כל שבוע קורה לך משהו חדש בבטן.

המסע לשני הפסים

- מאמי, מאמי, אני חושבת שאני בהריון!
- רגע, מה זה חושבת? מאחר לך? את מרגישה משהו? החוש השישי?
- לא יודעת, אבל הפעם אני פשוט יודעת! בוא נלך לבדוק.
- אבל רגע, חיים שלי, גם בפעמים הקודמות הרגשת ואז ..... בואי נחכה עוד קצת ואז נבדוק.
זמן קריאה:
7 דקות
שיתוף כתבה ב:

תוכן הכתבה:

אני חושב שהמון זוגות ניהלו את השיחה שציטטתי במועד כזה או אחר, חלק התמודדו עם השיחות האלה לא פעם ולא פעמים וחלק הסתפקו בשיחה אחת בלבד שבסופה התגלתה חתיכת פלסטיק עם שתי פסים ורודים שמזכירים פסי רכבת אל המסע נפלא להורות, ולא זה ממש לא משנה אם זה הריון הראשון, שני או עשירי, כי כל מסע כזה הוא עולם שלם שאין שני לו.

בפעם ראשונה כשזוגתי הכריזה בפני כל המשפחה על ההריון היא אמרה: "אני בהריון". כבר אז חשבתי לעצמי: "רגע, מה זה 'אני בהריון?' למה לא 'אנחנו בהריון?'" ומיד העליתי את הסוגייה לדיון בקרב המשפחה, אבל בסופו של דבר נאלצתי לסגת מעמדתי כמו הסורים מרמת הגולן. הופנו נגדי כל התותחים הכבדים כגון: "מה בדיוק אתם גברים עושים? אתם לא סוחבים תינוק בבטן, לא סובלים מכאבים, לא מתחלפים אצלכם מצבי רוח ואין אצלכם את השינויים ההורמונליים! בקיצור, אתם לא בשום הריון!". כך הובסתי בשדה הקרב, עד שבמהלך השנים ומספר הלידות הגעתי למסקנה: אולי נכון, אנחנו פיזית לא מגדלים עובר בגופנו, ולא בא לנו מלפפון חמוץ לצד שוקו חם בארומה (וזה, אגב, אחד המיתוסים המופרכים) אבל אנחנו כן נמצאים בהריון באופן מלא ובצורה כזו שאף אישה לא יודעת זאת. אז, אח שלי היקר, הראו לך שני פסי רכבת בצבע ורוד? ברוך הבא, גבר, אתה בהריון!

הפעם הכול מתוכנן!

אבל רגע לפני שנתחיל לדבר על שני הפסים, בואו ננסה להבין, מה זה בכלל הריון מנקודת המבט שלי כגבר, ומתי כל זה התחיל. אדלג על שני ההריונות הקודמים של זוגתי, שבראשון בכלל לא הייתי שותף, אלא קיבלתי כבר במתנה ילדה מהממת כבת 3.5 מהנישואים הקודמים שלה. ההריון השני, של בני הבכור, שאז עדיין השתמשתי משפט "אשתי בהריון" ואגיע ישר "להריון המשותף".

אז כמו בכל דבר, העולם הזה מתחלק לכמה חלקים: יש את האלה העושים סקס סוער, או אהבה רומנטית, או שילוב של שנהם והופה-לה, החלום מתגשם, האישה נקלטה. ויש את אלה שהדרך שלהם יותר ארוכה ומאתגרת.

להריון עם אדל, שאז עוד לא ידענו שזאת תהיה אדל, התחלנו להתארגן מראש. הגענו להסכמה ראשונית כמה זמן צריך לעבור מלידת הבן עד לתינוק הבא, בהתאם לכך הופסקה נטילת הגלולות, כדי לתת לגוף להתנקות ולהיות מוכן לקבל עולם חדש שאמור לגדול בתוכו. כמו כל זוג אוהב, עשינו אהבה וחיכינו פעם אחרי פעם מתי נרגיש את השינוי בגוף האישה, הווסת תיפסק ויתחילו לצוץ סימני ההריון הראשונים. אבל פעם אחרי פעם זה לא קרה, הווסת נגמרה ושוב התחילה, אבל שום דבר לא קרה, מלבד הסימנים הראשונים של לחץ, שמתחילו לחלחל אצל שנינו ולזרוע מחשבות ראשוניות, שממש לא תורמות להצלחת "הפרויקט".

