תת פעילות בלוטת התריס

בלוטת התריס

לבלוטת התריס יש תפקיד חשוב במטבוליזם של מערכות שונות בגוף – הן אצל האישה והן אצל העובר. בלוטת התריס מפרישה שני סוגים של הורמונים – T3 ו T4 , כאשר רמתם מווסתת על ידי הורמון ה – TSH שמופרש מבלוטת ההיפופיזה במוח.

תת פעילות של בלוטת התריס (Hypothyroidism ) הינה הפרעה אנדוקרינית שכיחה, אשר יכולה להופיע לפני, במהלך ואחרי ההריון. נשים עם תת פעילות של בלוטת התריס עוד לפני ההריון, צריכות להגיע לאיזון אופטימלי טרם ההריון ולהשאר מאוזנת במהלך ההריון, כאשר לרוב נדרש מינון טיפולי גבוה יותר כבר מתחילת ההריון. מקובל להבדיל בין תת פעילות תת קלינית (Subclinical Hypothyroidism ) – כאשר TSH מוגבר ו T4 תקין מול תת פעילות גלויה (Overt Hypothyroidism ) – כאשר TSH מוגבר ו T4 נמוך.

אחד משלבי ההתפתחות החשובים ביותר בחיינו מתרחש בתקופת האמהוּת הכוללת את גיל הפוריות טרום הריון, ההריון והתקופה שלאחרי הלידה. ולתפקוד תקין של בלוטת התריס יש חשיבות רבה בכניסה להיריון, התפתחות עובר תקינה, מהלך הריון בריא ותקופת הנקה המטיבה עם האם ותינוקה.

כיצד משפיע ההריון על תת פעילות בלוטת התריס?

תפקיד בלוטת התריס בהריון מתעצם. במהלך ההריון בלוטת התריס גדלה ומפרישה יותר הורמונים מן הרגיל. האם זקוקה לאספקה מוגברת של מינרלים כגון יוד, ברזל וסלניום, החשובים לפעילותה, אך למעשה האם משתמשת בהם גם על מנת לספקם לעובר המתפתח וזאת משום שבמהלך הטרימסטר הראשון בלוטת התריס העוברית אינה פעילה והעובר תלוי בהפרשת ההורמונים מן האימא. לפיכך, בתחילת ההריון יש עלייה טבעית ברמות T3 ו T4 במקביל לירידה ברמות TSH. כעת בהריון בלוטת התריס עומדת בפני אתגר ומאמץ חשובים.

האם יש ערכי נורמה שונים של בלוטת התריס בהיריון ?

נשים אשר מקבלות טיפול הורמונלי בשל תת פעילות בלוטת התריס, כלומר- הבלוטה אינה מפרישה מספיק הורמון ומטופלות או לא מטופלות תרופתית, צריכות להיות במעקב רפואי צמוד מראשית ההיריון, ממש עם קבלת בדיקת הריון חיובית. נשים אלה נדרשות להעלות את מינון התרופה או התחלתה בנשים שטרם טופלו, עם תוספת מינון של כ – 25% בממוצע בהשוואה למינון טרם ההריון. המטרה להגיע לערך TSH  מתחת ל 2.5 mu/l (ערך הנורמה הינו 0.5-4.8). הסיבה לכך הינה העובדה כי ערכים מעל 2.5 נקשרו לסיבוכים וירידה במנת המשכל של העובר. עם העלאה מהירה של המינון תהיה סבירות נמוכה שייגרם נזק כלשהו לעובר.

חשוב לדעת, הטיפול התרופתי בטוח לשימוש בהריון בכל שלביו ובהנקה. לאחר הלידה יש להוריד את מינון התרופה למינון שטרם ההיריון. לרוב תפקוד הבלוטה חוזר לרמתו המקורית.

כיצד משפיעה תת פעילות של בלוטת התריס על ההריון?

ההשפעה של תת פעילות של בלוטת התריס היא עניין שנוי במחלוקת, כאשר הסיבוכים שיכולים להגרם במהלך ההריון תלויים בגורמים רבים כגון: רמת ההורמונים (TSH , T3 ו T4 ), נוכחותם של נוגדנים הפוגעים בבלוטת התריס, בעיתוי ההפרעה במהלך ההריון וכמובן במידת האיזון. בהיעדר תפקוד תקין וחוסר איזון של בלוטת התריס עולה הסיכון לתופעות שליליות על מצבה הבריאותי של האם ולהשלכות על התפתחותו התקינה של העובר. תתכן פגיעה בגדילתו ותפקודו המוחי ותת פעילות מוּלדת של בלוטת התריס אצל הצאצא. חוסר איזון עלול אף להתבטא בתת או יתר פעילות אצל האם, לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך וכן השפעה שלילית על ההתפתחות הנוירו-קוגניטיבית של העובר לטווח ארוך. בין היתר נצפה גםשיעור גבוה יותר של הפלות.

כיצד מתבצע המעקב אחר תפקוד בלוטת התריס?

נשים הסובלות מפעילות בלוטת תריס שאינה תקינה צריכות להיות במעקב רפואי בו יעקוב הרופא אחר פעילות הבלוטה. בבדיקת דם פשוטה נבדקת רמתם של שלושה הורמונים שמיוצרים בבלוטה: תירוקסין, תירוטרופין ותריודוטירונין. כמות ההורמונים המיוצרת על ידי כל אחד מהם ושל שלושתם יחד תספק לרופא מידע על פעילות בלוטת התריס, על האפשרות להתפתחות מחלות בה ועל הגורמים לכך.
דרך נוספת למעקב הינה באמצעות בדיקת אולטראסאונד אחת לתקופה במטרה לעקוב אחר הבלוטה.

