ירידת מים – כל מה שאת צריכה לדעת

אישה בהריון מתקדם מודיעה בדרמטיות מהולה בבהלה: "ירדו לי מים". במקביל עין המצלמה לוכדת שלולית גדולה שמתפשטת על הרצפה ממש מתחת לרגליה. אנשים מסביב נכנסים לפאניקה – מזמינים אמבולנס או מתניעים את הרכב כדי לקחת את היולדת בדחיפות לבית חולים…. קאט!
הרגע תיארנו לכם סצנה טיפוסית שבטח ראיתם בעשרות ומאות סרטים וסדרות. כן, ירידת מים "הוליוודית" אכן נראית כמו אירוע מאד מלחיץ, מין הכרזה על מצב חירום. נוסיף לזה גם את סיפורי הלידה של החברות, האחיות, האימהות והקולגות לעבודה – שאצל כל אחת מהן זה קרה בדרך אחרת. מה קיבלנו? עודף מידע ובלבול מוחלט מה נכון ומה לא נכון.
זה הזמן להבין מהי ירידת מים, מה היא ירידת מים מוקדמת, איך מרגישים ירידת מים וגם לנפץ את המיתוסים – מה יכול ומה לא יכול לקרות בירידת מים לקראת הלידה.

מהי ירידת מים?

במהלך ההריון, מוקף הבייבי שלך במי שפיר בתוך שק השפיר, שמרפד את העובר ומגן עליו. בשלב מסוים נקרעים קרומי השק ובלשון עממית ישנה "ירידת מים". קרומי השק יכולים להיפקע בתחילת הלידה או בשלב מאוחר יותר במהלך הלידה.
ירידת מים מאובחנת כמצב בו קיימת פקיעת קרומי מי השפיר לפני תחילתם של צירי לידה מסודרים. לאחר 37 שבועות הריון, זוהי תופעה תקינה ולמעשה ירידת מים היא סימן שמבשר על הלידה הצפויה. מהרגע שירדו המים האישה נכנסת לסטטוס של לידה ומספר שעות לאחר ירידת המים היא צפויה ללדת בפועל. הדבר נכון גם בנוגע לירידת מים במועד (לאחר שבוע 37) וגם בנוגע לירידת מים מוקדמת. 60% מהנשים שיש להן ירידת מים מוקדמת ייכנסו ללידה ספונטנית בתוך 24 שעות. כאשר לא מתפתחים צירי לידה פעילה (3 צירים בעשר דקות), בתום 24 שעות, הצוות הרפואי ישקול אפשרות לזירוז לידה.
לעיתים ירידת המים איטית ומתבטאת בטיפטוף של כמות קטנה של נוזל בלבד. לעיתים פוקעים המים בפתאומית והתחושה היא של נוזל שקולח ופורץ החוצה ללא שליטה. האופן שבו פוקעים המים משתנה מכיוון שראשו של העובר סותם לעיתים את צוואר הרחם, וכך כאשר הוא זז בורח יותר נוזל החוצה או פחות. לעיתים מים יכולים לרדת לאורך הצירים, והטפטוף יימשך עד שהתינוק ייוולד. רק לעיתים נדירות ירידת המים יכולה להעיד על זיהום תוך רחמי.

איך מזהים ירידת מים?

למרות שייתכן ותראי נוזל קולח ברצף וללא שליטה מאיזור הנרתיק לרב אין מדובר בשטף מים עצום אלא בזרם דק ואיטי של מים שקצת מזכיר תחושה של לחות באיזור הפות.

חשוב שתשימי לב לצבע המים! צבע מי השפיר צריך להיות כמו מי ברז. ואם המים חומים, ירוקים או דמיים חשוב ליידע את הצוות הרפואי בהגיעך לבית החולים:
כאשר המים מקוניאלים- מים שאינם צלולים וצבעם חום עד ירוק נקראים "מים מקוניאלים". המשמעות היא כי היילוד עשה את הצואה הראשונה הנקראת מקוניום בתוך מי השפיר ,לרוב הסיבה היא שהעובר עבר סטרס וחשוב מעקב צמוד אחריו.
מים דמיים – יכולים להצביע על היפרדות שלייה (יתכנו סיבות אחרות נוספות למים דמיים).

