצליחה מאוד בלימודים והוציאה תעודות מצויינות.
    היום היא נשואה באושר, אמא לילדה בת שנה וחצי ועוד אחת בדרך...
    עובדת במשרה מוצלחת, מנהלת בית למופת ומצליחה בהכל!
    אל יאוש!!! הכל עוד יהיה טוב בעז"ה.

    מירי, אמא לשלושה מדהימים!!!
  • מאמי את בהחלט אישה מדהימה- ואין מה לערער על כך בכלל !!!!!
    אני בטוחה שזה לא פשוט- אבל התברכת עם כלים- את עצמך ואת פשוט מתמודדת עם זה בצורה מופלאה
    אביגיל מקסימה ומתוקה..

  • כל מילה ומילה שקראתי עוד ועוד צמרמורת בגופי, את אישה מדהימה לילדה מדהימה. את אמא מיוחדת לילדה כל כך מיוחדת. וכן אני מאמינה שאלוהים מביא לאנשים את מה שהם מסוגלים אחרת היא הייתה נולדת לאמא שלא הייתה יודעת להעניק לה ולהיות שם בשבילה עשירית ממה שאת. האמת כל מה שקראתי אף פעם לא ידעתי מזה
    תדעי שאין הרבה אנשים שאפשר להגיד וואלה תראו איזה הורים אבל אני יכולה להגיד שפה בפורום מצאתי חברים מיוחדים את חלקם אני מכירה וחלק לא אבל בהחלט אוהבת אותכם מאוד מאוד.
    תמשיכי במה שאת הכי טובה להיות שם בשבילה ובשביל כולם
  • וואי, שולי!
    לקח לי המון זמן לקרוא את זה..
    בעקבות בעיות קשב וריכוז שמחמירות מלידה ללידה, קראתי כל פעם 2 שורות בערך ועצרתי.
    עכשיו קראתי הכל, מהתחלה ועד הסוף,
    ואני מורידה בפנייך את הכובע.

    אני מכירה כ"כ הרבה אנשים שהיו ממשיכים בטיול או בכלל- לא מתחשבים או לא שמים לב שילד אחד במשפחה לא ממש נהנה..
    התשומת לב לניואנסים הקטנים שלה,
    הדרישה האינסופית שיהיה לה רק טוב!
    האהבה הזו ללא תנאים וללא גבולות, והדרישה מעצמך לעשות את ה-כ-ל- למענה,
    פשוט משאירים אותי עם דמעות בעיניים!
  • וואו אין מילים
  • את מדהימה
  • וואווווווווו אני פשוט נדהמת מהמילים שלך, כל כך הרבה עוצמה, כל כך הרבה אהבה, שפע של רצון...

    תודה שלא התחרטת ומחקת, תודה שנתת לנו לזכות להכיר אותך עוד קצת

  • איזה מזל שיש לבת שלך אמא כמוך!!!!

  • אני מאודדדדדדדדדד מאמינה בגישה שלך


  • מה שכתבת מאוד נגע לליבי
  • שולי
58 תגובות
עמוד 1
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה