נדמה לי שאין אחד או אחת שלא שמעו את הביטוי "אבא מודרני", "אבא מדור חדש" או כל דבר האפשר לחבר בין המילים "אבא" ו-"חדשנות". אבל השאלה היא האם באמת קיים דבר כזה, "אבא מודרני"? האם חל שינוי כלשהו בהתנהגות אבהית לאורך השנים? אז כן, אני בהחלט מרגיש שיש שינוי. הוא התחיל, אבל עדיין הדרך לשינוי התפיסה ארוכה עוד יותר.
"משפטי אבא" שזמנם עבר
"מה קרה? אל תבכה! למה אתה בוכה? מה אתה, ילדה?!" – אני מאמין שהמשפט הזה היה שגור בלקסיקון של רוב האבות (ולא רק) מהדור הקודם. משפט המחץ שמטרתו הייתה לנער את הילד הבוכה, להסביר לו מה זה להיות גבר, כי אמנם היום הוא עדיים ילד, אבל בקרוב יגדל ויהיה גבר ואחרי זה גם אבא. ואבא אמור להיות קשוח, חזק, לא רגיש, מסוגל להתמודד בלי להניד עפעף עם כל בעיה, בעל פתרונות מהירים ונכונים וכמובן המפרנס של הבית. כל השאר תפקידים היו מיוחסים לאמא.
אגב, גם היום, בשיחות בין ההורים אפשר לשמוע "משפטי אבא" מהדור ההוא: "אח, הדור של היום, זה לא יאומן, כשאבא שלי היה מסתכל עליי, הייתי מוריד את העיניים ומוכן להיבלע על ידי האדמה באותו רגע". כי בדור שלנו אבא תמיד איכשהו נתפס כדמות הקשוחה ואפילו מפחידה. אמא היא זו שמחבקת, מקשיבה ומבינה. אבא יבוא ויעניש. החלוקה ברוב המשפחות הייתה ברורה.
לא לפחד מאבא
עוד מילדותי הבנתי שאני רוצה להיות אבא אחר: כזה שהילדים יגידו "אנחנו לא מפחדים מאבא, הוא תמיד שם בשבילנו". חלמתי להיות אבא כזה, שהילדים לא יצטרכו להמציא בשבילי במיוחד סיפורי "עלי-באבא ו-40 השודדים" ולשקר ברמת הדוקטור לשקרים. שיוכלו פשוט לבוא ולדבר, לספר, לשתף. כדי שאם במקרה הילד הרס, שבר, או איבד משהו, הוא לא יפחד עד אובדן מילים וינסה להסתיר את מה שקרה, כדי שאבא לא "יהרוג אותו". הרי אבא הוא לא הרשות המחוקקת, המבצעת והמוציאה ילדים לריצוי מאסר בפועל. אותו ילד יודע שכדאי לו לשתף את אבא בבעיה שלו, כי אבא ינסה לתקן, למצוא פתרון, לחפש את האבדה. כי אבא הוא האדם הקרוב ביותר אליו (ולא, אף אחד לא לוקח את התפקיד הזה מאמא, הוא פשוט חולק אותו איתה).
קם בלילה, מקלח, מאכיל – וגם מדבר על החיים
אבא של היום לא יחכה שהילד שלו יגיע לגיל 18, כדי שיוכל לשבת איתו ולדבר על החיים ומה צופן לו העתיד. אבא נמצא שם מתחילת ההריון ובתור השותף המלא הוא מלווה את בת הזוג שלו בכל התהליך. הוא נכנס לחדר לידה ויוצא כשהוא מחזיק את התינוק על ידיו והפרצוף שלו מרוח בדמעות. המחזה הזה מדהים בעיניי. אבא של היום מקלח, מאכיל, קם בלילה, נופל מעייפות, בוכה מתסכול כשלא מצליח להרגיע את התינוק, ושומר על האיפוק כשמגלה בפעם הראשונה "קקי גב".
אבא מודרני לא מתבייש לטייל עם עגלת תינוק ללא אמא. הוא לא מתבייש להרים את הילד שבוכה ולהתחיל לשיר לו שיר מטופש ללא ידיעת המילים בתקווה שזה יעזור. הוא יחליף לו חיתול, ינקה ויעשה את זה כדי לצאת ידי חובה. יעשה מקסימום מאמצים שכולם יראו איזה מקצוען רציני יש לנו כאן. הוא יתיישב ליד האימהות האחרות בגינת שעשועים ויהיה פעיל בשיחות בנושאים כמו כאבי שיניים, חום, עייפות בלתי פוסקת, כולל "כל הבית עלי, אין לי זמן לעצמי".