איך מזהים ירידת מים בטיפטופים?

אם בבואך לשירותים את מבינה שאין קשר בין התחושה שאת צריכה להתרוקן – בהיותך בשירותים נסי לעצור את הטפטוף – שתן יעצור ואילו מי שפיר ימשיכו לדלוף מאחר וכשהשק קרוע שום דבר לא יסגור אותו חזרה. זהו הסימן שעליך להגיע מיידית לבית החולים.

ירידת מים – מתי ללכת לבית חולים?

בכל מקרה, מרגע שחשת בירידת מי השפיר שלך – עליך להגיע מיידית לבית החולים. 

כיצד מאבחנים ירידת מים בבית החולים?

לא תמיד פשוט, גם לרופאים, לאבחן ירידת מים. לעיתים ירידת המים ברורה – נוזל דולף מהנרתיק ללא שליטה – אך לעיתים הטפטוף קל, לא רציף ובעיקר יש תחושת רטיבות לא ברורה.
לרב לצורך האיבחון נעזרים הרופאים במכשיר שנקרא ספקולום באמצעותו מזהה הרופא המטפל האם מדובר בירידת מים שמגיעה מאיזור צוואר הרחם או הנרתיק אך לעיתים אין זה מספיק והרופא יעזר בבדיקות נוספות המבוססות על זיהוי מדד החומציות/בסיסיות של הנרתיק או על זיהוי חלבונים בנרתיק הנמצאים בדרך כלל רק במי השפיר. לעיתים יעזרו הרופאים בבדיקת אולטרסאונד לאבחון כמות המים- מיעוט מי שפיר או העדר מים ניצפים בבדיקת אולטרסאונד ולכן זהו מדד נוסף לאיבחון ירידת מי שפיר.

מהי ירידת מים מוקדמת?

ירידת מים מוקדמת מתארת מצב בו התרחשה פקיעת שק מי השפיר לפני הלידה בפועל. כאשר ירידת המים מתרחשת לפני 37 שבועות מלאים תהיה ההתייחסות לירידת המים תלויה בגיל ההריון שבו החלה ירידת המים. לירידת מים מוקדמת יתכנו מספר סיבות: זיהום ברחם, בנרתיק או במי השפיר, לעיתים קרובות מלווה בחום גבוה, דופק מהיר וכאבי בטן. סיבות נוספות לירידת מים מוקדמות: דימומים במהלך ההריון, פגמים בקרומים, מומים מולדים או מומים עובריים, ניתוחים והפלות. גם הריון מרובה עוברים (תאומים ויותר) עלול לגרום לירידת מים טרם זמנה. כדאי לציין שנשים מעשנות נמצאות בסיכון מוגבר לירידת מים מוקדמת.

ירידת מים לפני השבוע ה-23- 24 להריון- 
במקרה כזה הסיכון גבוה להתפתחות זיהומים אצל האם ולפגיעות התפתחותיות בעובר כגון עיוותים בגפיים והפרעה בהתפתחות הריאות . לכן לרב במצב זה ממליצים הרופאים להפסיק את ההריון, בייחוד אם לא הושלמו 23 שבועות מלאים בהריון.

ירידת מים בין השבוע ה-24 לשבוע ה-34 להריון- 
לרב תיעשה הערכה מדוקדקת בה יחפשו הרופאים אחר סימנים לזיהום תוך־רחמי. בשלילת סימני דלקת השאיפה תהיה "למשוך" את ההריון.
היולדת תאושפז, תקבל סטרואידים להבשלת ריאות העובר וטיפול אנטיביוטי מניעתי במשך שבוע. כל עוד לא מתפתחים סימני זיהום, השאיפה תהיה "למשוך" את ההריון עד השבוע ה-34 לפחות, ואז יישקל הצורך להקדים את הלידה. היום לרב ינסו ל"משוך" את ההריון לחודשים מתקדמים – אפילו לשבוע ה-36 או ה-37. 
במקרה שבמהלך האשפוז מופיעים חום או סימני זיהום אחרים (דופק מהיר של האם, דופק מהיר של העובר, צירים או כאבים), תזורז הלידה ללא קשר לגיל ההריון מאחר והמשך ההריון יהווה סכנה משמעותית לאם ולעובר.

