התמודדות עם אובדן הריון

התמודדות עם אובדן הריון

"אני חושבת שאני משתגעת, היה לי הכל וברגע זה הפך ללא כלום. הייתה לי סיבה לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחיות. הייתי בהריון וחיכיתי בקוצר רוח ללידה ופתאום אמרו לי שהוא מת. עברתי לידה שקטה ומאז גם אני הפסקתי לחיות. זה כאילו שהעולם התהפך ואני לא שולטת בשום דבר יותר, גם לא בעצמי"

מפניה זו ורבות אחרות שמצאו את דרכן לער"ן בטלפון ובאינטרנט עולה כי אובדן היריון הנו אובדן כואב ומורכב המלווה לרוב בתהליך של אבל, שיכול להיות מידי אך גם מושהה. לעיתים לאחר תגובה ראשונית של קהות ואפתיה, מחלחלת הכרת האובדן במלוא עוצמתה המטלטלת ולפיכך קיימת סכנה כי המצוקה לא תזוהה בשלבים מאוחרים יותר לאחר האירוע.
לכל אחד מאתנו שני צרכים בסיסיים: הרצון להרגיש כי העולם הוא מקום בטוח עבורנו והשאיפה להרגיש שמציאות חיינו ניתנת לניבוי. כאשר בחוויה שלנו שני צרכים אלה אינם מתממשים, אנו חווים חרדה ותחושה שרצף חיינו נקטע, בהגיענו להבנה הכאובה כי מה שהיה, לא בהכרח הוא שימשיך להיות.
כאשר מזמנים לנו החיים מפגש עם מוות ואובדן, שיווי המשקל הנפשי שלנו מתערער. אובדן של הריון, מייצג אובדן של ילד עתידי ועלול להיתפש גם כהתפרקות זהותי כאם לעתיד. תהליך האבל מאפשר לעבד קוגניטיבית ורגשית את חוויית האובדן ולהחזיר את תחושת האיזון לחיינו.

אובדן הריון הוא אירוע טראומטי המעורר לעיתים מצוקה רגשית חריפה, הכוללת ביטויים רגשיים, קוגניטיביים, התנהגותיים וגופניים, המהווים לא פעם בעצמם סיבה נוספת לדאגה וללחץ.
מבחינה רגשית, מספרות נשים על תחושות עצב, אשמה, כעס, היעדר הנאה מפעילויות שהיו משמעותיות עבורן בעבר, חרדה, תחושת קהות, ריקנות וחוסר אונים.
מבחינה קוגניטיבית, סימני מצוקה עשויים לכלול טווח ריכוז נמוך, קושי בקבלת החלטות, פסימיות ודימוי עצמי נמוך.
מבחינה התנהגותית, יש שחשות אנרגיות דלות וירידה ברמת הפעילות שמתבטאת גם בתחום החברתי, לרבות הסתגרות והימנעות ממפגשים חברתיים.
מבחינה גופנית, הסימנים עשויים להתבטא בהפרעות שינה, בשינויים בתיאבון, בתשישות ובסימפטומים סומטיים.
מחקרים אף מצאו קשר בין אובדן הריון לבין דיכאון ולהפרעה פוסט טראומטית. רמות לחץ גבוהות נמצאו בקרב נשים לאחר לידה שקטה, גם מספר שנים אחרי האובדן, אשר במידה מסוימת ממשיך ללוות את האשה במשך חייה.

למרות עוצמת הכאב והצורך בתמיכה, הסביבה החברתית אינה נוטה לתפוש אובדן הריון והפלה כחוויית אובדן ולפיכך, פעמים רבות נשים נותרות לבדן במערכה.
בניגוד למנהגי האבלות בעקבות מוות של אדם קרוב, שהנם ממוסדים וכוללים תמיכה חברתית מובנית, חסרה מודעות למהות חווית האובדן במקרה של אובדן היריון. מעבר לכך, לעיתים הסביבה כלל אינה מודעת לעצם האובדן, היות שנשים לא תמיד משתפות ומספרות על האירוע.

