סיפורי הלידה שלנו - מתעדכן - הריון ולידה

יאאאאא בנות
סיפורים מדהימים אין לי מילים

סיפור הלידה
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=215574

והנה סיפור הילדה של דורצ'וק שלי

http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=199839
[URL=http://www.glittergraphictext.com]

והסיפור שלי הוא אגדה

מצ"ב סיפור הלידה שלי

http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?ARCHIVE=true&TOPIC_ID=156048

אני לא מאמינה שאחרי 8 חודשים בפורום- גם אני כותבת את סיפור הלידה שלי.

אז זהו סיפור- האמיתי בלי להחסיר פרט
ביום ראשון ב12 בצהריים קמתי עם כאבי בטן כמו קלקול קיבה + יציאת הפקק הרירי . כאבי הבטן שלא חלפו התבררו אח"כ כתחילתם של צירים.
בהתחלה ההפרשים בינהם היו מאד לא סדירים והכאבי םהיו נסבלים- נשמתי בין ציר לציר, התחלתי לטייל קצת בבית, לעלות מדרגות, אמרתי לעצמי "יאללה, זה בטוח ההתחלה"
ב 12 בלילה החלטתי ללכת למיון- רק לבדוק שהכל תקין.
עשו לי בדיקה פנימית, תראו- זה לא נעים אבל סביל אם הכל רפוי, מסתכלים הצידה ונושמים. עיניין של כמה שניות. אמרו לי פתיחה של 2-2.5 ומחיקה של 80 אחוז. אמרו לי להשאר כי אולי עד הבוקר תגדל הפתיחה.
נתנו לי טשטוש- שאיתו הרגשתי את הצירים -הם לא נעלמו לגמרי אבל בהחלט הצלחתי לנוח (לא ממש לישון- אבל גם זה מבורך)
בבוקר אמרו שהפתיחה אותו הדבר ואני מחייכת בין ציר לציר ולכן אני משתחררת הביתה. בהתחלה אמרתי לעצמי- "נו יופי, זה שאני גיבורה לא עזר לי עכשיו, אני והחיוכים שלי" אבל הכל לטובה.
הגעתי הביתה ב 12 בצהריים יום שני- ניסיתי לנוח בין ציר לציר אבל ההפרשים בינהם התקצרו ל5-6-7 דקות בין וממש התקפלתי מכאבים.
אמרתי לעצמי שאין מצב שציר כזה לא פתח לי צוואר הרחם.ולכן הלכתי ב 8 בערב ללכת שוב למיון
ממש לא חיכיתי למנטרה של הקורס הכנה ללידה " 3 צירים ב 10 בדקות למשך שעתיים"- וטוב שכך כי כשהגעתי למיון כבר היתה לי פתיחה 4 וכבר נכנסתי לחדר לידה.
לא עשיתי חוקן כי בקבלה אמרו לי שאני לא אספיק וחבל- וגם לא אכלתי כל היום מרוב הכאבים אז אין טעם.
בחדר לידה ביקשתי אפידורל מיד, עשו לי ספירת דם, בידקת רופא- יש אישור
ב 11 לילה נתנו לי את האפידורל המיוחל- אאאחחחחחחח חלום!!!!
הזריקת הרדמה הורגשה אבל שווה הכל!
מאז, פתרתי תשבצים עם בעלי, דיברתי עם אמא שלי, שמעתי את השירים שלי באמפי שהרגיעו אותי מאד (במיוחד ששומעים את הצרחות מהחדרים לידי)
אחרי שעה- פתיחה 5- פקעו לי את מי השפיר (לא מורגש בכלל)
אחרי שעה- פתיחה 7
אחרי שעה- פתיחה 9
אחרי שעה בשעה 3 לפנות בוקר- פתיחה 10 ומחיקה מלאה. המייילדת אמרה לי שהתינוקת עדין לו בתעלת הלידה עד הססוף ולכן כל פעם שארגיש לחץ, עלי ללחוץ ליציאה., עשיתי כדבריה.
ברבע ל4 בבוקר התחלתי ללחוץ בצירים הגדולים- המיילדת עיסתה לי את המקום ממש עם שמן השקדים, עיסתה והרחיבה, לא הפסיקה (כפרה עליה)
לא האמנתי שאחרי לחיצה אחת שתיים כבר בעלי ואמא שלי אומרים שהם רואים את השיער
הייתי בשוק- והמיילדת שאלה אם אנירוצה מראה- הסכמתי וראיתי ה-כ-ל!
אמא שלי ובעלי הרימו לי את הרגליים (שאגב, ראו הכל הכל הכל - ודווקא היה סבבה)
ולחצתי את נשמתי- לא כאב בכלל.... אבל היה לי קשה מבחינת הנשימה.
ב 4:20 בבוקר המיילדת עשתה חתך קטן כי כבר לא יכלתי ללחוץ ארוך ובום
הנסיכה שלי כבר עליי!!!!!!
יאאאאוווו- אני מתרגשת כשאני נזכרתי בזה.
היא נולדה במשקל של 3.200 ושמה בישראל הדס!
והיא דומה לי קופי קופי.
איך בכיתי כשראיתי אותה בפעם הראשונה- ממש התרגשות, כל ההורמונים פרצו!

