מהו נגיף ה – CMV?
נגיף ה-CMV, או בשמו המלא Cytomegalovirus, הינו נגיף (וירוס) התוקף חלק ניכר מהאנשים במהלך חייהם. הדבקה בנגיף זה הינה שכיחה ביותר. נמצא כי כ-40-85% מהמבוגרים נדבקו בעברם, לרוב בזמן תקופת הילדות. ההדבקה ב-CMV עלולה להתרחש בעקבות מגע עם הפרשות כגון שתן, רוק ודמעות (ולכן אמהות או גננות המטפלות בילדים קטנים נמצאות בסיכון גבוה יותר – רחיצת ידיים חשובה ביותר לאחר החלפת חיתולים) או מגע מיני. במיעוט המקרים ההדבקה עלולה לנבוע מקבלת מנות דם נגועות.
ילדים ומבוגרים הנדבקים במחלה לרוב אינם "מרגישים" חולים, ולעיתים סובלים מתסמינים מעטים וקלים, ולא יגרם להם בדרך כלל כל נזק לטווח ארוך. התסמינים כוללים חום הנמשך לאורך זמן, חולשה (בדומה למחלת הנשיקה) ולעיתים צהבת קלה. לאחר ההידבקות במחלה, הנגיף נשאר בגוף כשהוא "רדום", ורק לעיתים רחוקות הוא מתעורר שנית.
מסיבה זו, לרוב האנשים, הנגיף באופן יחסי בלתי אלים.
הידבקות ראשונית בנגיף ה-CMV בעת הריון
משמעות המושג הידבקות ראשונית היא כי האישה לא חלתה לפני כן מעולם במחלה זו. אישה הנדבקת בפעם הראשונה במחלת CMV כשהיא בהריון נמצאת בסיכון הגבוה ביותר להעביר את המחלה אל העובר שלה.
במקרים של הידבקות ראשונית של האם במהלך ההריון, הסיכון להעברת הנגיף אל העובר (הדבקת העובר) הוא בין 30% ל-50%.
ישנן מספר שיטות לאבחון ומציאת אותם עוברים אשר נדבקו מאמם ואשר נמצאים בסיכון גבוה להיפגע מהנגיף. שיטות אלו מבוססות בעיקר על דיקור מי-שפיר (ולעיתים דיקור חבל הטבור) ובדיקתם. בדיקה זו תגלה האם העובר נדבק בנגיף, אולם איננה יכולה לגלות האם הוא גם נפגע מהמחלה. בחלק קטן מהמקרים ניתן לאבחן הדבקה ומחלה עוברית על-סמך מומים הנצפים במהלך סריקת מערכות.
סיכונים בהידבקות של עובר
במרבית המקרים הדבקת העובר איננה גורמת לנזק כלשהו, אך במיעוט המקרים ההדבקה עלולה להיות מסוכנת ובעלת השלכות לטווח ארוך.
מבין העוברים אשר נדבקו מאמם בזמן ההריון, רק כ-10% ייוולדו חולים. חלק מאותם הילודים החולים ימותו. אלו ששורדים עלולים לסבול ממומים (למשל ראש קטן) וממחלות המערבות את הכבד, הריאות ומערכת קרישת הדם. אותם הילודים הנולדים חולים ייפתחו בהמשך (כמעט כולם) הפרעות בהתפתחות (כולל שיעור גבוה של פיגור), חירשות ובעיות ראיה. לעומתם, כ-90% מהעוברים שנדבקים בנגיף, נולדים בריאים לגמרי. מבין הילודים הנולדים בריאים, כ-10-15% ילדים נוספים ייפתחו בהמשך חייהם (לרוב עד גיל שנתיים) הפרעות בהתפתחות, בשמיעה ולעיתים רחוקות בראיה.
כלומר, לשם הבהרה: במידה ונדבקת לראשונה ב-CMV במהלך ההריון יש סיכוי של בערך 60% שהנגיף לא יגיע בכלל אל העובר ואז הסיכונים הם מינימאליים ביותר. גם אם הנגיף הגיע אל העובר (הדבקה) קיים סיכוי של כ-60-70% שלא תהיה כל פגיעה עוברית. הבעיה היא שאין בידנו כלים טובים כיום לאבחן ולזהות מי בדיוק מבין העוברים שנדבקו יפתחו סיבוכים ומי לא. ישנם מספר סימנים אשר ניתן לזהות באולטראסאונד המעידים על פגיעה עוברית (ואז העובר ככל הנראה יסבול מסיבוכים). אולם, גם כשבדיקת האולטראסאונד תקינה – לא ניתן לשלול סיבוכים לחלוטין.
חשוב לשים לב! הסיכונים שהוזכרו כאן הם עבור נשים שלא נדבקו לפני ההריון במחלה, ונדבקו בה הידבקות ראשונית במהלך ההריון. נשים שעברו הידבקות משנית במהלך ההריון נמצאות בסיכון נמוך בהרבה.