אעצור שניה ואחדד משהו, אם עדיין לא הבנת, גבר, אז ברוך הבא, מכאן, אח שלי יקר, אתה "בהריון" ומתחיל את המסע שלך בדרך להפוך להיות אבא, וכמובן רצוי גם לזכות לתואר הנחשק, אב השנה, אבל לשם הדרך עוד ארוכה.

גם אנחנו דואגים, פשוט לא מראים את זה

אז כמו שאמרתי קודם, סקס – יש, אהבה – יש, רצון – יש, הריון? אין! לאחר מספר אכזבות התחלנו לבנות "תוכנית עבודה", המבוססת על הספרים והמאמרים הרבים, שכללה, בין היתר, תכנון ימי הביוץ, ניצול ימי ביוץ במלואם, תנוחת כאלה ואחרות תוך כדי ואחרי, שינויים תזונתיים ומה לא. אבל חודש אחרי חודש דבר לא קרה, הסדקים הראשונים לגבי תוכנית העבודה התחילו לצוץ, ובעיקר לחץ והמחשבות הרבות, רובם לא מעודדים ממלאים את הראש. הנה, אצטרך להפריך מיתוס נוסף: אנחנו, הגברים, לא קוליים, אדישים, ולוקחים דברים בקלות. ממש לא. אבל אנחנו כן יודעים להסתיר ולשדר את כל הדברים הנ"ל על מנת לא לתת ללחץ ואכזבה להתגבר על שנינו. תוך כדי ניסיונות רבים להיכנס להריון התחלתי לקרוא "בשושו" מאמרים וכתבות על הריון ולידה. והנה המיתוס על האדישות מתפורר: אנחנו כן קוראים וכן מתעניינים וכן רוצים לקבל ידע מוקדם, אבל… פחות מדברים על זה, כי אחנו …גברים. מהמחקר שעשיתי התגלה שב-15% מהמקרים של אי-יכולת להיכנס להריון הבעיה היא אצל גברים!

בונים נבחרת

לאחר ישיבת הנהלה ביתית, אנוכי וזוגתי החלטנו לעבור סדנת בדיקות, למרות העובדה שיש לנו כבר ילדים, ועל פניו לא אמורה להיות שום בעיה, ובתוכה בדיקת זרע, כדי להבין לקראת מה אנחנו הולכים ומה שלבים הבאים.

וכך הגענו למעבדה לבדיקת פוריות הגבר. שם פגשה אותנו אישה נחמדה בשנות השישים לחייה, חייכנית וקלילה, דבר שבדיעבד תרם רבות לנוחות האישי בכל הסיפור הזה. היא הסבירה את תהליך הבדיקה, שבה מגלים את אחוזי הזירעונים הפעילים שיכולים להתחרות בריצה אל הרחם כדי לתפוס את המקום הראשון ולהניף גביע, ושאר בטלנים, שלא מועילים ולא תורמים בכלום, מלבד עידוד ספורטאים מהצד. לאחר תוצאות הבדיקה התגלה שלא חסר בטלנים ודווקא "האתלטים" מצטיינים נמצאים במיעוט ויהיה צורך להרכיב את נבחרת אחד אחד ולהזניק אותם אל הגביע.

רגע האמת

וכך בעצם אנחנו מגיעים לדבר שנקרא "הזרעה" שלאחר דילול והפרדת הזירעונים הפעילים משאר הקבוצה. הנבחרים נכנסים לתוך המזרק וממנו יוצאים ישירות לכיוון הרחם בתקווה להגיע קו הגמר ולזכות בחיים חדשים. דבר נוסף שמגלים שאורך החיים של הנבחרת האולימפית שלך היא שעה לכל היתר מרגע שהכנסתה אותם לצנצנת פלסטיק עד לרגע שהם יוצאים מהמזרק לנקודת היעד. ובכך ניתנת לך אופציה להביא אותם מהבית, בהנחה שאתם גרים קרוב למכון, או להשתמש בחדר הסמוך ולהביא טרי-טרי מהמפעל.