אני רוצה להגיד תודה לכן בנות
על הברכות, הדאגות, האיחולים.
אוהבת אתכן!

סיפור לידה של אביגיל (לרגישות, תמנעו...)

סיפור לידה של מיכל נינה

וזה רק מה שמצאתי על איתן (מי אמר שילד שלישי לא מקופח?

הסיפור האופטימי שלי:
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=203186

הלוואי כל הלידות שלי יהיו ככה...

סיפור הלידה של נהוראי שלנו
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=227694

סיפור הלידה של תהל שלנו
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=268118&whichpage=1‎

סיפור הלידה של שוהם שלנו
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=288630

סיפור הלידה של אלון נסיכי :)
קראתי את זה שוב כרגע- ממש התרגשתי

http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=195255&whichpage=1

http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=195254&whichpage=1

ההודעה מפורום-תמיכה+הורים...

סוף-סוף מצאתי במיקרה,אחרי שכעת פתחתי הודעה-חדשה,שהכותרת שלה גם התחילה באות א'..כמו סיפור-הלידה שלי,שהחל באות א' בכותרת..

הלידה שלי המבורכת והקסומה,חמסוס על חיי,מאוהבתתתתתתתתת

הנה מצאתי את שלי.

http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=216472

אחרי יותר מחודש אבל מצאתי את הסיפור לידה שלייייי

קודם כל תודה רבה לכל הבנות על התמיכה, העידוד והעזרה ואני חייבת לציין הקישתאאאא שלכן עזר יש לכן כח!!
ועכשיו הסיפור המלא:
בתאריך 27/8 בשעות אחר הצהריים החלטתי שדי נמאס לי כבר ואני רוצה ללדת הלכתי לעשות הליכה אומנם קצרה למשך 20 דקות אחרי שמשבוע 28 הייתי בשמירה מלאה (אושפזתי עם צירים מוקדמים וקיצור צוואר, קיבלתי פראסולט עד שבוע 34 וזריקות להבשלת ריאות. אף אחד לא האמין שאני יחזיק כל כך הרבה) ללא שום מאמץ פיזי, סקס אסור וכו'..
כשעה אחרי שחזרתי התחילו צירים נסבלים כל 20 ד' הבעלול נלחץ ורצה ללכת למיון אך סרבתי אמרתי נחכה שהזמן יתקצר ככה עד השעה 01:00 החלטתי להיכנס למיטה לנוח קצת בין לבין בשעה 04:00 התעוררתי מציר כל כך חזק שאת המתים היה מעיר
ומייד בסוף הציר ירידת מים לא שיטפון אבל בהחלט כל התחתון נרטב, מכאן כבר הצירים נהיו יותר תכופים וגם יותר כואבים. בשעה 5 וחצי בערך השתחרר הפקק וכל הזמן הזה עדיין טיפטופים של המים. בין ציר לציר סיימתי לארגן את התיק ואת עצמי ונסענו לבי"ח הגעתי בשעה 7:00 עם צירים ממש חזקים כל 3 ד' פתיחה של 2 ומחיקה 80% ביקשתי טישטוש האחות צחקה עליי אמרה לי חמודה את נכנסת לחדר לידה שם תקבלי אפידורל. האחות רצתה בינתיים שאני יעשה חוקן ואני סירבתי מספיק סבלתי מכאבים לא רציתי להוסיף כאב נוסף.
נכנסתי לחדר לידה מתחננת לאפידורל רופאה בדקה אומרת פתיחה 3 אבל צירים מאוד חזקים ואז המושיע הגיע נתן את זריקת הפלא בינתיים הבעלול הצדיק ירד להתפלל בבית כנסת בבי"ח כשחזר אמרתי לו נראה לי זה יקח הרבה זמן אולי תלך הביתה ותחזור יותר מאוחר הוא כמובן סירב (האחות במיון אמרה שלפחות יקח לי 10 שעות) אחרי שעה וחצי מהבדיקה הקודמת של הרופאה (פתיחה 3 מחקיה 100%) בדיקה חוזרת והרופאה מסתכלת עליי ואומרת "אני לא מאמינה, אני לא מאמינה" נבהלתי כמובן עד שהסבירה את עצמה ואמרה פתיחה של 9.5. אחרי רבע שעה פתיחה מלאה. המיילדת סגרה את האפידורל ואמרה זה יספיק לך לשעתיים אז חשבנו שיש זמן ובעלי ואחותי ירדו לעשן סיגריה ונשארתי עם אחותי השניה ואמא שלי (כן, כל הכנופיה באה חחח) המיילדת נכנסתי אומרת לי ללחוץ ואחרי 3 פעמים שואלת אם אני רוצה להרגיש את השיער כל כך נלחצתי הבנתי שזהו הרגע צעקתי לאחותי שיתקשרו מהר לבעלי (שאפילו לא הספיק להדליק את הסיגריה) שמיד הגיע בריצה ואז שוב ללחוץ פעמיים שלוש והראש בחוץ ובשעה 12:03 הגיח לו לאוויר העולם ללא תפרים קצת שריטות והרבה שמן שקדים הנסיך הקטן שלנו- אושרי

