אונס זו לא מחלת מין. בהגדרה.
איידס זו מחלת מין. סיפיליס זו מחלת מין. אי אונות זו מחלת מין. אולי אפשר להגדיר פריג׳ידיות כמחלת מין.
זואופיליה ונקרופיליה הן הפרעות מיניות. אולי סדיזם גם.
אבל לא אונס.
כשאת מגדירה אונס כמחלת מין, את בעצם מורידה את האחריות מהאנס! מה לעשות, הוא בן אדם חולה...
כשילד אוטיסט מכה את המטפלת שלו, אפשר להגיד זאת.
כשקליפטומן גונב, אפשר להגיד זאת
כשאדם עם מניה דפרסיה צועק אפשר להגיד זאת
כשאדם עם טורט מקלל אפשר להגיד זאת
את באמת רוצה להכניס אונס לרשימה הזו???
להוריד את האחריות ממנו רק כי לדעתך אונס זה מחלה???
גם אם תעמוד בפני גבר אישה ערומה הוא לא יאנוס אותה. כי הוא רוצה איתה יחסי מין. ואונס זכ לא יחסי מין. אבל גבר שאונס לא צריך שהיא תיהיה ערומה או לבושה בצורה פרובוקטיבית או מושכת בכל צורה שהיא. הוא לא הולך לקיים איתה יחסי מין. הוא הולך לבצע בה אקט של אלימות. כמו מכות או כל שאר הדברים ששמש הזכירה. מבחינתו זה אותו דבר רק עוצמתי יותר.
מעתיקה לך מאמר מאתר הסברה על אונס והטרדה מינית
בדמיוננו, רוב מקרי האונס מתרחשים בשעות לילה מאוחרת, בסמטאות חשוכות, כאשר בחורה לבושה בפרובוקטיביות והולכת לבדה ברחוב. אמנם יש באמונה זו משהו מרגיע (כי אם הגורמים והסכנות כל כך ברורים, אז אפשר פשוט להימנע מהם), אך היא שגויה לחלוטין.
רובם המוחלט של מקרי האונס מתרחשים במקומות מוכרים לנפגעים, על ידי אנשים מוכרים להם. במקרים רבים התוקפים הם אנשים שאמורים לשמור ולהגן על הקורבן- חברים, מטפלים, קרובים ובני משפחה.
השפעות האונס על הקורבנות
אונס הוא עבירת מין, אך למעשה האקט המיני בו הוא לא העיקר- מדובר בפגיעה מינית תוקפנית ואלימה, אשר משאירה את הנפגעים כאובים ומושפלים. החדירה לתוך המרחב הפנימי (במלוא משמעות המילה) של הקורבן, היא בעלת השפעה גדולה, שהופכת את האונס לעבירת אלימות בעלת השלכות קשות על הנפגע.
הפגיעה הראשונה עשויה להיות פגיעה פיזית- לעיתים מעשי אונס אלימים מביאים לפגיעות בגוף, קרעים ופצעים באיבר המין, הדורשים טיפול רפואי. בהקשר זה יש לציין, שנפגעות הפונות לבית החולים עוברות פעמים רבות גם בדיקה ב"ערכת אונס", שמטרתה לאסוף ראיות לביצוע העבירה במקרה שתוגש תלונה במשטרה.
אך למרות הכאב הפיזי, עיקר הפגיעה במקרים של אונס היא הפגיעה הנפשית הנגרמת לקורבן. ככל שהפוגע הוא דמות קרובה יותר לנפגע, וככל שהפגיעה נמשכה לזמן ארוך יותר (ישנם מקרי אונס חד פעמיים, וישנם מקרים רבים בהם האונס הוא אירוע חוזר ונשנה, לעיתים במשך שנים), כך גדל הקושי לפנות לגורמי סיוע ותמיכה וכן להתאושש ממנה.
עובדה שתופעת האונס קיימת גם בחברות ובתקופות בהן אין חירות מינית כמו אצלינו, ואני אפילו לא חושבת שסטטיסטיקה בימינו גדול. יותר מאשר בשנות ה 80 הצנועות, למשל. היום זה רק מתוקשר יותר ועם מודעות גדולה יותר לנושא
בדרום אפריקה למשל אין האח הגדול ולא עושים בוק לילדה בת 6. אבל כל אשה שלישית! נענסת שם. וזה רק מהמקרים המדווחים.
אני יודעת שאני לא אוכל לשנות את השקפת עולמך (ובנות נוספות) בנושא. אני גם לא מנסה. רק אולי לתת לך חומר למחשבה, אבל בעיקר כדי להשמיע איפשהו את זעקת הנאנסות והנאנסים.
כואב לי שכשאת בעצם מאשימה גורמים רבים וכוללניים כל כך, איזו אחריות את בעצם משאירה לאנס? אם זו בעצם אשמתינו כולנו, של אלו שמצלמים את הבנות לבוק, של אלו שמתלבשים בצורה לא צנועה, של התקשורת, של מי שרואה האח הגדול, של הצעירים שמקיימים יחסי מין בגיל 15,
של אלו שרואים סרטים פורנוגרפיים, של מי שמספר בדיחות גסות...
אז מה אנחנו רוצים מהאנס? זה רק טבעי ש״אדם חולה״ יאנוס בתנאים האלו...
את בעצם נותנת איפשהו לגיטימציה למעשה
אותך זה לא מפחיד?
__________________________________________________________________