התמודדות עם אובדן הריון
"אני חושבת שאני משתגעת, היה לי הכל וברגע זה הפך ללא כלום. הייתה לי סיבה לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחיות. הייתי בהריון וחיכיתי בקוצר רוח ללידה ופתאום אמרו לי שהוא מת. עברתי לידה שקטה ומאז גם אני הפסקתי לחיות. זה כאילו שהעולם התהפך ואני לא שולטת בשום דבר יותר, גם לא בעצמי"
מפניה זו ורבות אחרות שמצאו את דרכן לער"ן בטלפון ובאינטרנט עולה כי אובדן היריון הנו אובדן כואב ומורכב המלווה לרוב בתהליך של אבל, שיכול להיות מידי אך גם מושהה. לעיתים לאחר תגובה ראשונית של קהות ואפתיה, מחלחלת הכרת האובדן במלוא עוצמתה המטלטלת ולפיכך קיימת סכנה כי המצוקה לא תזוהה בשלבים מאוחרים יותר לאחר האירוע.
לכל אחד מאתנו שני צרכים בסיסיים: הרצון להרגיש כי העולם הוא מקום בטוח עבורנו והשאיפה להרגיש שמציאות חיינו ניתנת לניבוי. כאשר בחוויה שלנו שני צרכים אלה אינם מתממשים, אנו חווים חרדה ותחושה שרצף חיינו נקטע, בהגיענו להבנה הכאובה כי מה שהיה, לא בהכרח הוא שימשיך להיות.
כאשר מזמנים לנו החיים מפגש עם מוות ואובדן, שיווי המשקל הנפשי שלנו מתערער. אובדן של הריון, מייצג אובדן של ילד עתידי ועלול להיתפש גם כהתפרקות זהותי כאם לעתיד. תהליך האבל מאפשר לעבד קוגניטיבית ורגשית את חוויית האובדן ולהחזיר את תחושת האיזון לחיינו.
אובדן הריון הוא אירוע טראומטי המעורר לעיתים מצוקה רגשית חריפה, הכוללת ביטויים רגשיים, קוגניטיביים, התנהגותיים וגופניים, המהווים לא פעם בעצמם סיבה נוספת לדאגה וללחץ.
מבחינה רגשית, מספרות נשים על תחושות עצב, אשמה, כעס, היעדר הנאה מפעילויות שהיו משמעותיות עבורן בעבר, חרדה, תחושת קהות, ריקנות וחוסר אונים.
מבחינה קוגניטיבית, סימני מצוקה עשויים לכלול טווח ריכוז נמוך, קושי בקבלת החלטות, פסימיות ודימוי עצמי נמוך.
מבחינה התנהגותית, יש שחשות אנרגיות דלות וירידה ברמת הפעילות שמתבטאת גם בתחום החברתי, לרבות הסתגרות והימנעות ממפגשים חברתיים.
מבחינה גופנית, הסימנים עשויים להתבטא בהפרעות שינה, בשינויים בתיאבון, בתשישות ובסימפטומים סומטיים.
מחקרים אף מצאו קשר בין אובדן הריון לבין דיכאון ולהפרעה פוסט טראומטית. רמות לחץ גבוהות נמצאו בקרב נשים לאחר לידה שקטה, גם מספר שנים אחרי האובדן, אשר במידה מסוימת ממשיך ללוות את האשה במשך חייה.
למרות עוצמת הכאב והצורך בתמיכה, הסביבה החברתית אינה נוטה לתפוש אובדן הריון והפלה כחוויית אובדן ולפיכך, פעמים רבות נשים נותרות לבדן במערכה.
בניגוד למנהגי האבלות בעקבות מוות של אדם קרוב, שהנם ממוסדים וכוללים תמיכה חברתית מובנית, חסרה מודעות למהות חווית האובדן במקרה של אובדן היריון. מעבר לכך, לעיתים הסביבה כלל אינה מודעת לעצם האובדן, היות שנשים לא תמיד משתפות ומספרות על האירוע.
חווית האובדן עלולה לצבוע לעיתים את מערכות היחסים המשמעותיות (עם הורים, בני הזוג וילדים), בצבעים של אשמה והאשמה. נשים רבות שחוו אובדן הריון מתארות תחושה של היותן כבולות על ידי קשר של שתיקה. גם כאשר נעשים פה ושם ניסיונות מגושמים לעודד ולחזק, לא פעם נאמרות אמירות אומללות שנתפשות על ידן כמבטלות את החוויה הרגשית שלהן ובכך מעצימות תחושת בדידות. הכחשה של חוויית האובדן על ידי הסביבה ועל ידי האשה עצמה, לא מאפשרות לנשים "לדבר את המצוקה" ולהתמודד עם האובדן.