http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=230501
כאילו שזה היה ממזמן

http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=230588

סיפור הלידה המוקדמת (שבוע 29) של ארבל שלי ז״ל.

http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=267043

סיפור הלידה של בועז המקסים שלי...

http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=215681
[/url

לקח לי הרבה זמן למצוא אותו

]

סוף סוף מצאתי...

סיפור הלידה של שי-אל הנסיכה שלי
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=222276&whichpage=1

היי בנות יקרות שלי....
תאמינו לי אני מתה להיכנס לפורום אבל לא מצליחה לפנות יותר מידי זמן....

אז זה התחיל לי ביום חמישי בלילה צירים חזקים יחסית לכל מה שחוויתי שמושכים כלפי מטה אבל הם היו רחוקים ממש אחד מהשני כל רבע שעה ככה....
בשעה 2:00 בבוקר הצירים התחילו כלכך להתחזק שלא יכולתי להישאר במיטה והתחילו שילשולים (סליחה על התיאור..) ואז התקצרו לכל עשר דקות... ניסיתי להקל בכל דרך אפשרית, מקלחות, אמבטיות, הליכות וזה הלך והתגבר ברמות מטורפות... משעה 4:00 עד 6:00 משכתי עם צירים של כל חמש דקות והחלטתי להתקשר למכבי ולשאול אחות עם כדאי להמשיך למשוך בבית... הסברתי לה את הכאב במדיוק והיא החליטה שהיא שולחת אמבולנס
היא חששה שאלו כבר צירי לחץ ולא רצתה לקחת סיכון.... הערתי את בעלי אמרתי לו מה קורה הוא התארגן הוציא את הכלב לטיול ובזמן הזה אני מקללת כל שניה שעוברת האמבולנס הגיע שלחנו אותו לדרכו ונסענו לבית חולים.. הגענו לחדר לידה כבר על כיסא גלגלים והיה ריק אחרי לילה עם 12 לידות, בודקים פתיחה 4 סנטימטר ומחיקה 100% יאללה לחדר לידה....
מוניטור, ועשיתי עוד ג'קוזי והחלטתי ללכת על אפידורל בפתיחה 5.5
בנות - אין אין איייייייין על אפידורל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מומלץ בחום!!!! ועדיף בשילוב של ספינאלי.....
בקיצור התקדמנו מאוד יפה כל שעה פתיחה גדלה בסנטימטר, בפתיחה שש החליטו לפקוע את המיים וזה הקפיץ אותי לפתיחה 8
כשהגעתי לפתיחה 10 כבר מאוד מותשת יחסית נתקענו... הייתי שעתיים ו- 45 דקות עם פתיחה 10 וצירי לחץ שגם אפידורל לא עזר ואז בא הרופא ואמר אם את לא יולדת עכשיו אנחנו יורדים לקיסרי או עושים ואקום
זה היה כאילו משהו מטורף השתלט עליי מאפיסת כוחות מוחלטת התחלתי לדחוף בכל הכוח, דיברתי עם הקטנה שלי וזימנתי אותה אליי בכל לחיצה נקרעעעעתי אבל זה היה מדהים כי היחס לזה היה חיובי... תוך רבע שעה עם משהו כמו שלוש סטים של שלוש לחיצות מטורפות הנסיכה שלי היתה עליי ורודה ערנית ומהממת
ברגע אחד שוכחים כמה כאב!!! רק בוכים ובוכים מהתרגשות היה לי מזל ולא היו צריכים לעשות חתך חיץ, סיימתי את הלידה עם 2 תפרים בלבד....
ועם נסיכה מדהימה במשקל של 3240 גרם שנכנסה לעולם בשעה 18:35
אני מאושרת ואני מאוהבת ואני פשוט הגעתי לייעוד שלי בחיים!!!