ירידת מים לאחר השבוע ה-34 להריון-  
כל מקרה נבחן לגופו. הצורך במתן סטרואידים להבשלת ריאות העובר יבחן ותישקל האפשרות להמשיך מעקב לרב במסגרת אשפוז ו"למשוך" גם עד השבוע ה-37.

מהן הסיבות לירידת מים מוקדמת

לרב הסיבה לירידת מים מוקדמת אינה ידועה. יתכנו מספר גורמי סיכון אפשריים כגון:

• ירידת מים מוקדמת בעבר (לפני השבוע ה-37) – סיבה שכיחה מאוד
• זיהום מי שפיר – סיבה שכיחה מאוד
• לידת תאומים, הריון מרובה עוברים
• ריבוי מי שפיר
• אי ספיקה של צוואר הרחם
• מצגים חריגים של העובר כמו מצג עכוז
  

כיצד מטפלים בירידת מים מוקדמת

• מנוחה מרבית במיטה. תתבקשי להמעיט בירידה ממיטתך ולהגביל זאת לירידה לצורך הליכה לשירותים ומקלחת.
• תתבקשי לספור את תנועות העובר פעמיים ביום במשך חצי שעה בכל פעם.
• תתבקשי להקפיד על שתייה מרובה על מנת להמעיט צירים.
• תתבקשי להמעיט בקפאין שגורם לכיווץ של כלי דם (קפה, תה וקולה).
• תתבקשי להקפיד על הגיינה אישית למניעת מעבר של מזהמים שונים אל הרחם ולמי השפיר.
• מדידת חום ודופק – 3 פעמים ביום.
• בדיקת דם לספירה – פעם ביום.
• ניטור עוברי, פעמיים ביום –  בבוקר ובערב (ולפי הצורך).
• טיפול אנטיביוטי – לפני שבוע 34 נותנים טיפול באנטיביוטיקה למניעת זיהום. 

יש לציין שהטיפול בירידת מים מוקדמת יישקל ע"י הצוות הרפואי וכל מקרה יבחן לגופו. על מועד הלידה וזירוזה ייקבע הצוות הרפואי על סמך מצב העובר ומצבך.

אם ירדו המים, צריך למהר להגיע לבית חולים

זה נכון. אם ירדו המים, יש להגיע לבית החולים. לא חייבים אמבולנס. אפשר לקחת מונית או לנסוע עם מישהו מבני המשפחה, בן או בת הזוג. גם אם קיים רק חשד לירידת מים, חשוב להגיע להיבדק שהכול תקין.
בהגיעך לבית החולים יבדקו כדי לראות האם המים נקיים, כלומר, בצבע שקוף לבנבן. במידה וכן, היולדת יכולה לבחור – להיכנס לחדר לידה ולקבל זירוז או להמתין 48 שעות ללידה ספונטנית (בבתי חולים מסוימים ימתינו רק 24 שעות). אם מדובר במים מקוניאליים, אין אפשרות להמתין וחייבים לעשות זירוז. מים מקוניאליים הם מים המהולים בצואת העובר והדבר מעורר חשש לכך שהעובר במצוקה. צבעם הוא בדרך כלל ירוק-צהוב או חום.

האם למי שפיר יש ריח של זרע?

נכון, לעתים אכן יש למי השפיר ריח אופייני של הזרע של הגבר.

נהוג לומר שתמיד תרגישי את ירידת המים

זה לא נכון. נשים מסוימות אכן מרגישות את רגע פקיעת מי השפיר, ונשים אחרות לא. לפעמים זה מרגיש כמו דליפת מים ממש ולפעמים זה רק טפטוף שיכול להתחיל, להיפסק ולהמשיך כך אפילו מספר ימים. חוץ מזה, כדאי לקחת בחשבון כי לקראת סוף ההריון מתגברות הפרשות הנרתיק והפקק הרירי מתחיל את דרכו החוצה ככל שצוואר הרחם מתרכך. גם תהליך זה יכול להיחשב בטעות כירידת המים.

