מיעוט מי שפיר (Oligohydramnios)
מיעוט מי שפיר (Polyhydramnios) הוא מצב בו כמות מי שפיר בחלל הרחם היא נמוכה מן הצפוי. שכיחות התופעה משתנה בהתאם להגדרה שבה משתמשים ובהתאם לגיל ההריון. ככל שמתקרבים למועד הלידה כך עולה השכיחות – עד לכ־10% מהלידות.
מה המשמעות של מיעוט מי שפיר?
מיעוט מי שפיר בהריון הוא סיבוך לא שכיח ולרוב מתרחש לקראת סוף ההריון ואינו משפיע על בריאות האם או העובר. הצורך בהתערבות רפואית הוא מועט וקורה רק במקרים קיצוניים ביותר ולרוב מסתכם בזירוז לידה לקראת המועד המשוער. מקרים של מיעוט מי שפיר בשלב מוקדם בהריון הם נדירים, ודורשים ייעוץ של מומחים להריון בסיכון גבוה וברור מקיף.
איך מודדים את כמות מי השפיר?
במהלך ההריון ניתן לאמוד את כמות מי השפיר על ידי בדיקת אולטרה-סאונד. שיטת מדידה זו נקראת: מדד מי שפיר והיא מכמתת את סה"כ מי השפיר ברחם ב – מ"מ או ס"מ.
AFI
Amniotic Fluid Index
כדי להעריך את נפח המים ברחם, משתמשים בכלי שנקרא AFI –(Amniotic Fluid Index).
זוהי השיטה המקובלת להערכת כמות מי השפיר. בשיטה זאת מחלקים (בצורה וירטואלית) את הבטן לארבעה רבעים ובבדיקת האולטרסאונד מודדים בכל רבע את העומק של כיס הנוזל הגדול ביותר. באולטרסאונד המים נראים כמעין חללים ריקים, וחיבור אורכם של החללים נותן מספר וזו התוצאה המתקבלת. באופן כללי, תוצאה בין 5-20 ס"מ. זהו AFI של האישה.
ריבוי מי שפיר יאובחן לרב כאשר יש AFI גבוה מ-25.
מיעוט יחסי של מי שפיר יאובחן בין AFI 5 ל-10. מתחת ל-5 יחשב כמיעוט אבסולוטי.
Maximal vertical pocket
שיטה נוספת בה מודדים באולטרסאונד את העומק של כיס מי השפיר הגדול ביותר. כאשר התוצאה המתקבלת היא תוצאה של עד 2 סנטימטרים מעידה על מיעוט מי שפיר.
מהם הגורמים האפשריים למיעוט מי שפיר?
חשוב לדעת שבמרבית המקרים בהם מתגלה מצב של מיעוט מי שפיר, התופעה איננה מוסברת ונשארת לא מוסברת גם לאחר הלידה. אך יתכן ומיעוט מי השפיר עשוי להצביע על בעיה בסיסית אצל האם, בשליה או בעובר אז מהן הסיבות האפשריות למיעוט מי שפיר:
ירידת מים– פקיעת שק מי השפיר ואיבוד נוזל מי השפיר דרך צוואר הרחם והנרתיק.
מחלות סיסטמיות של האם (מחלות הפוגעות ביותר ממערכת אחת בגוף)- מחלות שפוגעות בתפקוד השליה כמו רעלת הריון, מחלות כרוניות כמו זאבת הפוגעת בכלי הדם, סוכרת טרום־הריונית, יתר לחץ דם כרוני או התייבשות.
בעיות גנטיות או מומים (בעיקר מבניים) אצל העובר– בעיות בכליות ובמערכת השתן של העובר או חסימות בדרכי השתן, הגורמות לירידה בתפוקת השתן העוברית
בעיה בשליה– הגורמת להפרעה בגדילת העובר ברחם הנובעת מאי ספיקה של השליה, המספקת את הדם לכליות העובריות. כשאספקת דם זו פוחתת במידה ניכרת עקב חוסר תפקוד שלייתי – תרד תפוקת השתן העוברית ועימה תיתכן ירידה בכמות מי השפיר.
הריון עודף– שנמשך מעבר לשבוע ה־41. ככל שההריון מתמשך ישנה ירידה בכמות מי השפיר בגלל "הזדקנות" השליה והפגיעה בתפקודה.
התייבשות– ישנם מחקרים מהם עולה כי יש קשר בין מיעוט מי שפיר בשליש השלישי להריון וחודשי הקיץ. ההשערה היא שאולי בגלל חוסר הקפדה על שתייה מספקת בעונה החמה נוצר מצב של מיעוט מי שפיר.