בהזדמנות אני אספר לכן את סיפור הטמטמת...הכי מצחיק בעולם!!!

לי לקח יובלות למצוא!

סיפור הלידה של אליה שלי....
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=231678

בהזדמות אעדכן גם את סיפור הלידה של נהוראי....

" כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא "

http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=237446

]

סיפור הלידה של נריה 25.12.08
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?ARCHIVE=true&TOPIC_ID=155025

סיפור הלידה של אריאנה -
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=240835

הנה שלי, מי שלפני לידה שלא תקרא,
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?ARCHIVE=true&TOPIC_ID=117183
בפעם הבאה יהיה טוב יותר

אני לא חושבת ששלי מפורסם כאן.. אז אני אפרסם עכשיו!
חחח.. קראתי אותו הרגע.. אני ממש גאה בעצמי! הייתי במצב נפשי כל כך גרוע כשכתבתי את זה... וגופני.. והכל!!
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=229878

בבקשה מי שלפני לידה שלא תקקרא!!!!!!!!!! תקראו אחרי זה.. יותר נחמד :)

אני רשמתי את סיפורי הלידה שלי כאן בפורום מזמן ואינני מוצאת אותם.
למזלי שמרתי אותם בקובץ וורד והנה הם:
מראש אני מצטערת על האורך...
סיפור הלידה שלי בני הבכור טל מאור:
יש, אשר יגידו, שהייתה לי "לידה מהירה", יש אשר יגידו, "מתי אספקת להיות בהריון? ממש לא ראו לך את הבטן".... אולי זה נכון, אך אוסיף ואומר שהלידה הייתה בהחלט כואבת, שבסופה מגיע הפרס הגדול, שהוא תינוק קטן, חמוד, בריא ומקסים.

במוצאי שבת 2.12.06 בעלי צילם אותי, כדי לזכור את הרגעים האחרונים של ההיריון. כשהעברנו את התמונות למחשב, שמתי לב שהבטן שלי ירדה בהרבה. התפלאתי שלא שמתי לב לזה קודם.

ביום א', הייתי אז בשבוע 39 ויומיים, בסביבות 3 וחצי לפנות בוקר התעוררתי לנוכח כאבי בטן, שמזכירים כאבי מחזור וכאבי שלשול יחד. לפתע הרגשתי שמשהו נוזל לי מהנרתיק, הצלחתי לעצור את הנוזל ולהגיע לשירותים ושם יצאו רק מספר טיפות ואיתו גם הפקק הרירי.

התחלתי להרגיש הרגשה מוזרה בבטן, הרגשה שכל כמה דקות חוזרת על עצמה, החלטתי להעיר את בעלי ולספר לו על כך. הוא מיד התעורר והחל למדוד זמנים. לאט לאט הצירים הללו הפכו להיות כואבים, אך נסבלים, ולא היו סדירים כלל. ניסיתי לחזור לישון, אך ללא הצלחה, כל הזמן יצא לי הפקק הרירי יחד עם נוזל שבא מידי פעם בטפטוף (ההרגשה הייתה כמו שפותחים ברז על זרם חלש ומיד סוגרים אותו).