צירים מתחילים מיד אחרי ירידת המים

לא נכון. אם חווית ירידת מים לפני הצירים, אין זה אומר שהצירים יתחילו מיד. לפעמים ההפרש יכול להגיע אפילו ל-12 שעות או יותר. סטטיסטית, רק אישה אחת מתוך עשר חווה ירידת המים כמה שעות לפני תחילת הצירים.

ירידת מים גורמת לזיהום

אחד התפקידים של שק מי השפיר הוא להגן על העובר מזיהומים חיצוניים ומסיבוכים בעקבותיהם. גם אם יש חור קטן בשק מי השפיר והמים מטפטפים באיטיות, קיים סיכוי לזיהום, לכן חשוב מאוד להיבדק ולראות האם אכן מדובר בירידת מים. לפי המלצת הרופאים, חלון זמן מקסימלי בין ירידת מים לכניסה ללידה ספונטנית הוא 48 שעות. לאחר מכן עולה סכנת הזיהום והרופא ימליץ על זירוז הלידה.

אם ירדו המים, מקבלים אנטיביוטיקה

לא תמיד חייבים לקבל אנטיביוטיקה. באפשרותך לבקש מהרופא המטפל בדיקת GBS, משטח הנרתיק, בשלב מתקדם של ההיריון. במידה ותוצאת הבדיקה יצאה שלילית, לרב לא צריך אנטיביוטיקה. במידה ותוצאת הבדיקה חיובית, יש צורך באנטיביוטיקה, כדי למנוע זיהום. אם אין תשובה עדכנית, נחמיר וניתן אנטיביוטיקה.

אם ירדו המים, את מסתכנת בלידה יבשה

מדובר במיתוס אורבני שאין לו שום ביסוס מדעי וקל מאד להפריך אותו. ראש התינוק שלך מתפקד כמו פקק בבקבוק. בעת פקיעת מי השפיר, ראשו מתקדם אל עבר צוואר הרחם וחוסם את המים. מים נוצרים מחדש כל הזמן ע"י שתן העובר והקרומים.

את יכולה ליזום ירידת מים בעצמך

בשום פנים ואופן לא. גם אם את אחרי שבוע 40 והלידה לא נראית באופק, זה לא הזמן ליישם רעיונות ששמעת מהשכנה או קראת בפורומים שונים ברשת. קפיצות על כדור פיזיו, עלייה במדרגות, נסיעה על כביש משובש לא יעזרו לזרז את הלידה, אלא רק יתישו אותך לקראת העתיד לבוא.

אין דבר כזה – ירידת מים לפני הזמן

זה גם לא נכון. אצל כ- 10% מהנשים, מי שפיר פוקעים טרום זמנם (כשגיל ההריון הוא פחות מ-37 שבועות). עדיין לא קיים הסבר מדעי מדוע זה קורה, אך אחת הטענות היא שמדובר בתגובה דלקתית.
אם חווית ירידת מים לפני שסיימת 37 שבועות של הריון, חשוב מאד מיד להודיע לרופא המטפל או לגשת לחדר המיון הקרוב לקבלת עזרה וטיפול מתאים.

אחרי ירידת המים כבר אין צורך בזירוז

לא נכון. פעמים רבות, גם אחרי ירידת מים, הצירים פשוט לא מתחילים או ממשיכים במרווחים לא קבועים. אם הצירים לא חזקים מספיק כדי למחוק את צוואר הרחם ולקדם את התינוק אל תעלת הלידה, ייתכן והרופא המטפל יחליט לבצע זירוז, זאת על מנת למנוע סיבוכים, כגון זיהום או צניחת חבל הטבור (כשהוא יוצא מהרחם לפני שיצא התינוק עצמו) ולשמור על חיי האם והתינוק.
זכרי, אף על פי שלכל הריון ולידה יש אותם אבני דרך, התהליך שעוברת כל אישה הוא שונה מאד. ניתן לשאוב השראה מסיפורי לידה של נשים אחרות או מסדרות טלוויזיה, אך לעולם אי אפשר לצפות שהלידה שלך תהיה בדיוק כמו לידה של מישהי אחרת.