חווית האובדן עלולה לצבוע לעיתים את מערכות היחסים המשמעותיות (עם הורים, בני הזוג וילדים), בצבעים של אשמה והאשמה. נשים רבות שחוו אובדן הריון מתארות תחושה של היותן כבולות על ידי קשר של שתיקה. גם כאשר נעשים פה ושם ניסיונות מגושמים לעודד ולחזק, לא פעם נאמרות אמירות אומללות שנתפשות על ידן כמבטלות את החוויה הרגשית שלהן ובכך מעצימות תחושת בדידות. הכחשה של חוויית האובדן על ידי הסביבה ועל ידי האשה עצמה, לא מאפשרות לנשים "לדבר את המצוקה" ולהתמודד עם האובדן.

• אל תברחו מהכאב. אל תבטלו ואל תגמדו את חווית האובדן. הנכונות לגעת בפגיעות ולהישיר אליה מבט היא צעד ראשון להתמודדות.
• הרשו לעצמכן לבטא את רגשותיכן בכנות וללא חשש משיפוטיות. אל תחכו לאישור מאחרים, תנו לעצמכן לגיטימציה מלאה להבעת רגשותיכן באשר הם, לרבות כאב, הלם, ייאוש, אשמה, אדישות, תוקפנות, חרדה, צער, זעם ועוד. אין "נכון" או "לא נכון" - בשעת משבר ומצוקה כל אחת מגיבה ומתמודדת בדרכה.
• אל תאיצו בעצמכן. קחו את הזמן הנחוץ לכן, שהו במקום שאתן נמצאות בו והתקדמו בקצב שלכן. היו מודעות לכך שאבל הוא תהליך ממושך שבו עליות ומורדות, התקדמות ונסיגה. אם אתן חשות צורך להתבודד ולהסתגר לעיתים, היו קשובות לכך. לא הכל בהכרח תרצו לחלוק, גם לתזמון ולהקשר יש משמעות. תנו לעצמכן להוביל ולהגיב בדרך שנכונה עבורכן. לא חייבים לדבר את עצמכן לדעת, במקום בו נגמרות המילים, אפשר גם לשתוק. רק מתוך החיבור לעולמכן ולחוויה ברגע זה, תוכלו להתקדם  למחשבות ולרגשות מיטיבים יותר.
• אל תישארו לבד. הרחיבו את מעגלי התמיכה באמצעות פניה לאחרים משמעותיים בסביבתכן. גם אם אתן חשות שאתן "מסתדרות" לבד, השיתוף והיכולת לחלוק בנטל הרגשי שאתן נושאות הוא בעל ערך. היכולת לבקש עזרה כשקשה היא אחד המשאבים המרכזיים העומדים לרשותנו והיא מעידה על תעצומות נפש וכוחות.
• חפשו עוגנים. עשו שימוש בעוגנים בחייכן אשר מקלים ומעניקים לכן תחושה של משמעות (משפחה, חברים, תחביבים, בעלי חיים, פעילויות, ספרים, מוסיקה וכדומה). היעזרו באסטרטגיות התמודדות עם מצבי לחץ (הרפיה, ספורט, יצירה, פעילות חברתית) שסייעו לכן בעבר והוכיחו את עצמן כיעילות עבורכן.
• סגלו דיבור פנימי מיטיב. היו סובלניות וטובות עם עצמכן. אנחנו נוטות להיות קשות וביקורתיות ולהחמיר עם עצמנו. אימוץ דיבור פנימי גמיש וידידותי עוזר בגיוס כוחות ובוויסות מחשבות ורגשות שליליים. אתן מסוגלות להחזיר לעצמכן את תחושת השליטה ואת האמונה בכוחכן לנהל חיים מאושרים. משברים ואירועי חיים טראומטיים קשים לכל אדם ודורשים הסתגלות מחדש והתמודדות. אמרו לעצמכן שגם אתן תתאוששנה בבוא עת ותחזרו לשגרת חייכן.
• היו ערניות להחרפת סימני מצוקה. כאשר המתח ותחושת הלחץ אינם דועכים ואינם מרפים, חשוב לפנות לסיוע מקצועי. טיפול נפשי אינו בגדר מותרות. בדיוק כפי שאדם המתמודד עם מצוקה גופנית זקוק להתערבות רפואית, כך הדבר גם כאשר מדובר בפגיעות רגשית. בנוסף, ניתן להיעזר בשירות ער"ן, בטלפון, באינטרנט ובאמצעות sms , 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.