באותו היום היה לי תור לטיפת חלב ב- 10:30 והחלטנו לחכות עד אחרי הביקור בטיפת חלב ואז לפנות לחדר לידה, אם זה באמת זה.
בשעה 08:00 נכנסתי למקלחת כדי להרגיע את הכאב, זה עזר קצת. לאחר כשעה החלו הצירים כואבים יותר ויותר, אך לא ממושכים: כאשר כל ציר נמשך פחות מ- 20 שניות, והם חזרו על עצמם כל 2.5-3 דקות ואז החלה לצאת הפרשה מעט דמית מהנרתיק ועם מעט גושים קטנטנים של דם.

בשעה 10:00 כבר יצאנו לכיוון טיפת החלב ושם התייעצנו, לא רצינו שישליכו אותנו לטייל עד שתהייה התפתחות כלשהיא. האחות בטיפת חלב חשבה שאין משמעות רלוונטית להפרשה הנוזלית – דמית שיצאה לי מידי פעם (שבעצם כעת אני יודעת, שזו הייתה ירידת המים, שיצאה בטפטוף) והיא גם חשבה שהצירים שלי הפסיקו, כי היא לא ראתה אותי מתפתלת מכאב, אך בכל זאת נתנה לי הפניה לחדר לידה, עקב צירים רצופים, לפי טענתי.

מיד נסענו לחדר לידה. ב- 10:55 נכנסתי לקבלה. כמובן בדקו לחץ דם, חלבון בשתן, טמפ' וכ"ו. נורא פחדתי מהלידה ולחץ הדם שלי היה מעט גבוה ודפיקות הלב שלי עלו למעל 100 בדקה. האחות בקבלה ניסתה להרגיע אותי ואמרה לי להירגע, ושאני לא הולכת עדיין ללדת. בינתיים היא חיברה אותי למוניטור.

הצירים החלו להיות כואבים יותר ותכופים יותר ויותר, לא יכולתי להפסיק להיאנח מכאב. הייתי מחוברת למוניטור רק במשך כ- 10 דקות, עד שהאחות נכנסה ולפי דבריה יש לי "צירים טובים". היא בדקה אותי וקבעה שיש לי פתיחה של כמעט 2 ס"מ. היא התייעצה עם המיילדת, אשר בדקה אותי גם היא וקבעה, שיש לי פתיחה של 3 וחצי ס"מ בערך . לאחר כ- 10 דקות נכנס רופא וקבע שיש לי פתיחה של 3 וחצי עד 4 ס"מ וצריך להעביר אותי לחדר לידה במהירות.

כל עניין הפתיחה התקדם די מהר. הצירים היו כואבים ובלתי נסבלים. ביקשתי אפידורל! והצוות שהיה שם החל להרכיב עלי אינפוזיה. השעה הייתה אז 11:30 בערך.

בשעה 12 רק חצי אינפוזיה בלבד הספיקה לחדור אלי דרך הוריד, כאשר המיילדת נכנסה וקבעה שאני בפתיחה של 8 ס"מ. ממש לא האמנתי וצעקתי לה "לא נכון", היא הסתכלה אלי במבט תמוה ואמרה "מה לא נכון", לא האמנתי, כבר היה מאוחר מידי לאפידורל. לא ידעתי איך אתמודד עם כל כאבי הלידה בלי הזריקה, שאמורה הייתה לתת לי לידה קלה וורודה.

בעלי היה שם לתמוך בי מצד אחד ומצד שני תמכה בי חברת המשפחה. לא עבר זמן רב עד שהחלו רגליי לרעוד ללא כל סיבה נראית לעין. וכאשר החל ציר חשתי לחץ חזק באזור הישבן, ביקשתי מיד שיקראו למישהו שיבדוק אותי. בעלי הלך לקרוא למיילדת ולאחר 2 צירים זהים הוא חזר עם המיילדת, שבדקה אותי וקבעה שהתינוק נמצא די נמוך ואוטוטו עליי להתחיל ללחוץ וכך עשיתי בציר הבא.
האחות מרחה שמן שקדים, שהבאתי איתי מהבית וביקשתי להימנע מלחתוך אותי. היא אמרה, שפתח הנרתיק שלי קטן ואיזור הפרינאום קרוב מידי לפי הטבעת, אך תנסה לא לחתוך.

כל עניין הלחיצות נראה די פשוט בקורס הכנה ללידה, אך במציאות זה בכלל לא כך. בכל ציר, שהגיע היא אמרה לי לדחוף בכל הכוח הכאב היה בלתי נסבל. אומדן הכאב שלי עמד על 9 בסולם הכאב של 1 עד 10.

