כשאני פוגש הורים בקליניקה, שמגיעים עם תינוק בוכה, לא רגוע או סובל מבעיות עיכול, אני תמיד מנסה להיות "הסנגור של התינוק". להסביר להם מה עבר עליו, כדי שיוכלו להבין את המצוקה שלו. הנטייה הטבעית שלנו היא לחשוב על הלידה מהצד של האם, אבל האמת היא שגם התינוק הוא שותף פעיל, שעובד קשה מאוד כדי להגיע לעולם.
הגוף והטבע לא עושים טעויות. לכל שלב בתהליך הלידה יש סיבה ומנגנון הישרדותי, אבל לעיתים, הלחצים המכניים שנוצרים בדרך משאירים "מזכרות" בגוף התינוק שמפריעות לו להתפתח בנחת. כדי להבין למה התינוק סובל מריפלוקס, טורטיקוליס (הטיית צוואר) או קשיי שינה, צריך לחזור אחורה, אל רגעי הלידה.
ההכנה של התינוק למסע
עוד לפני שהלידה נכנסת להילוך גבוה, כבר בשלב הראשון שבו הצירים אינם סדירים וצוואר הרחם רק מתחיל להימחק, העובר שלכם קולט את השינויים. מערכת העצבים שלו נכנסת לפעולה ומפעילה מנגנוני הסתגלות ראשוניים. ככל שהלידה מתקדמת והצירים הופכים חזקים וסדירים יותר, התינוק מפריש הורמוני דחק (Stress) אדפטיביים. זה נשמע מלחיץ, אבל זה חיוני: ההורמונים הללו עוזרים לו להתארגן פיזיולוגית – מערכת הנשימה, מחזור הדם והוויסות המטבולי שלו נערכים כולם להתמודדות עם הלחץ המכני האדיר שמחכה לו בתעלת הלידה.
הלחץ על הראש והצוואר: האתגר הגדול
כדי לעבור בתעלת הלידה, התינוק חייב להקטין את הקוטר של ראשו. הוא עושה זאת באמצעות כיפוף מלא של הראש, כשהסנטר מוצמד לבית החזה. המנח הזה אמנם מאפשר מעבר בטוח יותר, אבל הוא יוצר עומס משמעותי מאוד כתוצאה מלחץ הצירים על אזור קריטי: בסיס הגולגולת והחלק העליון של עמוד השדרה הצווארי.
למה האזור הזה כל כך קריטי? מכיוון שמשם יוצאים עצבים השולטים על תפקודים חיוניים:
- שרירי הצוואר והלשון: משפיעים ישירות על יכולת היניקה וההנקה.
- עצב הוואגוס (The Vagus Nerve): עצב העל שאחראי על רוב מערכת העיכול ועל מערכת העצבים המרגיעה (הפאראסימפתטית).
כאשר נוצר לחץ מוגבר על בסיס הגולגולת וזה קורה בלידות ממושכות, בלידות ואקום, בקיסרי חירום או אפילו בלידות בזק מהירות מאוד, העצבים האלו עלולים לסבול מגירוי או לחץ. התוצאה שאנחנו רואים בבית היא תינוק שמתקשה להירגע, סובל מבעיות שינה, פליטות עודפות, ריפלוקס או קשיי עיכול.
הרגע שאחרי: הנשימה הראשונה
לאחר שהראש יוצא, מגיע תורו של בית החזה להידחס בתעלת הלידה. זוהי "סחיטה" חיונית שמטרתה להוציא נוזלים מהריאות ולאפשר לתינוק לקחת את הנשימה הראשונה. במקביל, הגוף עובר ממצב של כיפוף (כמו ברחם) למצב של יישור (Extension).
במצבים בהם התהליך הזה משתבש, למשל בלידות ארוכות בהן התינוק נתקע, או בלידות קיסריות (חירום או אלקטיבי) בהן הסחיטה הזו לא מתרחשת באופן טבעי, אנחנו עלולים לראות השפעות על מערכת הנשימה והעיכול. זה יכול להתבטא בגרפסים שנתקעים, חרחורים בנשימה, קושי לשכב על הבטן או חוסר שקט כללי.
לטפל בשתיל כשהוא עוד צעיר
חשוב להבין: כשתינוק לא רגוע, סובל מצוואר תפוס או שמערכת העיכול שלו "משתוללת", זה לא "סתם אופי". ברוב המקרים, זה קשור למגבלות מכניות – בגולגולת, בצוואר או בבית החזה שנוצרו במהלך הלידה.
המשפט שמלווה אותי בעבודתי הוא: "סטייה של שתיל צעיר תוביל להטייה של העץ שיגדל להיות". החדשות הטובות הן שבגלל שמדובר ב"שתיל רך", היכולת לטפל ולתקן היא מהירה ויעילה. הטיפול האוסטואפתי בתינוקות אינו כואב, הוא נעשה במגע עדין, קשוב ומדויק. המטרה שלי היא לאתר את אותן חסימות מכניות, לשחרר את המתח שנוצר בבסיס הגולגולת או בצוואר, ולאפשר לגוף של התינוק לחזור לאיזון, לינוק טוב יותר, לישון בנחת ולהתפתח ללא כאב.
אנחנו לא צריכים לקבל סבל של תינוקות כגזירת גורל. לפעמים, שחרור עדין ומקצועי הוא כל מה שצריך כדי להפוך חוויית הורות קשה ומתישה, לחוויה רגועה ומחוברת.
נוריאל אסין, אוסטאופת (D.O) מומחה לטיפול בתינוקות. בוגר התמחות בבית הספר האיטלקי SOMA ובעל ניסיון רב מעבודתו בבית החולים רמ"בם ובאקדמיה. נוריאל מטפל בקליניקה פרטית באבן יהודה, בגישה הדוגלת באבחון מדויק והגעה למקסימום תוצאה במינימום זמן, כדי להקל על התינוק וההורים מהר ככל האפשר.
התינוק לא רגוע? סובלים מגזים, טורטיקוליס או קשיי הנקה? אל תחכו שזה "יעבור לבד". בואו נאבחן את המקור לבעיה ונטפל בה. לקביעת תור, היכנסו לאתר – https://nuriassin.com/