אבא משוויץ, אבא משווה
אבא של היום ימצא בכל הזדמנות דרך לדבר על הבייבי שלו, להשוויץ ולהשוות. אם פעם אבא לא ידע באיזו כיתה או בית ספר רשום הילד שלו, היום בהקפצה לילית ללא התרעה מוקדמת הוא ידקלם כל הנתונים חינוכיים, כולל שמות ההורים בקבוצת הוואטסאפ לפי סדר ה-אי-בי. שיחת הגברים בפאב בנושאים כמו מה עשה היום הילד, מתי הוציא שן ואיך מתמודדים עם החום שלא יורד מעל שלושה ימים כבר לא תשמע לנו מוזרה.
מפסיקים לקנא
אחד ההישגים המשמעותיים של האבות (אבל עם יד על הלב נדרשת עוד ועוד השקעה בנושא) זה נטרול הקינאה. אבות מפסיקים לקנא את כשבת הזוג שלהם מקדישה יותר זמן לילד ומשאירה אותם מאחור, או כשהילד מעדיף את האימא על פני ההורה השני. אני בטוח שזה קורה, כי היום הם לוקחים חלק מאוד פעיל בגידול וחינוך הילדים, דבר שמאפשר חלוקת זמן פנוי גם לעצמם וגם לאימהות. וכך בסוף היום, לאמא ולאבא נשאר זמן פנוי וכוח, דבר שמאוד חיוני לזוגיות בריאה.
חיבוק לבת, חיבוק לבן
גברים יקרים, למדו לחבק את הילדים שלכם. לא רק את הבנות, אלא גם את בנים. התפיסה "בן צריך לגדול כגבר, חיבוקים זה לבנות!" לאט-לאט מתחילה להיעלם. אבא יודע לתת מילה טובה, לפרגן, להסביר את עצמו. אם יש צורך גם להטיל עונש, אבל בשפה שמובנת לילד, תוך שהוא מסביר את עצמו ולא מסתפק ב-"ככה אני אמרתי – ככה יהיה". המחקרים מראים כי בנים שזכו ליחס, פירגון וחום מצד האבות שלהם, רגועים יותר בגיל ההתבגרות, ואילו הבנות מצליחות יותר במערכות יחסים.
"אחד שיודע" – גם על הריון, לידה והנקה!
אבא של היום יודע רבות על הריון ולידה, ווסת, זמני ביוץ. הואיודע לחשב תאריכים, לספור שבועות ולענות על כל שאלון מקצועי בנושא הריון ולידה, גם כשהוא עוד בסטטוס "טרום-אבא". הוא משתתף פעיל בחוגים לפני הלידה, אחרי הלידה, מתעניין בהנקה ויודע לטפל בגודש בחזה. גם אם זה להמליץ על עלי כרוב לצורך יבוש חלב או תרופת סבתא אחרת. האם אפשר להגדיר היום את אבא כאמא מחליפה? בהחלט כן, אך עדיין אנחנו עוד צריכים מאמצים רבים כדי להטמיע את השינוי.
אם הכול נהדר, איפה הבעיה?
אז אם הכול כל כך טוב, אבא יכול להיות "אמא", אבא יודע לטפל, לגדל ולחנך, יודע לתת מענה, לעזור, לתמוך ולהיות שותף אמתי בכל הקשור לילדים, איפה הבעיה? הבעיה העיקרית היא עדיין הקושי לשנות את התפיסה הקיימת, בעיקר אצל הדורות הקודמים. ביכולת לצאת לחופשת לידה המאושרת על פי החוק או לקחת חופש מעבודה כשהילד חולה, מבלי לשמוע מהמעסיק: "מה, איפה אשתך? היא לא יכולה?" כל זה בלי צורך להסביר ולהצטדק שהיא אולי יכולה, אבל אתה רוצה להיות עם הילד שלא מרגיש טוב, כי בפעם הקודמת היא זאת שהייתה איתו. השינוי הזה, וההבנה שאבא זה בדיוק כמו אמא רק עם ב' באמצע ייקח עוד הרבה זמן, אבל הזרעים כבר נשתלו בתוך האדמה וכבר ניתן לראות איך הם גדלים ומתפתחים. עד שיגיע רגע שיהיה ברור לכולם שאבא ואמא מגדלים את הילדים יחד.