במקרים של הידבקות משנית של האם במהלך ההריון, או במקרים בהם ההידבקות ארעה לפני יותר משישה חודשים לפני הכניסה להריון, הסיכון להעברת הנגיף אל העובר קטן בהרבה, ולתינוקות אלו אין בדרך כלל תסמינים או סיבוכים (הספרות הרפואית בנוגע להדבקה חוזרת הינה מגוונת ולעיתים אף "מפחידה" אך כולם מסכימים כי הסיכוי לפגיעה עוברית הינו קטן מאד!!!).
בדיקת נוגדנים ל-CMV
יש רופאים הנוהגים לבדוק לפני ההריון או בתחילתו האם האישה נחשפה בעברה לנגיף:
במידה וימצא כי האישה לא נחשפה בעברה לנגיף יש הנוהגים לבצע בדיקה חוזרת מספר פעמים במהלך ההריון. רופאים אחרים חוזרים על הבדיקה רק במידה והאם חולה במחלת חום כלשהי או כאשר מופיעה פריחה בלתי מוסברת. חשוב לזכור שאין הסכמה בין הרופאים ומערכות הבריאות האם זה לטובת הציבור לבצע בדיקת CMV לפני או במהלך ההריון (ולמעשה מרבית מדינות העולם כולל המפותחות ביותר אינן מבצעות בדיקות אלו – הסיבה העיקרית היא הקושי בזיהוי העוברים שאכן יחלו במחלה קשה ).
במידה ומתגלה כי האם נדבקה ב-CMV במהלך ההריון, יש לפנות בהקדם לרופא המטפל. לרוב, מקובל לבצע בדיקת מי שפיר (אחרי שבוע 20-22 כי רק אז הנגיף מופרש למי השפיר) בכדי לבדוק האם העובר נדבק גם הוא בנגיף (בכ-40% מהמקרים). במידה ומוכח כי העובר נדבק בנגיף וכי יש סכנה לפגיעה בעובר, על האישה להתייעץ עם הרופא המטפל ולהתוות דרך לגבי המשך ההריון.
בדיקה לפני הכניסה להריון
כדאי לבצע בדיקת הימצאות נגיף ה-CMV בדם לפני הכניסה להריון. התוצאות האפשריות של בדיקה זו הן:
- האם נדבקה בעבר במחלה, ואיננה חולה כעת:
זהו המצב האידיאלי. גם אם תידבק האם במחלה במהלך ההריון, הרי תהיה זו הידבקות משנית. - האם טרם נדבקה בעבר במחלה, ואיננה חולה כעת:
זהו מצב המחייב מעקב, מאחר ואם תידבק האם במהלך ההריון בנגיף, תהיה זו הידבקות ראשונית. חשוב להדריך את הנשים לדווח לרופא על כל מחלת חום בלתי מוסברת ולהמליץ על מניעה (רחיצת ידיים לאחר החלפת חיתולים וכו') במיוחד לנשים המטפלות בתינוקות וילדים קטנים. - האם טרם נדבקה בעבר במחלה, והיא חולה בה כעת:
זהו מצב בו כדאי לשקול היטב אם כדאי להיכנס להריון, או להמתין עד שיעברו שישה חודשים מההידבקות במחלה. - האם נדבקה בעבר במחלה, והיא חולה בה שוב כעת:
זהו מצב בו גם כדאי לשקול אם כדאי להיכנס להריון, או להמתין עד שתעבור המחלה.
בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם רופא מומחה לפני קבלת כל החלטה בנושא זה!
בדיקה לאחר כניסה להריון
ישנם שני מקרים בהם ניתן לבצע בדיקות CMV לאחר הכניסה להריון:
- לא בוצעה בדיקה לפני הכניסה להריון.
- בוצעה בדיקה קודמת, אך התוצאה הראתה כי היולדת מעולם לא נדבקה בעבר במחלה. בדיקה זו היא למטרות מעקב כדי לוודא כי האם לא נדבקת במהלך ההריון.
קריאת תוצאות בדיקת CMV
בדיקת וירוס CMV בודקת קיום של שני נוגדנים:
- IgG
קיום נוגדן זה מצביע על הידבקות ישנה של האם במחלה. תוצאה טובה: positive. - IgM
קיום נוגדן זה מצביע על הידבקות נוכחית של האם במחלה. תוצאה טובה: negative.
בשנים האחרונות הוכנסה בדיקה חזקה המזהה את "החוזק" של הנוגדנים ("החוזק" מתגבר ככל שהזמן החולף מההדבקות ממושך יותר) ובכך מאפשרת לקבוע בעקיפין את זמן ההדבקות. בדיקה זו נקראת Avidity, והיא מבוצעת לרוב במקרים של חשד להדבקה כאשר מועד ההדבקה אינו ידוע (למשל אם בתחילת ההריון התגלו נוגדנים מסוג IgM אך לא ידוע האם ההדבקה ארעה בזמן ההריון או מספר חודשים לפניו).
נתון אווידיטי (Avidity) גדול מ-45% – מצביע על הידבקות לפני מעל שלושה חודשים.
נתון אווידיטי (Avidity) קטן מ-35% – מצביע על הידבקות לאחרונה.