הריון מרובה עוברים– בדומה למצב של ריבוי מי שפיר, בהריון של תאומים זהים עלול מיעוט של מי שפיר אצל אחד העוברים לנבוע מסיבוך ייחודי להריון כזה (TTTS) תסמונת עירוי בין עוברים – Twin to twin transfusion syndrome שבו יש לעובר אחד ריבוי מי שפיר ולאחר יש מיעוט.
אילו סיבוכים עלולים להיגרם ממיעוט מי שפיר?
הסיבוכים שעשויים להיות בגלל מיעוט מי שפיר תלויים בגורם לתופעה וברמת חומרתה.
במחצית הראשונה של ההריון – נמצא קשר לשכיחות של מומים, הפרעות כרומוזומליות וסינדרומים אצל העובר. מיעוט מי שפיר בשלב מוקדם של ההריון אף עשוי לגרום להתפתחות של מומים מולדים כמו עיוותים בגפיים ופגיעה בהתפתחות הריאות – מה שעלול לגרום למות היילוד בגלל קשיי חמצון לאחר הלידה. לאם ישנו סיכון מוגבר להפלה או למוות של העובר בתוך הרחם.
במחצית השניה של ההריון– למיעוט מי שפיר יש קשר להתפתחות עובר קטן, לעלייה בסיכון ללידה מוקדמת, סיבוכים בלידה הקשורים ללחץ על חבל הטבור והפרעה בתפקוד השליה. הבעיות האלה מעלות את הסיכון שיהיה צורך בניתוח קיסרי.
אבחנה וטיפול
כאשר לא מדובר במיעוט מי שפיר על רקע של ירידת מים, תופנה האישה תופנה לבירור שיתכן ויכלול:
בדיקת אולטרסאונד יסודית לחיפוש הפרעה ומומים אצל העובר, מומים בשליה, הפרעות בזרימת הדם בכלי דם עובריים או אימהיים.
בדיקת מחלות או מצבים אצל האם שיכולים להוביל למיעוט מי שפיר, ובהם: לחץ דם גבוה או נטילת תרופות מסוימות.
בדיקות דם לחיפוש גורמים זיהומיים TORCH
אקו לב עובר
ייעוץ גנטי
אולטרסאונד למעקב אחר גדילת העובר
הטיפול במיעוט מי שפיר והאם ניתן להעלות את כמות מי השפיר?
כיום לא ידוע על טיפול יעיל להעלאה של כמות מי השפיר באופן שיכול להשפיע על הלידה. ממחקרים עולה שאישה יכולה לעיתים לשפר את הכמות של מי השפיר באמצעות הקפדה על שתייה מספקת. זה נכון בעיקר במצב של מיעוט מי שפיר קל מסיבה לא מוסברת השכיח יותר בימי הקיץ החמים.
לרב הטיפול העיקרי במיעוט מי שפיר כרוך בתכנון של המשך ההריון. לאחר קבלת אבחנה של מיעוט מי שפיר, המשך ההריון ידרוש מעקב ותזמון מועד הלידה.
במיעוט מי שפיר משמעותי לפני שבועות 23 או 24 להריון תועלה האפשרות של סיום ההריון עקב הסיבוכים המאוחרים האפשריים שיכולים להתבטא בעיוותי גפיים ובעיות בהתפתחות הריאות.
בהתאם לרמת מי השפיר ובהתייחס לסיבה שעל פי החשד היא הגורם למיעוט מי השפיר יוחלט אם ייעשה מעקב במסגרת אשפוז או במסגרת אמבולטורית (ללא אשפוז).
כאשר יש מיעוט מי שפיר קיצוני, ובמיוחד אם הוא מלוּוה בהפרעה בגדילת העובר או במחלה של האם כמו רעלת הריון, לרב המעקב יהיה צמוד ובמסגרת אשפוז שבו יעקבו אחר החיוניות של העובר. ההחלטה ליילד תושפע ממידת העיכוב בגדילה, זרימות הדם בכלי הדם של העובר ובמצב האם. לרב הריון כזה מסתיים לפני המועד (37 שבועות הריון).
במיעוט מי שפיר ללא גורם ידוע ניתן להמשיך בדרך כלל במעקב עד השבוע ה־37 או ה־38 להריון ואז ליילד. בחלק מהמקרים, כאשר מיעוט מי השפיר אינו קיצוני, ניתן להמשיך את המעקב אף מעבר לכך.
ומה בנוגע לאופן הלידה?
כל עוד ניטור העובר תקין, אין מניעה ללידה רגילה במקרה של מיעוט מי שפיר. ואין סיבה לעשות ניתוח קיסרי.