כשהחל קודקודו של העובר לצאת, המיילדת נתנה לי להרגיש אותו, ההרגשה הייתה מוזרה, רכה ולחה מאוד. היא המשיכה לעודד אותי להמשיך ללחוץ תוך כדי הוצאת האוויר בהשמעת הקול "שששששששששש" וכך גם עודדו אותי שני המלווים המסכנים שלי, שבמשך כל הזמן הזה מעכתי וריסקתי את ידיהם ללא הפסק. הרגשתי שממש שורף לי שם למטה בטירוף.

בשעה 12:40 יצא לאוויר העולם בני הקטן והמקסים. זה היה פשוט בלתי יאומן, שייצור כזה קטן, מלא שיער עם עיניים כחולות וגדולות, ייצא ממני. בעלי חתך את חבל הטבור ומיד עטפו אותו והניחו אותו עליי, איך שהניחו אותו עליי הוא עשה את הקקי הראשון שלו עליי. כמובן שהוא קיבל ציון 9 במבחן האפגר. בעלי קרן מרוב אושר למראה בנו הבכור הקט.

לאחר כ- 10 דקות השלייה יצאה החוצה בשלמותה ואז החלה הרופאה לתפור אותי במשך שעה, שנראה כנצח. נחתכתי פנימית וחיצונית. החתכים היו בדרגה מספר 2. התפירה נעשתה ללא הרדמה והרגשתי כל תפר ותפר בשיא עוצמתו.

בחדר ההתאוששות נתנו לי לראשונה להניק אותו ובעזרתה של יועצת הנקה, הצלחתי. במשך 24 שעות שלאחר מכן הוא סירב לאכול בתוקף ורק לאחר יממה הסכים לאכול ועכשיו לא רוצה להפסיק.

לסיכום:
עברה עליי חווית הלידה בצורה מוזרה, אך טובה ומהירה. מתחילת הצירים וירידת המים עד לצאת בני עברו 9 וחצי שעות, שזה די מהיר עבור לידה ראשונה, אשר לפי הסטטיסטיקה לידה ראשונה נמשכת כ- 14 שעות בממוצע. בני הקטן והמקסים נולד במשקל של 2.700 קילו ושמו בישראל: טל מאור ז.
אנחנו עכשיו למדים להכיר אחד את השני, למרות שהוא כבר מכיר אותי עוד מתקופתו בתוכי.
טיפים מניסיוני האישי:
1. קורס הכנה ללידה מעניק ידע בנושא הלידה ומקטין לחץ וחשש ברגע האמת. מומלץ בחום, בעיקר ללידה ראשונה כשלי.
2. להקשיב למיילדת, כי היא רואה ויודעת מה צריך לעשות ומתי מניסיונה, כי היא מיילדת עשרות תינוקות בכל יום עבודתה. אילו הייתי מקשיבה לה ונותנת לה לחתוך אותי מעט, אז כמות הקרעים ודרגתם הייתה פחותה וכך גם התפרים. גם כאשר היא אומרת לך ללחוץ, עלייך ללחוץ, למרות שזה קשה.
3. לכל מי שיש לה תפרים בעקבות הלידה, אני מאוד ממליצה לקנות ספריי הנקרא: epifoam. צריך בשביל זה מרשם מרופא והוא יעיל מאוד בריפוי ומקל על הגירוי והכאב.
4. לא תמיד מהלך הלידה מתנהל כפי שאת רוצה או מתכננת, לכן תהיי מוכנה לכל. זה כמו בצבא – כל תוכנית היא רק בסיס לשינויים.
5. יש מקרים שירידת המים לא יוצאת בבת אחת, אלא בטפטוף קל. אני לא ידעתי שהטפטוף הזה היה בעצם ירידת המים ועוד מעט דמיים. בכל מקרה של חשד או דימום הקל ביותר צריך מידית לפנות לבדיקה.
6. נוכחות הבעל במהלך הלידה, מועילה מאוד מבחינת עידוד, עזרה ותמיכה פיזית ונפשית. לכל הבעלים שחוששים מכך, אל!
7. לא להתייאש אם בהתחלה התינוק מסרב לינוק, בסופו של דבר הוא יצליח. לכל הבנות שמתכננות הנקה מלאה, אני ממליצה מאוד לא לוותר בקלות ולא לעבור לתחליפים שונים, אלא להתמיד למרות סירובו של התינוק, כי בסופו של דבר הוא יקלוט את העניין. אצלי הוא קלט לאחר כיותר מיממה שלמה.
8. לכל הבנות שעדיין לא ילדו, בהצלחה!