מהם התסמינים של תת פעילות בלוטת התריס ?

לתת פעילות בלוטת התריס סימפטומים רבים ומגוּונים בגלל ההשפעה הנרחבת של הבלוטה על מערכות הגוף. לרוב הסימפטומים מתפתחים בהדרגה, עובדה המקשה מאוד להבחין בהם. עייפות, נשירת שיער, עור יבש ועליה במשקל, כולם תסמינים של תת פעילות בלוטת התריס. בלוטת התריס מייצרת הורמון הנקרא תירוקסין וכאשר היא נמצאת במצב של תת-פעילות ורמות ההורמון נמוכות, נראה את התסמינים הנ"ל ורבים נוספים: עצירות, חולשה, אי־סבילות לקור. לאחר מכן, עלולים להופיע צרידוּת, נשירת שיער, הפרעה בזיכרון, חשיבה איטית ודיכאון. נשים עם תת פעילות של בלוטת התריס, אפילו קלה (תת-קלינית) עלולות לחוות עיכוב בהיקלטות להיריון. במקרים מסויימים שבהם ישנה תת פעילות של בלוטת התריס שאינה מאובחנת, עלולים להופיע תסמינים קשים (כגון פגיעה בלב ובעצבים) המצריכים אשפוז וטיפול רפואי בהתאם.

כיצד מטפלים בתת פעילות של בלוטת התריס בהריון?

 הבשורה הטובה היא שהטיפול במחלה פשוט וקל וברוב המקרים התסמינים חולפים עם הטיפול. הטיפול נעשה בעזרת תרופות שמכילות תחליף להורמוני בלוטת התריס. את התרופות לוקחים באופן קבוע. ככלל הטיפול ההרמונלי הניתן טרום הריון כגון Eltroxin , Euthyrox ודומיהם בטוחים לשימוש גם בזמן ההריון.

• טיפול טרם הריון – יש להעלות את המינון בכ – 25% בממוצע, כבר בתחילת ההריון. יש לעקוב אחת לחודש אחרי הרמות של תפקוד הבלוטה. בנשים אשר מאובחנות עם תת פעילות של בלוטת התריס לראשונה במהלך ההריון, חשוב ומותר להתחיל טיפול על פי הנדרש גם בזמן ההריון.
• המטרה – להביא את ערכי  TSH מתחת 2.5mU/L ולשמור על הערכים הללו מאוזנים במהלך ההריון – 2.5mU/L בטרימסטר ראשון, 3.0mU/L בטרימסטר שני ושלישי.
• חשוב – להקפיד על נטילה נכונה של הטיפול התרופתי לתת פעילות של בלוטת התריס על פי העקרונות הבאים: לקחת את התרופה בצום בוקר (שעה לפני האוכל) או לפני השנה (ארבע שעות אחרי האוכל) וכן לא לקחת ברזל וסידן בסמוך לטיפול(מומלץ לשמור פער של ארבע שעות ביניהם).

איזון טבעי של בלוטת התריס

השגת איזון טבעי של בלוטת התריס מצריכה טיפול משולב העשוי להיות פשוט במהותו. בנוסף לנטילת תחליף הורמונלי להורמוני הבלוטה, רצוי לשלב תמיכה תזונתית מתאימה לאיזון בלוטת התריס, פעילות גופנית שממריצה את הפעילות ההורמונלית, להפיג מתחים ולהיעזר בתוספי תזונה מתאימים.

תזונה

בעקרון, כדאי ורצוי לתמוך בבלוטת התריס ברכיבים תזונתיים הדרושים לייצור הורמוני הבלוטה. אכלו מזונות שמספקים תמיכה בבלוטת התריס והימנעו ממזונות שמחלישים אותה. תזונה חסרה ביוד יכולה לגרום לסימפטומים של תת פעילות. לכן יש להקפיד על צריכה של מזונות עתירי יוד למשל מזון מהים כגון: אצות ועשבי ים המכילים יוד ; דגים במיוחד סרדינים וסלמון המכילים יוד, שומני אומגה-3 וויטמין D, עלי שן הארי (Dandelion  ), עלי חרדל וירקות עליים אחרים בצבע ירוק כהה, המכילים ויטמין A. יש לאכול תזונה עשירה בפירות וירקות, דגנים מלאים וקטניות שעשירים בויטמיני B ובסיבים תזונתיים. מומלץ להכניס לתפריט מזונות המכילים אבץ, נחושת וסלניום כגון: זרעי דלעת לאבץ, שעועית ואגוזים לנחושת, אגוזי ברזיל לסלניום ולהעשיר את התזונה במקורות אפשריים לטירוזין, כמו אצת ספירולינה, טונה וגבינת ריקוטה. מאידך, הימנעו ממזונות שעלולים להיקשר ליוד שבגוף והופכים אותו לבלתי-זמין לתפקוד בלוטת התריס. ירקות ממשפחת המצליבים, כרובית, צנוברים, ברוקולי, קולורבי, דוחן, חרדל, סויה, כרוב ניצנים, לפת, כרוב ובוטנים, גלוטן וכמויות גדולות של חלבון סויה. כל זאת כמובן בהתאם למצב הייחודי של המטופל.