מה???? מה פתאום!!!





לידה זה תהליך כל כך פרטי, כל כך אישי, הכי אישי שיש, ורק רק רק רק ליולדת בעצמה הזכות להחליט ולאשר מי יהיה בה ומי לא.
ואני בדעה שאם קשה לבעל, ואת לא צריכה אותו חוץ מברמה הנפשית, מותר לו לצאת. אבל זוהי דעתי.
לכל אחת רצונות אישיים.
אני אישית לא הייתי מוכנה שאףףףף אחד יהיה איתי בלידה.
כזאת אני.
אני חייבת להיות בשליטה ומכיוון שלא יכולתי לנבא כיצד אתנהג בלידה, פשוט אמרתי לכולם (כולל אמא שלי, בעדינות..) שאני מעדיפה להיות לבד. והם הבינו! (כולל אמא שלי שמכירה אותי ומכירה גם את הקטע הזה מעצמה)
בעלי היה איתי עד צירי הלחץ, שאז נכנסה מיילדת, סטאז'רית, מתנדבת

, ומי לא, ובאמת שלא הייתי 'לבד'.
בעלי חיכה עם אמא שלי מחוץ לדלת וברגע שהגיח המתוק לעולם וקצת התארגנתי, הם נכנסו.
הפעם הוא ביקש ממני בכלל לא להיות ברדיוס.. הוא סיפר לי שהוא ממש נקרע לשמוע אותי (לא צעקתי, פשוט בכיתי

). ואני אישרתי לו. מקווה שיהיה בסדר וצדקתי בהחלטה....
אני אספר לכן את זה אחרי הלידה (בקרוב!!!!)...