סיפור הלידה של ביתי:

כשהתחלתי את חודש תשיעי חיכיתי בכל יום כבר ללדת. וכך עבר לו הזמן עם ירידת הפקק הרירי בתשלומים, ירידת הבטן ועם צירים לא סדירים, אשר לא קידמו אותי לשום דבר. נאמר לי שהחל משבוע 40 צריך לעשות מעקב של מוניטור.

כשהגיע התל"מ שלי, 22.01.09, שבוע 40 בול. באותו בוקר הופיע לי באופן חד פעמי בניגוב דם טרי עם מעט נוזל אולי ירידת מים בטפטוף?.

בשעה 7:00 הורדתי את טל, בני הבכור, בגן ונסעתי לבצע מוניטור עם חשד לדימום.
בשעה 7:30 עשיתי מוניטור שנמשך כשעה, כי הנסיכה רצתה רק לישון, וחיכינו שתזוז. המוניטור כמובן הראה צירים לא סדירים ולא רציניים.

שלחו אותי לרופא, שיבדוק אם יש לי פתיחה ואם לא אז משחררים אותי הביתה.
חיכיתי לרופא במשך יותר משעה, כי היה בישיבה באותו הזמן, ובזמן הזה שאני מחכה אני מרגישה צירים כל 5-6 דקות שמשך כל ציר כ 50 שניות.

הרופא הגיע בסופו של דבר בשעה 10. הוא עשה לי אולטרסאונד ובדיקה ידנית (סטרפטיס) ומנע את האפשרות של ירידת מים בגלל הדימום החד פעמי. הוא בדק לי פתיחה והיתה פתיחה של 4 ס"מ. ושלחו אותי לחדר לידה. בגלל שיש לי GBS וגינאלי, הייתי חייבת לקבל 2 מנות של אנטיביוטיקה בלידה בהפרש של 4 שעות. את המנה הראשונה קיבלתי ב 10:45. הזעקתי מיד את בעלי מהעבודה שיגיע.

בשעה 11 פתיחה של 5 ס"מ. הפתיחה התקדמה די מהר ופחדו שלא אספיק לקבל 2 מנות אנטיביוטיקה לכן ניסו לדחות את הלידה כמה שיותר כדי שאספיק לקבל את 2 המנות, אחרת היו כבר פוקעים לי את המים ומיילדים. מקסימום אפשר לקצר את המתנה במתן האנטיביוטיקה בין מנה האחת לשנייה בשעה אחת בלבד.

בשעה 12 פתיחה של 6 ס"מ. באותו רגע ביקשתי אפידורל, הכאבים היו חזקים כל כך שלא יכולתי לסבול. הזהירו אותי שעכשיו יגיע מרדים שהוא מעולה בעבודתו אבל שהוא לא כל כך נחמד ולא להתווכח עימו.

בשעה 13 הגיע המרדים והזריק את האפידורל כשאני יושבת ומעגלת את הגב שלי כלפי חוץ לכיוונו. בינתיים פתיחה של 8 ס"מ, ואני מרגישה שרק חצי גוף צד שמאל שלי מורדם וחלק ימין אפילו לא קרוב. אז הרגשתי רק בחצי הגוף את הצירים ואת כאבי הלידה השונים.

בשעה 13:20 קיבלתי את המנה השנייה של האנטיביוטיקה. ולאחר כ-10 דקות הייתי כבר גמורה (פתיחה מלאה, צוואר רחם רך ומחוק 100% והראש במינוס 2). ולאחר מספר דקות הרגשתי למטה מן פאק ואז ירדו לי המים בכמויות. מיד לאחר מכן הגיעו כמובן הלחיצות. בעלי והמיילדת עודדו.

ובשעה 14:04 נולדה הנסיכה במשקל של 2.824 ומיד החלה לינוק. המיילדת אמרה שהגוף שלי פעל כמו שרשום בספרים.

נשארו להשגחה (מעקב חום) של 48 שעות בגלל הGBS. וחזרנו רק היום הביתה בגלל צהבת.

ושמה בישראל: תמר.
צריך רק לחייך!

אמא טלי איזה סיפוררררררר