מיותר לציין שאתם לא נמצאים בלובי ההמתנה לבד, אלה עם עוד זוגות שהביא את הנבחרת האולימפית שלהם, דבר שהוא גם מצחיק וגם מביך, כי לכולם ברור מה כולנו עושים כאן, אבל כולם משחקים שזה סה"כ תור לרופא שיניים לצורך בדיקה שגרתית. לא אשכח איך יום אחד ישבנו וחיכינו לתורנו, ואז הגיע זוג, וגבר ניסה להיכנס ללא תור. לאחר שדבר גרר גל של זעם בקרב הממתינים, גבר הזה הסתובב ונאם נאום, שהיה אמור להפיל את כולם, שהוא הוא לא בא לכאן סתם, אלה למשהו חשוב, והוא קצוב בזמן. דבר שגרם למלא גיחוכים וצחוקים והסבר מפורט שאף אחד לא נמצא כאן בשביל היופי של מנהלת מעבדה והקפה מהמכונה בשני שקלים.

"אנחנו יודעים מה עשית בחדר הצדדי"

כך או כך המשכנו להגיע להזרקות, עם נבחרת שהכנתי בבוא מועד מהבית, עד שיום אחד הדבר המפחיד ביותר קרה: האישה החביבה הזאת אמרה שכל הנבחרת לא שרדה והציעה להשתמש בחדר הפנוי בסוף המסדרון ולהביא לה תוצרת טרייה יותר עם סיכויים טובים יותר, תוך כדי שהיא מציע לזוגתי לבוא ולעזור לי במידת הצורך. דבר ששנינו בו-זמנית פסלנו. גם ככה כל הדבר זה היה מביך מהתחלה ועוד מחשה על עזרה בחדר הצדדי כאשר הלובי מלא בזוגות לא תרמה הרבה לעניין.

האם חשבתם פעם מה מרגיש אסיר שמלווה להורג וכל העיניים עליו? גם לי אין שמץ, אבל בכמה שניות האלה שיצאתי מהחדר שלה לחדר בסוף המסדרון ואחר כן צעדתי בחזרה, הרגשתי שכולם מסתכלים רק עליי ומדברים רק עליי, ואתה נמצא בדריכות שיא, מוכן לכל תרחיש. אני בטוח שזו הייתה רק ההרגשה הסובייקטיבית שלי ובפועל זה לא עניין אף אחד, אבל מה לעשות, קשה להתווכח עם עצמך והרגשתך. השיא הגיע כשנאמר על ידי האישה נחמדה, שלאור הבדיקה, גם הנבחרת הזאת לא משהו, והאם אני רוצה לעשות עוד סיבוב? אמרתי לה שהמפעל נסגר ואין אפשרות לשום סיבוב, ננצח או נפסיד עם מה שיש.

וכך עברו להם מספר חודשים, ללא תוצאה, ללא סימנים חיוביים. עצב, דמעות ותסכול נכנסו לחיינו, מכיוון שהיו לנו כבר שני ילדים, החלטנו, שאנחנו לא רוצים להגיע להפריה חוץ-גופית וככל הנראה זה רצון השם, ואנו מפסיקים עם ניסיונות והזרקות.

אנחנו בהריון!

עברו מספר חודשים, ערב אחד ישבנו וראינו טלוויזיה בסלון. זוגתי אמרה שכבר מעל שבוע יש לה איחור, אז הצעתי לה סתם בשביל השקט הנפשי לקחת את אחת מבדיקות ההריון שהיו לנו בארון תרופות, ופשוט לבדוק. חמש דקות אחר כך, כשהיא יצאה מהאמבטיה עם פנים מרוחות בדמעות, כבר ידעתי: "ברוך הבא, אבא, אנחנו בהריון!"

לטור המשך "שני פסי רכבת בדרך לחדר לידה" >>

אפליקציה של יולדת

רק רגע!
לפני שאת עוזבת אל תפספסי את ערכת חיבוק בקופסא, מוצרים מדהימים לקראת הלידה

דילוג לתוכן